אופנה

    נשים עם זקן, גברים במיני: עצרו את מהפיכת הלבוש, אני רוצה לרדת

    לארז עמירן אין בעיה עם גיוון הזהויות המיניות של אנשים, אבל הי, למה זה צריך לכער כל כך את הבגדים, ומי לעזאזל חושב שמחשוף עמוק על חזה שעיר זה יפה?

    ארז עמירן פורסם: 25.07.17 09:13
    יותר יוסי עם אייליינר, ופחות דנה עם שפם. ויויאן ווסטווד (צילום: Gettyimages)
    יותר יוסי עם אייליינר, ופחות דנה עם שפם. ויויאן ווסטווד (צילום: Gettyimages)
    זה לגמרי מקובל לתהות מה מינו של מי שעומד מולנו, ועוד יותר מקובל לחשוב שזה ממש לא חשוב. ריק אוונס (צילום: Gettyimages)
    את משפט הפתיחה המשומש "מה פרח כמוך עושה כאן?", יש להפנות מעכשיו דווקא אל הגברים בחבורה. התצוגות של גוצ'י וג'יי וו אנדרסון (צילום: Gettyimages)
    לכסף, אתם יודעים, אין מין. קניה ווסט לאדידס (צילום: Gettyimages)

    כבר כמה שנים שאנחנו שוחים כדגים בבריכת ה"ג'נדר בנדר", המטשטשת את סימני המגדר מהבגדים שאנשים לובשים. הפסקנו מזמן להתרגש מהשילוב בין חצאיות ורגליים שעירות, שרוולים תפוחים עם שרירים מנופחים, או חליפות טוקסידו מתוקתקות מעל חזיות, וזה לגמרי מקובל לתהות מה מינו של מי שעומד מולנו, ועוד יותר מקובל לחשוב שזה ממש לא חשוב. החודש אפילו מלכת הנשיות השופעת ביונסה בחרה בשמלה שעוצבה לגבר לצילום החשיפה של תאומיה הטריים. אני לא יודע אם זוהי תרומתה לשיח המגדרי, אבל דבר אחד ברור לי - עליה זה נראה הרבה יותר טוב מאשר על הדוגמנים של המעצב הספרדי  אלחנדרו גומז פלומו, שהגדיר את הקו שלו כ"הרחבה של אסתטיקת הלבוש לגברים". שזה, אגב, התירוץ שאני משתמש בו בכל פעם שאני משמין.

     

    ברור שעל ביונסה זה יותר יפה. שמלה מתוך הקולקציה של אלחנדרו גומז פלומו, מעצב הגברים שאחראי על שמלת הפרחים שלבשה ביונסה לצילום חשיפת התאומים שהסעיר את העולם (צילום: Gettyimages)
      ברור שעל ביונסה זה יותר יפה. שמלה מתוך הקולקציה של אלחנדרו גומז פלומו, מעצב הגברים שאחראי על שמלת הפרחים שלבשה ביונסה לצילום חשיפת התאומים שהסעיר את העולם(צילום: Gettyimages)

       

       

      A post shared by Beyoncé (@beyonce) on

      מבחינה אופנתית, הפכה הזהות המגדרית לצעיף פשמינה שאפשר להשליך ברישול על הכתפיים, ולהסיר כשנעשה קצת חם. אין יותר שלו-שלה או מכנסיו-שמלתה - הכנסנו את כל המרכיבים לבלנדר ולחצנו על ערבב היטב.

       

      גם קיבלנו אישור לשחרר לאוויר העולם את האישה הפנימית שבדרך כלל נחשפת פעם בשנה במסיבת פורים, וגם שכנעו אותנו שבנות אוהבות אותנו ככה. תצוגות של ג'יי וו אנדרסון (למעלה) ושל ויויאן ווסטווד (צילום: Gettyimages)
        גם קיבלנו אישור לשחרר לאוויר העולם את האישה הפנימית שבדרך כלל נחשפת פעם בשנה במסיבת פורים, וגם שכנעו אותנו שבנות אוהבות אותנו ככה. תצוגות של ג'יי וו אנדרסון (למעלה) ושל ויויאן ווסטווד(צילום: Gettyimages)

         

        אפשר לקרוא לזה ארון בגדים נזיל (ואפשר לקרוא לזה "הי, אולי תחליטו"), אבל למרות הנזילות ההדדית של בגדים בין הארונות של נשים וגברים, אין ספק שהגברים נוטים לאמץ בשמחה גדולה יותר את הפריטים הנשיים - שמלות, חצאיות, עקבים ואפילו איפור – כלומר, יותר יוסי עם אייליינר, ופחות דנה עם שפם. אולי כי 100 שנה אחרי מהפיכת המכנסיים לנשים, הפריטים הגבריים כבר מזמן לא מהווים חידוש במלתחה הנשית, וגם, מותר להודות, הם קצת פחות אטרקטיביים והרבה יותר משמימים.

         

        עוד בערוץ האופנה

         

        מבט מרפרף על תצוגות האופנה לגברים בעונה האחרונה מגלה כי את משפט הפתיחה המשומש "מה פרח כמוך עושה כאן?", יש להפנות מעכשיו דווקא אל הגברים בחבורה. אם אתם נמנים על הערסים של חוף הים, אנא חשבו מסלול מחדש, כי העונה הפרחוניים הם אתם. השדות הפורחים האלה צומחים בין חצאיות לגברים, שמלות לגברים, והנורא מכל – מכנסונים לגברים (בבקשה, אל תנסו את זה בבית).

         

        זה כבר לא קן שלבוש בשמלה של ברבי, אלא ברביקן שמתלבש כדי לאבד את זהותו הסקסואלית. ג'יידן סמית בקמפיין של לואי ויטון (צילום: Bruce Weber)
          זה כבר לא קן שלבוש בשמלה של ברבי, אלא ברביקן שמתלבש כדי לאבד את זהותו הסקסואלית. ג'יידן סמית בקמפיין של לואי ויטון(צילום: Bruce Weber)

           

          כמו תמיד, זה הכסף שמדבר. מאז שעולם האופנה גילה את הפוטנציאל הלא מנוצל של המחצית הפחות אסתטית באוכלוסייה, הוא הרחיב וגיוון את היצע הבגדים לגברים, כי לכסף, אתם יודעים, אין מין. לכן כבר כמה שנים דואגים לשכנע אותנו שאנחנו יכולים ללבוש הכול. כי מ"הכול" אפשר להרוויח הרבה יותר מאשר מג'ינס, טי שירט וחליפה אחת לחתונה.

           

          ככה מכרו לנו שוורוד זה צבע שהולך טוב עם שיער חזה שופע, שסקיני הוא אופציה לגיטימית לשוקיים שריריות, שחצאית היא פתרון מושלם לשמירה על ביצי חופש, ושלהחזיק בארון יותר משלושה זוגות נעליים זה לא בהכרח המסלול המהיר לצפייה קבוצתית באירוויזיון.

           

          דוגמנים שנראים כמו דוגמניות שנראות כמו דוגמנים - לובשים בגדים שלא נראים כמו שום דבר. טופמן, ג'יי וו אנדרסון וגוצ'י (צילום: Gettyimages)
            דוגמנים שנראים כמו דוגמניות שנראות כמו דוגמנים - לובשים בגדים שלא נראים כמו שום דבר. טופמן, ג'יי וו אנדרסון וגוצ'י(צילום: Gettyimages)

             

            חלקים ניכרים ממה שמכרו, אנחנו קנינו. למה לא? גם קיבלנו אישור לשחרר לאוויר העולם את האישה הפנימית שבדרך כלל נחשפת פעם בשנה במסיבת פורים, וגם שכנעו אותנו שבנות אוהבות אותנו ככה. העניין הוא שנעלי עקב במידה 43 זה ההפך מסקסי (ותודה לאל שלעת עתה הן נשארו כתופעת מסלול שטרם פסעה אל הרחוב), טייץ לא בדיוק עושה חסד עם החבילה הגברית, ומחשוף עמוק נראה יותר טוב על זוג שדיים מאשר על תלתלי חזה. תהרגו אותי, אבל זו האמת.

             

            היה שם הרבה קודם, במגרש משחקי המגדר: דיוויד בואי (צילום: Gettyimages)
              היה שם הרבה קודם, במגרש משחקי המגדר: דיוויד בואי(צילום: Gettyimages)

               

              נכון, לא באמת המצאנו דבר בעשור הנוכחי. דיוויד בואי, גרייס ג'ונס, בוי ג'ורג' ואחרים היו שם הרבה קודם, במגרש משחקי המגדר. אבל נראה שלאחרונה מתחולל בעולם שינוי עמוק הרבה יותר בתפיסת מושג היופי בחלוקה הישנה של "גברי" ו "נשי". במילים אחרות, זה כבר לא קן שלבוש בשמלה של ברבי, אלא ברביקן שמתלבש כדי לאבד את זהותו הסקסואלית, תוך שהוא יוצר זהות אופנתית חדשה שאינה תלויה באינסטלציה של הגוף. הטשטוש המגדרי עובר בין הלובשים למלבושים, וחוזר חלילה: דוגמנים שנראים כמו דוגמניות שנראות כמו דוגמנים - לובשים בגדים שלא נראים כמו שום דבר.

               

              זיכרונות ממגיפת היוניסקס של שנות ה-80, שדגלה בזכותם השוויונית של גברים ונשים ללבוש בגדים נורא מכוערים. גרייס ג'ונס (צילום: Gettyimages)
                זיכרונות ממגיפת היוניסקס של שנות ה-80, שדגלה בזכותם השוויונית של גברים ונשים ללבוש בגדים נורא מכוערים. גרייס ג'ונס(צילום: Gettyimages)

                 

                טשטוש הידע המוקדם על המין הביולוגי של העומד מולנו בהחלט פותח אותנו לייצוגים פחות מקובלים, ולבחינה מחודשת של כל מה שידוע לנו על זהות מינית - אג'נדה נהדרת שיש לה רק מגבלה קטנה אחת, לרוב, זה פשוט לא נראה טוב, ומזכיר באופן בלתי נעים את מגיפת היוניסקס של שנות ה-80, שדגלה בזכותם השוויונית של גברים ונשים ללבוש בגדים נורא מכוערים.

                 

                בעיני קשישים שכמותי, חזון ה"לא זה-לא זו" הוא אסון אסתטי של ממש. בגדים בלי מגדר הם גם בגדים בלי הדר, כי מה לעשות, אני דווקא מחבב את ההבדלים הפיזיולוגיים המודגשים בין גברים לנשים, וגם את האופן שבו הם מתבטאים בבגדים שאנחנו לובשים. בימינו זה עלול להישמע לא PC להגיד, אבל אני עדיין מעדיף לראות סביבי גברים עם זקן ונשים בשמלות מיני.

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
                מעצב אופנה, מרצה בשנקר, מאייר, אבא (של גאיה ושירה), מאמין שאופנה היא תרבות שאפשר (ורצוי) לדבר עליה, ולא רק ללבוש, ולא שוכח לרגע שמתחת לבגדים כולנו עירומים