מספר ימים לפני שבוע האופנה הקודם בתל אביב קיבלה המעצבת סבינה מוסייב שיחת טלפון מהקניין הקנדי אריה אסרף, שהגיע לישראל לפגוש מעצבים מקומיים שסיקרנו אותו. "אמרתי לו, 'אני לא יוצאת מהסטודיו, יש לי תצוגה על הראש. אתה רוצה, תבוא בעצמך'", היא נזכרת השבוע בסטודיו שלה, הממוקם בבניין משרדים באזור התעשייה של כפר סבא. "אנשים שומעים כפר סבא ונבהלים. צוחקים שהם צריכים להוציא את הדרכון, אבל בסוף 'הדוד מאמריקה' הגיע, ונולד בינינו שיתוף פעולה הדוק". המפגש של מוסייב עם אסרף הוביל למכירת קולקציית אביב-קיץ 2016 של מוסייב בבוטיקים בצפון אמריקה, ולדריסת רגל שלה ברשת האופנה אנתרופולוג'י, חלום רטוב לכל מעצב ישראלי. הרשת האמריקאית הנחשבת הזמינה ממוסייב את דגם שמלת שירין, הבסט סלר שלה עד כה, ב-7,500 יחידות, מה שנראה כהבעת אמון גדולה במעצבת הצעירה. "הופתעתי שזה תפס, כי חשבתי שבארצות הברית יאהבו בגדים מחויטים ומתוחכמים יותר", אומרת מוסייב. "אבל היחסים שנבנו מאז מצדיקים את כל העבודה הקשה שעשינו".
ההזמנה הזאת הכניסה אותך לחרדה או לאופוריה?
"לא היה מקום לחרדה, כי הקרקע לחו"ל הוכנה מראש. ידענו שאנחנו מכוונים לשם ופעלנו להקמת קו ייצור שייערך לכך. קשה לייצר בארץ, והמתפרות שונאות אותי כי אני קשה בנוגע לאיכות התפירה, כדי שהבגד ירגיש כמו בגד של מעצבת ולא של זארה. הבעיה היא לא עם מנהלי המתפרות, אלא עם הידיים שמבצעות את העבודה. אין לעובדים פה את היכולת להגיע לסטנדרט גבוה, וזה הניע אותו לחפש פתרונות ייצור ברומניה. היום אני מתחילה גם לפתח טקסטיל בעצמי, ורק סין יכולה לאפשר לי את זה".
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- מסקס ועד טראמפ: עורכת קוסמופוליטן בראיון בלעדי
- נשיקה צרפתית: הרגעים היפים של שבוע האופנה בפריז
- הגברת הראשונה של האופנה הישראלית: יום הולדת 100 לרות דיין
מוסייב, 33, חוזרת השנה לשבוע האופנה בתל אביב בתצוגת ה-Upcoming Designers, של המעצבים שלקחו חלק בחממת המעצבים של מפעל הפיס. מוסייב, שהקימה את המותג הנושא את שמה לפני חמש שנים בלבד, תציג כבר בשנית באירוע, אולם הפעם מדובר בתריסר דגמים בלבד, כשליש מהכמות שהציגה בשנה שעברה. "רציתי לקחת חלק ביוזמה של מפעל הפיס כבר בשבוע האופנה הקודם, אבל הייתי בהיריון ופספסתי את המועד האחרון להגשות", היא מספרת. "התקשרתי למוטי רייף לבדוק אם יש אפשרות להשתלב ברגע האחרון והוא הציע לי לקיים תצוגה משותפת עם אווה על קנרש. בניגוד לצוות הגדול שאתה רואה כאן בסטודיו, היו לנו בסך הכול 12 ימי עבודה עם תופרת אחת, ואני צלעתי חודש אחרי לידה קשה מאוד. אבל זאת היתה החלטה שלי ושל מאיר (מויאל, א"י) בעלי, שהתבררה כהשקעה משתלמת".
זו לא דרך קצת הפוכה, להציג באופן עצמאי ואחר כך במסגרת חממת מעצבים צעירים?
"כולנו עדיין בתחילת הדרך, גם אם כל אחד מהמעצבים מגיע ממקום שונה. אני לא מרגישה שזו הליכה אחורה או פחיתות כבוד, וגם אם כן, אני מוכנה לקחת צעד אחורה תמורת סכום הכסף שקיבלנו והבמה המכובדת להציג את הקולקציה. בשנה שעברה זו היתה התצוגה הכי טובה בשבוע האופנה. אני מאמינה בפרויקט הזה, כי זה המקום היחיד שתומך במעצבים. יש הרבה ביקורת עליו, כמו מי המרוויח הגדול שלו - מפעל הפיס או המעצבים - אבל בשורה התחתונה: עד היום אף אחד לא קם ועשה משהו לקידום מעצבים צעירים בישראל. יש כאן ערימה של כישרונות ואפס תמיכה".
מפאולינה אלברשטיין עד לאה שנירר
על הקולבים בסטודיו כבר אפשר לראות חלקים מהקולקציה וההדפסים שיוצגו על המסלול, כמו שמלת מקסי לבנה עם הדפס צבעוני בסגנון פולקלוריסטי, ופיתוחי טקסטיל על בד ג'ינס. מוסייב מבטיחה הפעם תצוגה סקסית: "אני מגלה שנשים היום רוצות יותר ויותר צמוד", אומרת מי שעד היום התפרסמה בזכות גזרות נשיות וחושניות שהפכו במהרה לסיפור הצלחה, ובעזרתה של חברת הילדות פאולינה אלברשטיין, שנכנסה לבית האח הגדול בשמלה שלה. אחריה הגיעו גם סלבס כמו לאה שנירר וסנדרה רינגלר, ובעקבותיהן נשים רבות שלא הכירו את המעצבת הצעירה. השנה פתחה חנות ראשונה במתחם שוק הפשפשים ביפו, ובנוסף היא משווקת את עיצוביה לבוטיקים בארץ ובחו"ל.
"הסגנון שלי נשי וחושני. אני לא קולית או היפסטרית. אני גם לא עושה בגדים קונספטואליים. אני מלבישה נשים", היא מדגישה יותר מפעם אחת בשיחה איתה. "זה לא שאני עושה בגדים יפים יותר מאחרים, אני עושה בגדים שנשים אוהבות, ויש לי, לפחות כך אני רוצה להאמין, שפה ויזואלית אישית. אני לא מנסה לעצב מתוך זיכרונות מהשטיחים הפרסיים של סבתא שלי, אלא מדברים אותנטיים שמגיעים מהלב, וכנראה שגם הלקוחות שלי מרגישות את זה, וזה הדבר שהכי חשוב לי. אני לא רוצה מחיאות כפיים על קונספט מדהים, אלא לקוחות שיתרגשו ללבוש את הבגדים שלי".
אני לא סנובית, רק מפחדת לבלוט
מוסייב נולדה וגדלה בבאקו, בירת אזרבייג'ן, כבת לשושלת חייטים. בגיל שבע עלתה עם משפחתה שהתיישבה באופקים, ולאחר שירות צבאי החלה ללמוד במחלקה לאופנה בשנקר. לאורך ארבע שנות הלימודים היא לא בלטה במיוחד, על רקע הסטודנטים האחרים, וגם לא בתצוגת הבוגרים לשנת 2009. "הגעתי לשנקר בלי שום ידע מוקדם באופנה. סבא שלי ואבא שלי חייטים, אבל כשעלינו ארצה אבא שלי זנח את המקצוע, כי הוא שנא אותו", היא מחייכת. "אולי זה בגנים, אבל אופנה לא היתה נוף ילדותי. לא הייתי מהילדות שמסתובבות באטלייה של הסבתא ואוספות כפתורים. הדבר הכי אופנתי שהכרתי אז היה חנות מנגו עודפים בבאר שבע, פסגת שאיפותיי כנערה".
3.jpg "\"בשורה התחתונה: עד היום אף אחד לא קם ועשה משהו לקידום מעצבים צעירים בישראל. יש כאן ערימה של כישרונות ואפס תמיכה\". מוסייב בפרזנטציה למפעל הפיס (צילום: איל בן משה - 2team)")
3.jpg)
בסוף 2011 הקימה את המותג הנושא את שמה יחד עם בעלה מאיר מויאל. תחילה עבדו ממרפסת דירתם בתל אביב, ועם השנים עברו לחלל בן שתי קומות בכפר סבא, עיר הולדתו של בעלה. לאחרונה עברו להתגורר בוילה באלפי מנשה, התנחלות במרחק 10 דקות נסיעה מהסטודיו ("עברנו לאלפי מנשה ממניעים כלכליים, לא פוליטיים. וילה שם עולה כמו דירה בכפר סבא").
המיקום הלא תל אביבי שלה מקרין לדבריה גם על יחסיה עם תעשיית האופנה המקומית. "אני שלמה עם המרחק מתל אביב", היא אומרת. "אני לא ברנז'אית, ואני גרה ליד החמות והגיסות שלי. טעים פה מדי, נוח פה מדי, ואין מצב שהייתי נוסעת עכשיו שעה הלוך ושעתיים חזור מהסטודיו לבית. בתל אביב היה לי קשה להניע, בגלל הסחות הדעת".
את נהנית מתדמית האאוטסיידרית שלך?
"לא יודעת אם זו בחירה להיות אאוטסיידרית, אבל כן יש בי משהו שמפחד לבלוט. בגלל זה אני משתדלת לא להתראיין, ולא לקחת חלק בפרויקטים מתוקשרים. זה הוציא לי קצת שם של סנובית, שזה לא נכון. פשוט יש לי קושי להיחשף".
______________________________________________________
ואיך הגיע הד מיינר הישראלי להציג בשבוע אופנת הגברים בפריז?
