מיד כשהסתיימה הפגישה צלצל הטלפון שלה. "נו, מה את אומרת?" שאלה אותה דפנה הרולד-שפר, מנכ"לית עמותת מצמצמים רווחים. "הם מקסימים. היה בינינו קליק", ענתה יסמין ביקה דה אוליביירה (21). שעתיים קודם לכן היא נפגשה לראשונה עם עפרה רזאל (68) ונתן קלנג (71): היא חיילת משוחררת, הם בני זוג שילדיהם עזבו את הקן.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אמא עם כנפיים: טליה קליין-פרז נותנת טיפים חינם לטיולים משפחתיים
זה קרה לפני חצי שנה. "בדרך לפגישה הייתי לחוצה, נורא התרגשתי", נזכרת יסמין. "לא ראו עלייך שהתרגשת", עונה לה נתן. "יש לי את התכונה הזו", ממשיכה יסמין, "שבפנים קופץ לי הלב, ובחוץ אני משדרת שהכל בסדר".
לאחר שהתיישבו בבית הקפה, החלו להציג את עצמם. עפרה ונתן סיפרו שהכירו לפני שנתיים לאחר ששניהם עברו מספר מערכות יחסים, ושהם גרים יחד בשכונת ביצרון בתל אביב. יסמין מיד פתחה את ליבה. "סיפרתי מה המטרות שלי, ושאני אשמח שהם יעזרו לי להצליח. סיפרתי על אמי שחולה בסרטן ומאושפזת בבית חולים. הסברתי להם שאני צריכה שמישהו יעזור לי, כי אין מישהו כזה סביבי".
"הדבר שהכי הדהים אותי אצל יסמין", נזכרת עפרה, "הוא שמהרגע הראשון היא ידעה לבקש ולקבל עזרה. כשסיימה לספר על עצמה, שאלתי אותה: 'מה את מצפה מאיתנו?' והיא ענתה: 'שאם אני נופלת, תרימו אותי. אני נופלת לפעמים'. הדהימה אותי הישירות שלה והיכולת להגיד את זה".
המשימה הראשונה של השלושה הייתה להעביר את יסמין בהצלחה מבחן פסיכומטרי. כדי להשיג את המטרה, היו נפגשים פעמיים-שלוש בשבוע: עפרה הייתה עוזרת בעברית ובאנגלית, ונתן סייע במתמטיקה. "אמא שלי אף פעם לא אמרה לי: 'תשבי ללמוד, תעשי שיעורי בית'", מספרת יסמין. "עשיתי את זה רק כדי להראות לה שהיה שווה להיות איתי גם כשלשתינו היה קשה".
יסמין וחיילים משוחררים נוספים מספרים על עמותת מצמצמים רווחים:
ילדות קשה וטובה
ואכן, היה להן קשה. אמה של יסמין היגרה לארץ מברזיל, ובזמן שהותה כאן הכירה גבר ישראלי ונכנסה ממנו להיריון. יסמין אינה יודעת מיהו אביה ולא פגשה אותו מעולם, רק יודעת שהוא ממוצא מרוקאי ושעזב את אמה אחרי שנכנסה להיריון.
יסמין ואמה חיו בדרום תל אביב. "כשהייתי קטנה, היינו ממש מפחדות ממשטרת ההגירה", היא מספרת. "אמא שלי לא הייתה מסבירה לי את המצב פשוטו כמשמעו, אבל הייתה אומרת: 'כשרואים שוטרים, אנחנו שותקים'". אמה עבדה כעוזרת בית, וכשלא היה לה סידור לבתה, הייתה לוקחת אותה לעבודה. "היינו קמות בחמש בבוקר ויוצאות לאוטובוס. היו לנו קודים, בקהילת העובדים הזרים: אם מישהו היה רואה את משטרת ההגירה, הוא היה שורק או צועק: 'Imigration', ואז היינו רצים ומתפזרים".
למרות הכל, היא מדברת על ילדותה בערגה. "הייתה לי ילדות יפה. הרגשתי שייכת למרות שבשכונה שלנו כל אחד בא ממדינה אחרת. הייתי אוכלת בבתים של אחרים, כי הייתה מין ערבות הדדית, שאם לאחד אין אוכל בבית, הולכים לאכול בבית שיש בו. הייתי אוכלת אוכל פיליפיני, דרום אמריקאי, אפריקאי. היה מדהים. ילדות קשה וטובה".
כשהייתה בת 13, גילו לאמה סרטן. באותה תקופה גרו השתיים אצל מעסיקתה של האם, שנתנה להן קורת גג בתמורה לעזרה במשק הבית. יסמין לא הסתדרה עם בעלת הבית, ולאחר ריב קשה ברחה משם. "בלילה הראשון ישנתי בחוץ, על הדשא. כמו מטומטמת, לא ידעתי שבבוקר נפתחות הממטרות. הייתי מתקלחת במקלחות בים. העברתי כמעט חודשיים בגינות".
איך מעבירים את הימים ברחוב?
"הסתובבתי מפה לשם, לפעמים לבד ולפעמים עם ילדים מבית הספר. הלכתי לבית הספר, אבל מהרחוב; לא הייתי מרוכזת בלימודים והברזתי המון. יום אחד באתי לבקר את אמא בבית החולים, והיא אמרה לי שהיא יודעת שאני לא אצל המעסיקה וביקשה שאחזור לשם. לא הסכמתי, אז העובדות הסוציאליות בבית החולים סידרו לי להיכנס לפנימיית מקווה ישראל בחולון".
המגורים עם ילדים נוספים וההתמודדויות החברתיות לא היו פשוטים לה. "בהתחלה הייתי שקטה, ביישנית ורגישה. היו מתגרים בי, אז למדתי לבנות את חומות ההגנה שלי, להתגונן ולהגיב. לא יכולתי להתקשר לאמא ולהגיד לה שקשה לי, כי היא הייתה בבית חולים".
הכי מושפלת בעולם
לאחר סיום לימודיה בפנימייה התגייסה לצה"ל. את השירות החלה בבסיס מחו"ה אלון שבגליל התחתון, שם עברה טירונות לצד גיור. "זו הייתה תקופה מאתגרת: רק בפעם הרביעית עברתי את בית הדין שמכריע אם צלחתי את הגיור. בפעם הראשונה טענו שלא ספגתי מספיק ידע על מנת להפוך ליהודייה. בפעם השנייה המשפחה שאירחה אותי לצורך הגיור הלשינה עליי שהלכתי לחתונה עם שמלה ארוכה אבל ללא שרוולים, ולכן לא העבירו אותי. בפעם השלישית אמרו שעדיין לא בטוחים לגביי ומבקשים שאחזור בפעם הבאה. ואז, בפעם הרביעית, עברתי".
גם הטבילה במקווה הייתה חוויה לא נעימה עבורה, בלשון המעטה. "לא רחוק מהבלנית עמדו ארבעה רבנים שהסתכלו עליי בזמן שאני טובלת בחלוק דק. הרגשתי הכי מושפלת בעולם. אם הייתי יודעת שזה מה שיהיה, לא הייתי מתגיירת. כשזה נגמר, יצאתי ובכיתי".
בתום הטירונות והקורס החלה שירות בחיל האוויר שאותו סיימה כמש"קית יחסי ציבור בשדה דב. כשהשתחררה, מצאה את עצמה ללא מסגרת, מטפלת באמה החולה, אבל עם רצון עז להצליח, ולכן נרשמה לקורס הכנה לפסיכומטרי. "מגיל צעיר אני זוכרת שאמא שלי הייתה קורעת את עצמה בשבילי כדי לשלם על גנים ועל אוכל, אז אני רוצה להראות לה שהכל היה שווה: שאני הראשונה במשפחה שמצליחה בלימודים; שיש לי עתיד".
ואז מחברים לך שני אנשים עם הרבה רצון טוב שלא מכירים אותך. איך הרגשת?
"הייתי צריכה מישהו, כי הייתי במצב קשה: השתחררתי מהצבא, אמי בניתוחים, נרשמתי לפסיכומטרי, אין לי כסף. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד, אין אופציה שאוותר על עזרה לאמי; מצד שני, לא רציתי לוותר על החלומות שלי בגלל בעיות כלכליות. הרגשתי שאם לא אמצא דרך לשלב בין השניים, אני אתפרק. עברתי אפילו התמוטטות עצבים, נכנסתי לדיכאון, בכיתי המון".
היא יצרה קשר עם האחראית על הבוגרים בפנימייה שבה למדה, וזו פנתה לעמותת מצמצמים רווחים, שחיברה בינה לבין עפרה רזאל ונתן קלנג. "הם מיד עטפו אותי חזק-חזק. אם לא היה לי אותם בנקודה הזו, אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו. הם יכולים לייעץ לי כמו אמא ואבא. הם גם נורא קלילים וקולים, ואפשר לדבר איתם הכי פתוח ומשוחרר. אני מדברת איתם על הכל. היום, למשל, סיפרתי לעפרה שהתחלתי לצאת עם מישהו".
הוא באמת יכול
עמותת מצמצמים רווחים הוקמה לפני שנתיים על ידי יוצאי גדוד 50/101 של הנח"ל במטרה לתת "ליווי לצעירים חסרי עורף משפחתי שהשתחררו משירות צבאי או לאומי, לשם השתלבותם כאזרחים מעורבים בחברה ותורמים לה". כיום יש בעמותה 130 מתנדבים העוזרים ל-100 משוחררים צעירים, ובימים אלה יש ניסיון לגייס כספים על מנת להגדיל את היקף הפעילות ל-1,300 מתנדבים שילוו 1,000 צעירים. הכסף דרוש למימון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואיתור צעירים הזקוקים למענה כזה, כמו יסמין ביקה דה אוליביירה.
"אני רוצה ללמוד חינוך מיוחד", היא אומרת, "לעבוד עם נוער בסיכון, עם ילדים שלא מאמינים בעצמם - ילדים כמוני, שאין להם גב מהמשפחה. אני חושבת שאם אבוא מהמקום שלי ואספר להם מאיפה באתי, הם יקשיבו באמת. כל כך נוח לשבת ולהגיד לילד: 'אתה יכול', אבל אם זה מגיע ממישהי שעברה ועשתה, הוא יקשיב ויאמין שהוא באמת יכול".
______________________________________________________
"מוכן להתחתן עם ישראלית, אבל יש תנאי". הקליקו על התמונה:
