השמחה ששטפה את "אולם העצמאות" בשעת הלילה המאוחרת כמעט והעיפה את גג הבטון המאסיבי של "מצודת זאב" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, כאשר מאות אנשים חגגו רגע מכונן בתולדות מדינת ישראל. ההגמוניה הנצחית של תנועת "העבודה" בהנהגת המדינה נותצה באותו לילה, ועברה לשליטת האופוזיציה בראשותו של מנחם בגין, מנהיג תנועת "חרות" ו"הליכוד". ליל 17 במאי 1977 זכור מאז כלילה של "המהפך", הביטוי שטבע חיים יבין בערוץ הראשון עם היוודע התוצאות ששינו מהיסוד את הפוליטיקה והחברה הישראלית עד היום, בדיוק 40 שנה מאוחר יותר (באותו שבוע שבו נסגרת רשות השידור).
אם המלה "מהפך" היא הביטוי התקשורתי של טלטלת מאי 1977, הרי שמצודת זאב היא הביטוי הפיזי שלה. מי שתכנן את הבניין הנודע הוא האדריכל מרדכי (מוטי) בן חורין, שעשה זאת יחד עם אביו, המהנדס משה בן חורין. המגדל המפוסל שואב השראה מהבתים השכנים בלב תל אביב, שנבנו בסגנון הבינלאומי (זה שמכונה בטעות "באוהאוס"), ומתבלט במרפסותיו ההיקפיות עם הפינות המעוגלות.
מתברר שעיצובו של המגדל אינו תוצאה של חשיבה אסתטית בלבד. מוטי בן חורין מספר, בראיון לערוץ האדריכלות של Xnet, כי רצה להשיג הצללה בחדרים מפני השמש הקופחת, ולאפשר את צחצוח זגוגיות החלונות בשעות העבודה מבלי להפריע לעובדים במשרדים. להבדיל מבתי ה"באוהאוס" המטויחים, כאן השתמש האדריכל בבטון חשוף ואפור – ברוח הברוטליזם השולט בעולם בשנות ה-60 - במטרה להציג את אמת החומר ולא להסתירו מאחורי מסכות טיח או כל חיפוי אחר.
כדי לא ליצור מבנה קופסתי סתמי, מיקם האדריכל בקומה העליונה אולם ישיבות גדול, אטום מכל עבריו, למעט פתח רחב בשתי חזיתות נגדיות שנפתח אל הנוף ומקורה בגגון בטון. "כאילו לקחתי סכין", נזכר בן חורין, "חתכתי במעטפת הבניין פתח לחלון, ומשכתי את הקליפה החוצה". פעם, אדריכלים ישראלים חשבו כיצד בונים בניין מבלי שפועלים ייהרגו באתר הבנייה: את הגגון עיצב האדריכל בעומק שלושה מטרים בלבד (ולא חמישה מטרים כפי שביקש בהתחלה), כדי לא לסכן את חיי פועלי הבניין.
האדריכל דמיין חיתוך סכין; מנהיג "חרות" התבונן במצודה וראה משהו אחר לגמרי. "יום אחד, בזמן הבנייה, עמדתי עם בגין ברחוב מתחת לבניין. הוא הסתכל על הבליטה ושאל אותי 'איך חשבת על 'אלטלנה'?' - צחקתי. מעניין איך כל אחד רואה כאן משהו אחר".
צריף שהפך לבניין שהפך למגדל
באמצע שנות ה-60, רוב רובם של הבניינים בעיר העברית הראשונה היו נמוכים, למעט ניצני-מגדלים ראשונים כמו "מגדל שלום" ו"בית אל על". כיצד קיבלו דווקא ראשי התנועה הרויזיוניסטית (לימים הליכוד) את ההחלטה לבנות מגדל מנקר עיניים, בזמן שהתנועה עדיין רחוקה מהשלטון וכאשר לתנועות הפוליטיות האחרות יש מבנים צנועים ופשוטים?
העניין הוא שמצודת זאב התחילה 40 שנה קודם לכן. ב-1928 הקימו חברי התנועה את מועדון תנועת בית"ר בתל אביב, בצריף שנבנה במגרש של העירייה ששימש עד אז כפרדס. הצריף הקטן שנקרא "בית תרומפלדור" היה צופף והומה אדם, ובתוך זמן קצר הוחלט להקים במקומו מבנה קבוע. זאב ז'בוטינסקי, ראש התנועה, נתן אישור לכך שהבניין ייקרא על שמו בעודו בחייו (מנהג שממשיך גם היום בערים שונות בישראל). תחרות אדריכלים יצאה לדרך, ובה זכה האדריכל הארי לוריא, הודות לסיומת שהציע לגג הבניין שמזכירה חומה של מצודה – ומכאן נולד הכינוי "מצודת זאב".
ב-1962 שוב החליטה התנועה שהבניין קטן עליה, וראתה צורך לשפץ ולהרחיב את הקיים. לוריא הלך לעולמו כבר ב-1953, ולכן נערכה תחרות סגורה לבחירת אדריכל חדש. הפעם זכו האדריכל מרדכי בן חורין (יליד 1930) בהצעה שהגיש יחד עם אביו, המהנדס משה בן חורין (1972-1905) – פעיל תנועת חרות, ואף חבר מועצת פתח תקווה מטעמה. ההצעה היתה צנועה בממדיה, והציעה עיצוב חזותי חדש ותוספת שטחים לבניין הקיים.
התוכניות הוגשו לעירייה ואושרו, אך הבן חורינים חלמו גבוה יותר. "אני זוכר את היום שהחלטתי על מגדל", מספר מוטי בן חורין, "מפני שבאותו יום ישבתי במשרד וחשבתי על פתרון, כשפתאום אבי נכנס ואמר שהנשיא קנדי נרצח. לפי הפרוגרמה היה צריך בניין של שבע קומות, מה שהיה יוצא כמו גוש גדול בין כל הבתים. מצאתי שאם אשאיר את הבניין המקורי בגודל דומה לשאר המבנים בסביבה, ועליו ארים מגדל, עדיין לא אחרוג מהתקציב. אבי הצליח לשכנע אותם שמחיר הבניין לא יהיה יקר יותר, מה שבאמת היה נכון".
מנחם בגין הציג לאב ולבנו דרישה אחת בלבד: שלא ייעשה שימוש בתוצרת גרמניה. בן חורין הופקד על עיצוב הפנים עד רמת הריהוט, והזמין שני אמנים מוערכים להשתלב ביצירתו: משה שטרנשוס יצר סורג ברזל דקורטיבי בכניסה מרחוב המלך ג'ורג', ויצחק דנציגר (לימים חתן פרס ישראל) פיסל את פניו של ז'בוטינסקי כתבליט נוף.
וכך, הבניין הוותיק נותר במקומו, שופץ וזכה במעטפת חדשה עם חיפוי "אבן חברון", כשהוא הופך לגוש המסד של המגדל (ולכן למצודה אין חניון תת-קרקעי, בניגוד לכל מגדל סטנדרטי בתל אביב). מעל הגוש הוותיק הוקם המגדל, שהוקם בהטיה לקו המגרש הפונה לרחוב. המהלך הזה מעניק למצודה ייחוד ודגש, כאשר הולכי הרגל מביטים בה מלמטה. הבנייה הושלמה ב-1966 והתנועה אכלסה את המגדל, שהפך במהרה לנקודת ציון עירונית.
הליכוד מתמקם - ומתחיל להשכיר
משרדי הליכוד התמקמו בחלק העליון של המגדל, כשהם חולשים על גופים הקשורים לתנועה שהתמקמו בקומות התחתונות יותר. בחלוף כמה שנים, התברר שהתנועה נקלעה לגירעונות כתוצאה מעלויות הבנייה, והוחלט להשכיר חלק מהמשרדים לגופים חיצוניים. בגוש התחתון של הבניין מוקמו "מוזיאון האצ"ל", מכון ז'בוטינסקי ואולם ההתכנסות הגדול "עצמאות", שאירח את אירוע הניצחון בליל המהפך.
"האירוע היה מאוד מרגש", נזכר רוני מילוא – חבר כנסת, שר וראש עיריית תל אביב לימים - שהיה עד לחגיגת הניצחון של הליכוד. "הגעתי מוקדם בערב, כשהתחילו לספור את הקולות בקלפיות, ובאולם התכנסו כבר כמה מאות אנשים. ברגע שהחלו להגיע התוצאות מהקלפיות היה ברור שיש ניצחון גדול, ואחרי שחיים יבין אמר בטלוויזיה 'מהפך', הגיעו עוד מאות אנשים והתחיל להיות שמח. שרו שירי בית"ר, שירי אצ"ל ושירי ז'בוטינסקי כמו 'שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן'. כשהיה ברור שהניצחון הגיע, בגין הגיע בשעה שלוש לפנות בוקר, והשמחה הייתה גדולה".
מילוא שולף במהירות מזיכרונו את הנתונים: 43 מנדטים לליכוד, 32 לעבודה ו-15 לד"ש. את אזור המצודה הוא מכיר היטב, משום שאת ילדותו העביר ברחוב בורוכוב הסמוך, אף שבתחילת שנת ה-60 כבר עברה המשפחה לדירה בצפון העיר. "הבניין רציני ונותן רושם של עוצמה", מסביר מילוא, "ולא במקרה הוא נקרא 'מצודה'. התחלה היתה בו אווירה של אופוזיציה לוחמת, ואחר כך הפך לבניין של השלטון". מאז פרישתו מהחיים הפוליטיים, מילוא ממעט להגיע לכאן; הפעם האחרונה הייתה לפני כשלוש שנים, באירוע של מכון ז'בוטינסקי.
מה קורה היום? מעטפת המגדל אינה נראית מושלמת כשהייתה לפני כחמישים שנה. כרבע מהמגדל מושכר למשרדים חיצוניים של אנשי מקצוע, בהם עורכי דין ופסיכולוגים, ובקומת הקרקע נפרצה החזית ונפתחה בה מסעדה שפגעה באופיו המקורי של הבניין. אולם הישיבות בקומה ה-14, שהיה בעבר שוקק חיים ובו קבעו בדיונים סוערים את מדיניות התנועה, איבד את מרכז הליכוד שנדד למרכזי כנסים גדולים מחוץ לעיר, ומשמש רק למפגשי פעילים ולישיבות של ועדת הבחירות. לרשותו של בנימין נתניהו, יו"ר התנועה וראש הממשלה בשמונה השנים האחרונות, עומדת כאן לשכה מרווחת, אך נדיר מאוד למצוא אותו מתרווח בכורסה שנמצאת בה: הוא מעדיף את לשכתו הממלכתית בירושלים או לקיים ישיבות בקריה. למעשה, בזמן הצילומים של הכתבה התקשו אנשי המקום למצוא את מפתח הלשכה, שנותרה נעולה.
בגין סופד למהנדס
מוטי בן חורין המשיך מכאן לקריירה אדריכלית מפוארת. אביו, המהנדס משה בן חורין, נהרג ב-1972 בשעה שפיקח על עבודות באתר בנייה. "את הארץ יש לא רק לשחרר אלא גם לבנותה ולהשיב לה את יופיה, בבחינת חידוש ימיה כקדם", ספד לו מנחם בגין, והעתיר שבחים על מצודת זאב: "זה בניין מפואר בפשטותו; יש בו הדר מן המסד ועד הטפחות. מדי עברנו על פני בית ז'בוטינסקי, ניזכר בבונהו".
-----------------
לפרק הקודם בסדרה: הפנינה הנסתרת בהרי ירושלים. לחצו על התצלום
