ברוכים הבאים לקאנטרי חשמונאים: מרכז הספורט החדש של מרכז ת''א

ביקורת רבה נמתחה על איכות שטחי הציבור בפרויקט השוק הסיטונאי של גינדי בתל אביב, גם כאן בערוץ האדריכלות של Xnet. בין השאר התייחסו הטענות לביטול הקמתו של מבנה הציבור, שתוכנן לפי גחמת העירייה כשלוש פעמים; לבית הספר היסודי, שהיה אמור להיות מופת לעירוב שימושים עירוני, אך הכניסה אליו ממפלס הרחוב ננעלה כבר ביום השני לשנת הלימודים; ולקניון האופנה, שתופס שתיים מתוך שלוש החזיתות של המתחם, אך לעת עתה לא התחבב על ציבור הקונים.

כל אלה עוררו רעש על פני השטח, אך בבטן האדמה צומחת בשורה משמחת: 17 מטרים מתחת למפלס הפארק שבמרכז המתחם חפורים כ-8,000 מטרים רבועים של מרכז ספורט עירוני, שעתיד להיפתח אחרי החגים, בנובמבר הקרוב. המרכז, שנקרא "קאנטרי חשמונאים", יספק לתושבי האזור הזדמנויות מגוונות לבילוי פנאי ולעשיית כושר גופני, אך נראה שיתקשה לשמש כמקום מפלט מהמולת העיר, בשל עיצוב הפנים הצבעוני שלו. גם זול הוא לא יהיה: ככל הידוע, מנוי יעלה כ-400 שקלים בחודש (לכל מתקני המרכז).

מעליות בין הבריכה לחדר הכושר

מרכז הספורט העירוני תוכנן במשרד אליקים אדריכלים, בהמשך לבית הספר שמעליו, כמערכת אדריכלית אחת. הוא משתרע על פני שלוש קומות: קומת ביניים שבה הכניסה למרכז; מעליה - קומת אולם המכשירים; ומתחתיה - קומת בריכות השחייה (יש שלוש כאלה). המבנה התלת-קומתי חייב יצירה של מסלולי תנועה ביניהם.

תכנית העיצוב של קומת הבריכות(תוכנית: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב)

"היתה מחשבה רבה על התנועה במבנה", אומר אדריכל אלי אליקים. "ברור שצרכני התנועה הגדולים יהיו חדר הכושר ובריכות השחייה, לכן הפרדנו ביניהם, והם מתחברים באמצעות מערכת מעליות". אלא שבמרכז בולטת בעיקר מערכת התנועה הרגלית: גרמי מדרגות וגשרים עם מעקות מתעגלים מחברים בין האגפים השונים וחוצים בסדרתיות לא ברורה את חלל האטריום הגדול. צבעם הלבן אולי ממתן את חווית מחלת הים הקלה שהם מעוררים, אך לא מחפה על הביצוע הירוד, ועל כך שמגדל המעליות הצומח לצידם מעוטר בפסים צבעוניים שרירותיים.

גשרים כמו גלים מחברים בין האגפים, פסי צבע מעטרים את פיר המעלית. הרגשה של מחלת ים (צילום: ליאור גרונדמן)

חלל האטריום ספג עוד בשלב התכנון מכות נוספות שפגעו בו. ״המרכז כולו מתחת לאדמה", מתאר אליקים, "ואנחנו קבענו שיהיה צינור חמצן אחד, אטריום פתוח לשמים, שיקבל אוויר צח ואור ישיר מחצר המשחקים של בית הספר. האטריום אמור היה להכניס לעומק האדמה את האוויר הצח שנדרש כדי לייצר החלפת אוויר בבריכות השחייה. יש לכך תקינה דרקונית".

אז מה קרה?

"בזמן התכנון והביצוע חלו שני שינויים משמעותיים בפרויקט. האחד הוא שבית הספר גדל בכמות המשתמשים שלו. נדרשנו לתכנן מחדש את מה שרוכב מעל מרכז הספורט, וזה כמובן השפיע על תכנון המרכז עצמו; והשני הוא שהוטל וטו על האטריום הפתוח״.

למה? מחשש של היזם לפגיעה בנוף הנשקף מהדירות במתחם?

״לא. בגלל החשש ממים. למרות שהמצאנו את כל הדוחות שהעידו שאפשר יהיה להתמודד עם זה, ולמרות שניסיתי לגייס את העייריה לטובת העניין, בסוף, לצערי, האטריום כוסה בסקיילייט (חלון תקרה). מעבר לעובדה שהסקיילייט תקע את המקום כמקום קלסטרופובי קצת, נוצרה בעיה עם כל נושא האוויר, שהיום יוצא בצורה מאולצת בחצר בית הספר ובמערכות שעוברות עשרות מטרים בבניין״.

וזה לא הכל. אל פיר המעליות אמור היה להיצמד קיר טיפוס גבוה, אך גם הוא בוטל בשלב זה.

"היה פה איזה הסדר לגבי התקציב"

הכניסה הראשית למרכז הספורט תהיה מתוך הקניון, אלא מה, והיא ממוקמת, כאמור, בקומת הביניים. לעיצוב הפנים אחראי סטודיו רן ומוריס של רן ינוב ומוריס אלגזי. הלובי בכניסה מעוצב בשלל צורות, חומרים, צבעים וחיבורים. דלפק הקבלה, לדוגמה, הוא אובייקט אבסטרקטי לבן, מסוג הרהיטים שתכננה האדריכלית זאהה חדיד לפני כשני עשורים. ככלל, המעצבים לא הותירו כאן פרט לא מתוכנן – אפילו ידיות ארון המערכות הטכניות חוברו בגבהים משתנים כאילו הם עיקר הפרויקט.

"אם שמים לב", מודה המעצב רן ינוב, "רואים שרוב הבחירות שלנו פשוטות"(צילום: ליאור גרונדמן)

בהמשך ללובי הכניסה נמצאים משרדי ההנהלה באקווריום זכוכית, שיכול היה להיטמע בצניעות בחלל הגדול, אך כוסה בגוון צהוב נאוני, שעוד יחזור בהמשך. בקומת הביניים יש גם משחקיית ילדים, בית קפה קטן ואולם ספורט - להתעמלות ומשחקי כדור – שישמש גם את תלמידי בית הספר היסודי שמעל האדמה.

אל אולם מכשירי הכושר שבקומה העליונה עולים בגרם מדרגות שמדרכיו מחופים בעץ. באולם עצמו - שדה פלסטיק בין קירות צהובים זועקים – יש שורה של אופני ספינינג, שורת הליכונים וקיר מראות שמשכפל את מראה השדה. ממעל תלויה רשת מונמכת, משושים-משושים, שבמרכזו של כל אחד מהם מקור תאורה יחיד.

אולם המכשירים הוא שדה פלסטיק בין קירות צהובים זועקים(צילום: ליאור גרונדמן)

״אם שמים לב, רואים שרוב הבחירות שלנו פשוטות", מודה המעצב רן ינוב. "הקירות הם קירות גבס, החומרים הם רשת בנייה, ומלבד השביל, כל שאר הריצוף הוא יציקה סינטטית״. גם מחיצות הכוורת, שמחלקות את החלל הגדול לאזורים קטנים, תוכננו תחילה בקוריאן, שמטעמי תקציב הוחלף בעץ סנדוויץ'.

''היה פה איזשהו הסדר לגבי התקציב'', מגלה ינוב, ''גינדי הוסיפו לתקציב העירייה, ובאישורה, עוד כסף, כי זה במתחם שלהם, אבל זה נעשה בצורה מוגבלת כי לא רצו להגיע למצב שמרכז עירוני ציבורי ייראה בשכונה אחת מיליון דולר, וקילמטר הצידה ייראה אחרת בגלל שלא יהיה תקציב. אז היינו צריכים נורא להיזהר''.

בריכת שחייה או טינדר?

אם מים הם סמל לרוגע ושלווה, בקומת הבריכות יהיה קשה, למרבה הצער, לחוות זאת. הקומה נראית יותר כמו מועדון לילה מעורר יצרים מאשר פינת מרגוע בטבע. בתוספת עירום חלקי, אפשר לחשוב על גריינדר וטינדר אדריכליים. לא קל לראות את השתקפות בריכת הילדים מאזור הספא, שכולל גם חמאם אפלולי, ג'קוזי סגור, סאונה יבשה ורטובה וחדרי טיפולים.

אחרי העבודה אפשר יהיה להתחמם בחמאם(צילום: ליאור גרונדמן)

יש גם סאונה(צילום: ליאור גרונדמן)

בקומת הבריכות יש מלבד בריכת הילדים, בריכה לימודית בעומק אחיד של 120 סנטימטרים, ובריכה חצי אולימפית משופעת עם שישה מסלולים. בקצה הבריכה הגדולה פתוחה פינה הדוניסטית קטנה - חצי גורן של מושבים מעטורים באריחי פסיפס; ואת כחול המים ותכול הפסיפס ״משלימים״ פסים צהובים המשוקעים בקירות הנמוכים.

״כדי לטשטש את ההרגשה שאין משהו מעבר לקיר, או את העובדה שהמקום חפור מתחת לאדמה, עשינו טיפול רב בקירות ובחזיתות", מסביר ינוב. "ברעיון המקורי, היה אמור להיות כאן קיר מסך שמקרין בזמן אמת את מה שקורה במפלס הרחוב, אבל מטעמי תקציב יש מול הבריכה הגדולה קיר עם זכוכית מודפסת, ושאר הקירות עשויים ממשטחי יורופאנל (סוג של לוחות צמנט). בפסים הצהובים יש פסי לד״.

צהוב פה. אולי במקום שמש(צילום: ליאור גרונדמן)

כל אלה משתקפים בשלושת העמודים שבאמצע החלל. "זו חתיכת מפלצת", אומר ינוב על העמודים. "אחת הדרכים הנפלאות להעלים אותם היתה לשים מראות, ויש רק חברה אחת או שתיים שיודעות ללטש מתכת עד כדי ברק של מראה, עמיד ולא נשרט. לא הצלחנו להביא את זה לארץ במסגרת התקציב, אז בחרנו בנירוסטה מוברשת״.

המלתחות, אגב, רחבות ידיים, ומסדרון הלוקרים נדיב.

במרכז יש גם חדרי חוגים לפלדנקרייז, יוגה, קיקבוקסינג, ופעיליות ספורטיביות אחרות; וחדרים לחוגים מהסוג היצירתי והחברתי, כמו ברידג׳. הוא מציע מגוון רחב של אפשרויות בילוי. חבל רק שעיצוב הפנים עמוס כל כך. השילוב של החומרים - הצורות, האלמנטים, הקווים הישרים, הקווים המעוגלים, הטפטים לצד האריחים, קירות הגבס הצבעוניים - מרגיש פחות כמו תזמורת מיומנת ומתואמת ויותר כמו כיוון כלים צורמני לפני תחילת הקונצרט.

--------------------------------

וכן, זאת החצר של גני הילדים בשוק הסיטונאי. לחצו על התמונה לבעיה המלאה:

וכמה מרחב יקבלו ילדי הגן ובית הספר במתחם? לחצו לכתבה (צילום: הילה שמר)