נחמן התרנגול, ארתור הסוס ודונלד הברווז יכולים להיות רגועים עכשיו: הם מקרקרים, צוהלים, מגעגעים בשלווה, מוגנים מחרפת ההתעללות שהייתה מנת חלקם עד שיוסי בוזנאה (27) - אקטיביסט ויזם חברתי - חילץ אותם ממציאות קשה של הזנחה ושיכן אותם בחווה השיקומית שהקים, "החווה של יוסי". "אני רואה בעצמי אבא ואמא שלהם לכל דבר, והם הילדים שלי", אומר בוזנאה. "המדינה לא לוקחת אחריות על חיות משק, על בעלי כנף, על כלבים וחתולים – בעלי חיים שמומתים בהיקפים מטורפים של 120 אלף בשנה. לכן הקמתי את החווה - כדי לטפל בבעלי החיים הזנוחים והנטושים שצריכים את הבית ואת המענה הזה".
>> בואו לעמוד שלנו בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- החרדית מבני ברק יצאה בשאלה וחזרה לעיר בדרך מיוחדת
החווה, שבה שוכנים כיום כ-200 בעלי חיים, נמצאת במרכז הארץ, לא הרחק מהמושב שבו בוזנאה גר, אבל את מיקומה המדויק הוא מסרב לפרסם, וזאת על מנת להגן על בעלי החיים מפני אנשים המעוניינים לגנוב אותם או לנצלם לרעה. "אצלי זה לא קרה, אבל אני בטוח שזה קרה במקומות אחרים", אומר בוזנאה. "ידוע שפרסום של מקום מדויק עלול לגרום לאנשים שמזיקים, גונבים או שוחטים למאכל, לנסות לאתר אותך".
בתנאים הלא קלים הללו יוזם בוזנאה בימים אלה קמפיין בהדסטארט שנועד לממן את הרחבת החווה ולבנות מערך חילוץ ממונע שיאפשר לו ולחבריו לחלץ בעלי חיים בשעת מצוקה ולהביאם לחווה במהירות. "לחלק מבעלי החיים לוקח שבוע או חודש להשתקם, אבל יש כאלה שמגיעים עם בעיה עמוקה שאי אפשר לתקן אותה, ועבורם השהות בחווה היא קריטית", מסביר בוזנאה. "לבעלי החיים האלה אנחנו נותנים כאן את מיטב התנאים. ככל שנקבל עזרה גדולה יותר, נצליח להציל מספר גדול יותר של בעלי חיים".
הכאב והשמחה של התרנגול נחמן
ל"חווה של יוסי" יש נוכחות בולטת ברשת, אבל בוזנאה עצמו אינו מתחבר לטכנולוגיה, וניכר כי המגע והקשר הבלתי אמצעי, הן עם חיות והן בני אדם, חשובים לו יותר. עד לפני שנתיים הוא עבד בחנות בגדים משפחתית בבית שמש, גידל תרנגולות נוי ואכל בשר. באותה תקופה הוא לא קישר בין התרנגולות שגדלו בחצר ביתו לבין הבשר שהונח בצלחתו. נקודת המפנה התרחשה כשהגיע לחדר ניתוח.
"עברתי ניתוח בריאות בעקבות נקב ריאתי, שנגרם לאנשים שמעשנים הרבה, ובבית החולים בכיתי מרוב געגועים לתרנגולות ולכלבה שלי שנשארו בבית", הוא נזכר. "במהלך האשפוז שלי הגישו לארוחת צהריים עוף מכובס, ואז נפל לי האסימון: הבנתי שהעוף שאני אוכל עכשיו והתרנגולות שמחכות לי בבית הם אותו יצור". בעקבות אותו רגע מכונן הוא עבר לטבעונות. זמן לא רב לאחר מכן, ביום כיפור, החליט לאמץ כ-50 תרנגולים שניצלו מטקס הכפרות. אלה היו החיות הראשונות שהוכנסו לחווה.
מבין ה-50 היה תרנגול אחד שסיפורו נגע לליבו של בוזנאה במיוחד. "את התרנגולים שבהם משתמשים לכפרות נוהגים לשסוף, ואחר כך זורקים אותם לגסוס לאט על הכביש. אחד מהם היה התרנגול נחמן, שבגלל התנאים הקשים שבהם חי – צפיפות, רעב והשבחות גנטיות – הראש שלו נשמט הצידה כל הזמן. מסיבה זו הוא היה פסול לטקס הכפרה, אז זרקו אותו על הכביש והשאירו אותו לגסוס שם בזמן שהוא מדמם מהמקור שלו. אחרי שמצאתי אותו, נתתי לו אנטיביוטיקה כדי שלא ימשיך לדמם, סגרתי לו את הפצע, ובמשך שבועיים נתתי לו ויטמינים ואוכל מועשר על מנת שיתחזק. הוא נשאר עם חצי מקור, אבל מאז חי באושר".
סיפורו של נחמן התרנגול הועלה לפייסבוק וזכה לחשיפה נרחבת. בעקבות זאת הגיעו לחווה של בוזנאה מתנדבים שביקשו לטפל בחיות ללא תמורה. בהמשך הגיעו חיות נוספות, בהן פרות, חמורים, כבשים, עזים, כלבים, יונים וסוסים. האחרונים, לדעת בוזנאה, עוברים התעללות לעיתים קרובות, אף שבציבור לא מתייחסים לזה כך. "מבחינתי, רכיבה על סוס היא ניצול בעל חיים לכל דבר", קובע בוזנאה. "תחשוב שכל הזמן יילכו על הגב או על הכתפיים שלנו: בסופו של דבר זה יגרום לנו נזק". אחד הסוסים שהציל בוזנאה נקרא ארתור. "הוא הגיע אלינו אחרי 17 שנה שבהן רכבו עליו, עם אבצס נוראי בצוואר ופרסות במצב מחריד. לאחר טיפול ממושך הגענו למצב שבו דווקא לעת זיקנה הוא יותר בריא, והכי חשוב - לא רוכבים עליו, לא מנצלים אותו בלי הפסקה. אל תשליכני לעת זקנה - זה ארתור שלנו".
להפוך אויב לאוהב
בוזנאה מרבה לומר שבני האדם ובעלי החיים שווים, לדעתו, ומבקש לשבור את הסטיגמות ואת המחיצות שמפרידות בין הצדדים. בניגוד למתרחש ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול, שם בעלי החיים מגרשים את בני האדם, ובמקום המציאות הנוכחית, שבה אנשים משתמשים בחיות למטרותיהם, בוזנאה מעוניין במערכת יחסים של כבוד הדדי. "לא כל בעל חיים חייב להתלטף או לאהוב", הוא טוען. "אם זה לא בא מהם, אסור לנו לכפות את זה עליהם. מה שהם מרגישים, זה מה שיהיה".
הדאגה שלו לחיות לא מתמקדת רק בתחום הפיזי: בוזנאה משקיע גם בפן הנפשי של בעלי החיים, שלדבריו מהווה את האתגר הקשה ביותר. "זה דורש המון עבודה, כי אתה צריך לגרום לבעלי החיים לבטוח בך ולהבין שלא תפגע בהם או תתקוף אותם", הוא מסביר. "זה גם אומר שאי אפשר להתקרב אליהם עם חפצים ביד. גם אם אני מגרף בחווה, אני לא אגרף ליד בעל החיים כי זה ילחיץ אותו מאוד. אם אני ניגש לחמור או לעז שעברו התעללות, אהיה כפוף ואושיט יד אחת קדימה ברכינה, כי זה מעניק להם ביטחון. לאט, בסבלנות ועם המון אהבה זה גורם להם להבין שאתה לא אויב, אלא מישהו שאוהב אותם ומטפל בהם".
לצידו בחווה עובדים מתנדבים שחלקם אוכלים בשר, וקשה שלא לתהות איך הם מסוגלים לעשות את זה אחרי החשיפה לסיפורי ההתעללות הקשים. "כולנו נולדים עם חמלה ואהבה לבעלי חיים", אומר בוזנאה. "ברגע שאנשים מבינים מה עברו החיות האלה, זה בדרך כלל יוצר אצלם שינוי מופלא. אני לא מטיף להם: זה קורה מיוזמתם. פתאום הם מחבקים את התרנגולות כאילו היו כלבים או ארנבות. בדרך כלל לאוכלי בשר יש גישה של 'צאו לי מהצלחת', אבל למתנדבים בחווה יש גישה אחרת, של רצון להיכנס לעולם החי. הם מבינים שגם לבעלי החיים יש אהבות ואכזבות, ושהם מדמיינים וחולמים בדיוק כמונו. את כל זה הם מבינים מהשטח".
ומה השתנה אצלך בעקבות העבודה בחווה?
"נהייתי בן אדם עם תקשורת בין-אישית חזקה יותר. ראיתי שאני יכול להיות חבר של עשרות אנשים – הרבה יותר ממה שחשבתי. אני מאמין שזה בזכות בעלי החיים, שגורמים לאנשים להכיר טוב יותר זה את זה ולעשות מעשים טובים".
______________________________________________________
נסעה לאפריקה כדי לטפל באריות ובנמרים. הקליקו על התמונה:
