שנה שלישית ברציפות: פרס עזריאלי מוענק על שיתוף תושבים בפרויקט

    איילה ישראל, בוגרת לימודי אדריכלות ב''בצלאל'', השתמשה בתורת המשחקים כדי לאפשר לדיירי שכונת ג'סי כהן בחולון להשתתף בתהליך פינוי-בינוי

    דקל גודוביץ פורסם: 20.11.17 16:08
    הפרויקט הזוכה: 60 אלף שקל לאיילה ישראל, בוגרת בצלאל, על הפיכת תושבים בג'סי כהן לדיירים-יזמים (הדמיה: איילה ישראל)
    הפרויקט הזוכה: 60 אלף שקל לאיילה ישראל, בוגרת בצלאל, על הפיכת תושבים בג'סי כהן לדיירים-יזמים (הדמיה: איילה ישראל)
    במקום השני: מגדל הפיס של ערן שושן, בוגר הטכניון. לחצו על ההדמיה כדי לקרוא עליה בהרחבה (הדמיה: ערן שושן)
    במקום השני: מגדל הפיס של ערן שושן, בוגר הטכניון. לחצו על ההדמיה כדי לקרוא עליה בהרחבה (הדמיה: ערן שושן)
    הילה דוד (אריאל) במקום השלישי בעבודה מהפנטת ביופיה, שמתייחסת לבתי הקברות במרחב הציבורי (הדמיה: הילה דוד)
    הילה דוד (אריאל) במקום השלישי בעבודה מהפנטת ביופיה, שמתייחסת לבתי הקברות במרחב הציבורי (הדמיה: הילה דוד)
    ציון לשבח מטעמו של הכותב: רמי עמיחי (הטכניון), שחקר ביסודיות את מהפכת הייצור הדיגיטלי ויכולתה לעצב ולבנות את הסביבה מחדש (הדמיה: רמי עמיחי)
    ציון לשבח מטעמו של הכותב: רמי עמיחי (הטכניון), שחקר ביסודיות את מהפכת הייצור הדיגיטלי ויכולתה לעצב ולבנות את הסביבה מחדש (הדמיה: רמי עמיחי)

    איילה ישראל, בוגרת המחלקה לאדריכלות ב"בצלאל", זכתה אמש (א') בפרס "דוד עזריאלי" המוענק לפרויקט סטודנטיאלי באדריכלות. היא תקבל 60 אלף שקל יחד עם זכייתה. במקום השני (25 אלף שקל) זכה ערן שושן, בוגר הטכניון, על עבודתו "מגדל הפיס"; ובפרס השלישי (15 אלף שקל) זכתה הילה דוד מאוניברסיטת אריאל על עבודתה "רצפת הזמן".
    זהו הפרס היחיד שבו יכול להשתתף כל סטודנט לאדריכלות. יו"ר חבר השופטים היה הפעם האדריכל מיכאל ארד, מי שתכנן את האנדרטה הלאומית לפיגועי 11 בספטמבר באתר מרכז הסחר העולמי בניו יורק, והטקס החגיגי נערך אמש באוניברסיטת תל אביב.

     

    מקום ראשון: איילה ישראל, בצלאל

    בנימוקיהם לפרס הראשון כתבו השופטים, כי הפרויקט של איילה ישראל נוגע בשיכוני ג'סי כהן בחולון, תוך שהוא מציג חלופה לתופעת הפינוי-בינוי "המשתלטת על המרחב העירוני, תוך הצעת פלטפורמה המאפשרת לשמר את האופי השכונתי הקיים, מבלי למחוק את זהות השכונות הקיימות". לדבריהם, ישראל "מזהה את אי-הסדר כתופעה רלוונטית בעלת פוטנציאל למערכת חוקים, היכולה להיות מתורגמת לרגולציה ברורה, שתענה על הצרכים המגוונים של דיירים שונים. הפרויקט נותן מענה לאתגר אקוטי, הרלוונטי לא רק לאורבניות הישראלית, אלא לערים ברחבי העולם".

    בעבודתה "תוספות" השתמשה ישראל בתורת המשחקים, כדי לעצב תרחישים דינמיים של התרחבות והוספה המתבססות על תוספות קיימות כאסטרטגיה תכנונית, ועידוד הדייר עצמו להשתתף במרחב ולהפוך לדייר-יזם. הודות לתפישה הזו, התכנון אינו מלמעלה למטה (מהאדריכל למשתכן) אלא מלמטה למעלה, תוך הכרה בכך שפעולת התרחבות לא מוכרחה להיות תוספת מכוערת וכאוטית, אלא שפה אדריכלית המבטאת את מאווייהם וצרכיהם של המוסיפים ושכניהם גם יחד, החיים זה עם זה בשלום.
    מעניין לראות את הדמיון הבולט בין העבודות שזכו בפרס עזריאלי בשלוש השנים האחרונות: אשתקד זכו רון סבג ואוהד סולומון (''בצלאל''), על עבודתם "לתכנן משחק - לשחק תכנון" ("Playing-Planning"). השנים פיתחו שני משחקים המורכבים ממערכת חלקים גנריים, שיכולים לדמות אתרים ומבנים, והציבור שותף ביצירתם ובניית סביבתם, תוך גישור בין התושבים למתכננים. שנה קודם לכן, זכתה ליז לייבוביץ (הטכניון) על עבודתה "מושעא מושעא", המציעה מבט מחודש על שכונת התקווה בדרום תל אביב, תוך עידוד יוזמות פרטיות של תושבים בשכונה.


    חזית שיכון מורחב
    חזית שיכון מורחב בהצעתה של איילה ישראלי בשכונת ג'סי כהן בחולון

    תכנית שיכון מורחב
    תכנית שיכון מורחב

    במלים אחרות: בשלוש השנים האחרונות, כל הפרויקטים הזוכים עסקו בהעברת התכנון מידי האדריכל לתושבים, שהופכים ליזמים-מתכננים. כל הפרויקטים עסקו בשכונות חלשות, שבהן קרה בדיוק ההיפך: המדינה ומתכנניה הם שהחליטו איך לבנות אותן - בהנחתה מלמעלה. וגם: כל הפרויקטים הציעו דרך מקורית שתהפוך את רצונות ויוזמות התושבים לשפה אדריכלית תכנונית. כלי משחק הפכו לכלי תכנון, ותיאורית המשחקים כיכבה השנה כתיאוריה אדריכלית לתכנון דינמי.
    מה צריכים אפוא לעשות סטודנטים לאדריכלות, שהתחילו לא מזמן את שנתם האחרונה ללימודים? אם הם רוצים לזכות בפרס עזריאלי, עליהם לגבש פרויקט שמתעסק בשכונות נחשלות שנבנו עם הקמת המדינה, ולפתח תיאוריה שבה התושבים הופכים למתכנים - רצוי מאוד בדרך של משחק.

     

    מקום שני: ערן שושן, הטכניון


    על עבודתו של שושן, "מגדל הפיס", כתבתי כאן בהרחבה בסיקור עבודות הבוגרים בקיץ האחרון. אני שמח שחבר השופטים מצא לנכון להעניק לה פרס. זו עבודה שמעלה לדיון שאלות עקרוניות ורלוונטיות מתמיד, בנוגע לקשר בין כלכלת ההימורים החוקיים כמקור הכנסה ממסדי והשפעתה על המרחב הבנוי החברתי והחינוכי, הממומן על ידיו. הפרויקט חקר את הנושא ביסודיות וגיבש מניפסט על הפיס והחינוך. מגדל הפיס הוא מימוש של הרעיונות שגורמים לנו לבחון את עצמנו וסביבתנו באור יקרות.

     


    מגדל הפיס
    מגדל הפיס

    מגדל הפיס- מבט מבפנים
    מגדל הפיס. מבט מבפנים

     

    מקום שלישי: הילה דוד, אריאל

    "רצפת הזמן" לא רק עוסקת בנושא מרתק, אלא היא קודם כל עבודה יפה ושונה. לא עוד הדמיות מחשב סופר-ריאליסטיות, אלא עבודה שבוצעה כולה בעיפרון וקשה שלא להתפעל מיכולתה הגרפית. גם נושא העבודה מסקרן: המוות. דוד עוסקת בייצוג המוות במרחב ובבתי הקברות, תוך ניסיון להוציא את המוות מ"הסופיות שלו", תוך ייצוג ויזואלי מרחבי שאינו בקבורה בקומות אי שם מחוץ לעיר בעיר המתים, אלא דווקא דרך האיצטדיון שבעיר. מהו מרחב המוות בעיר, מהי העיר לצדו, וכיצד הם נפגשים בעיר ולא מנותקים.


    שדה קברות ועיר
    שדה קברות ועיר

    תכנית מוצעת על בסיס איצטדיון בעיר
    תכנית מוצעת על בסיס איצטדיון בעיר


    חתך איצטדיון_tn

    ציון לשבח הוענק לעבודתה של נועה שריקי מאוניברסיטת תל אביב, "בסלון של הירקון". כמי שביקר בתערוכות הגמר גם השנה, כמדי שנה, אני מבקש לנצל את הבמה שניתנה לי כדי להעניק ציון לשבח (שלי) לעבודה אחרת שהוצגה בתערוכת עבודות הפרס. מדובר ב-"RHIZOMATIC" של רמי עמיחי מהטכניון, שהתלבטתי אם לכתוב עליה בסדרת כתבות הבוגרים השנה, והנה פיצוי חלקי שמגיע לה.

    עמיחי הוא חוקר רציני ויסודי, שהציג עבודה מעניינת ומורכבת. היא בחנה את האופן שבו מהפכת המידע והייצור הדיגטלי יכולה לעצב מחדש ולבנות את הסביבה, תוך תהייה על הקשר בין חברה, טכנולוגיה ומנגנון תכנוני. בתערוכת העבודות הזוכות הציג עמיחי מדפסת דיגיטלית, שבנתה ממש בתערוכה דגם קטן, לצד דגמים אחרים שהציג ונבנו במדפסות דיגיטליות. ואולי אפשר לתכנן ולבנות בעתיד גם את בתינו במדפסת דיגיטלית, ולא כתכנון סגור מראש - אלא כ"ריזום" המשתנה ונבנה משטף המידע והפרמטרים שסביבו.


    dimri trio openning_tn


    מבגד ריזומטי, רמי עמיחי
    מבגד ריזומטי, רמי עמיחי

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אני קודם כל אדם, ואחר כך אדריכל.
    אני בוגר בהצטיינות של הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, עבדתי עם אבי (ישראל), והיום יש לי ולאשתי (יעלה) משרד אדריכלות ועיצוב העוסק במגוון תחומים- מעיצוב פנים לדירות מסחר ומשרדים, דרך בנייני מגורים, מבנים לשימור, ועד מלונות ותכניות בניין עיר. כנסו לאתר האינטרנט של משרדינו ונשמח להכיר:
    http://www.goodovitch.com/

    לכל אחד יש מקצוע, אבל יש שני מקצועות שבהם כולם מקצוענים: אדריכלות ופוליטיקה. ואני מנסה לעצב דעה בבלוקים ובבלוגים. החיבור בין הבלוק והבלוג הוא חלק מהפוליטיקה של האדריכלות. כי אדריכלות היא לא סטיילינג או קורס ערב, אלא מקצוע רציני, והמעשה הפוליטי המשמעותי ביותר במרחב. בעיקר לאדם הקטן שבמרחב. זה שנשכח בין מחלפים ומגדלים, ונדרס תחת גלגלי הצדק והבירוקרטיה.

    בין בלוג לבלוק אני כל הזמן בוחן, מחפש, לומד ומלמד, כותב על אדריכלות (ברשת ידיעות אחרונות), יוצר ואוצר אמנות (הביאנלה לאמנות אינטרנטית ישראלית), שחקן ופרפורמר (הופעתי בפסטיבל עכו), ומדריך סיורים (בעיקר במכון ויצמן). איש רנסנס בעולם אינטרנטי. טוב, אולי קצת נסחפתי...

    חפשו אותי גם בפייסבוק- "דקל גודוביץ".