הידיעה על פרישתו של ריקרדו טישי מתפקיד המעצב הראשי של בית האופנה הצרפתי ז'יבנשי, ודאי גרמה הקלה למייסד הובר דה ז'יבנשי. מאז נפרד ז'יבנשי בשנת 1995 מבית האופנה שייסד בשנת 1952 (לאחר שכבר ב-1988 נמכר לתאגיד המותרות LVMH תמורת 46 מיליון דולר), לא היה המייסד שבע רצון משורת יורשיו הצעירים, אשר לקחו את האלגנטיות שעל בסיסה קם בית האופנה והפכו את ז'יבנשי למזוהה עם אופנת רחוב וכוכבים כמו קניה ווסט וקים קרדשיאן.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- נסיכת פאנק בת 71: דבי הארי היא עדיין אייקון אופנה
- כל הפרטים על שמלת השמפניה הוורודה של שרה נתניהו
- לאו נסים מראשון לציון מדגמן את החלום האמריקאי
"כאשר אתה מוכר את החברה שלך ולא מנהיג אותה יותר, התחושה קשה מאוד", סיפר ז'יבנשי בראיון נדיר שהעניק לפני שבע שנים לאינדיפנדנט הבריטי. "אין לי עוד עניין להסתכל על הקולקציות של בית האופנה. עדיף ככה". "הוא כל כך כועס על מה שעשו מהשם, שהוא לא רוצה לדבר על זה. זה טאבו", מספר ל-Xnet חברו של ז'יבנשי, אספן האמנות הישראלי רוני פורר. "מהקו המקורי של ז'יבנשי לא נותר דבר". פרישתו של טישי היא ודאי המתנה הטובה ביותר שיכול היה מיסייה ז'יבנשי לבקש לעצמו ליום הולדתו ה-90 שחל היום (שלישי), ולכן אולי גם הגיע הזמן לעשות עמו צדק פואטי ולהפריד אחת ולתמיד בין ז'יבנשי המותג הנודע בעולם כולו, לבין ז'יבנשי המעצב, אחרון הקוטוריסטים של פריז שעדיין נותר בחיים. בעוד הקולגות שלו לשעבר, ביניהם איב סן לורן, גבריאל קוקו שאנל, כריסטיאן דיור וכריסטובל בלנסיאגה, כבר מזמן לא יכולים להתקומם מקברם על הפשעים האופנתיים שדור המעצבים הצעיר מחולל בשמם, ז'יבנשי עדיין חי וצלול.
השבוע הוא צפוי לחגוג את יום הולדתו העגול בדיסקרטיות גבוהה עם חוג חבריו בפריז, רובם מאצולת האמנות, הפוליטיקה והכלכלה בצרפת, כפועל יוצא של מי שהיה למלביש העליון של נשות החברה הגבוהה ובתי המלוכה של אירופה. מתעשיית האופנה של ימינו כמעט ואין לו מקורבים, למעט המעצב ולנטינו גארוואני, איתו הוא שומר על קשר ארוך שנים.
ז'יבנשי נולד בחורף 1927 בעיר בוואה שמצפון לפריז, למשפחת אצולה צרפתית שהגיעה לאזור מוונציה וקיבלה את תוארה בשנת 1713. אביו היה המרקיז טאפן דה ז'יבנשי, והוא נפטר שלוש שנים בלבד לאחר לידת בנו. משפחתו של ז'יבנשי החזיקה במפעלי טקסטיל בצרפת, אך את התעניינותו באופנה גילה בגיל 10 כשביקר עם אמו ביאטריס בתערוכה העולמית של פריז, שחשפה אותו לאריגים ייחודיים מרחבי העולם. בגיל 17 פנה ללימודי עיצוב ואמנות בבית הספר לאמנות בוזאר שבעיר, ובשנת 1945 כבר החל לעבוד כמעצב מתחיל עבור מעצב הקוטור ז'אן פאת' והאיטלקייה אלזה סקיאפרלי. בגיל 25 פתח את בית האופנה הנושא את שמו, והיה למעצב הצעיר ביותר המחזיק בית אופנה בעיר האורות.
בימים בהם שלטו בפריז כריסטיאן דיור והמראה החדש, התברג ז'יבנשי בחוגי האופנה בעיר בזכות סגנון עיצוב אלגנטי, צעיר ומינימליסטי, ושימוש בחומרים כמו עור ודנים, שהיו חדשניים עבור מעצבי עילית. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך היא חולצת "בטינה" שעיצב בהשראת המוזה הראשונה שלו, הדוגמנית בטינה גרציאני. החולצה היתה עשויה כותנת פיקה עם צווארון פתוח ושרוולים רקומים, וסימלה את השפה החדשה שהציע ז'יבנשי לעולם שבו מעצבי קוטור השתמשו אך ורק בחומרים יוקרתיים מסורתיים ליצירת בגדים.
הסגנון הצעיר והקליל שלו הביא לפתחו של בית האופנה צעירות רבות, ובהן ה"איט-גירל" החמה של אותם ימים, השחקנית אודרי הפבורן בת ה-24. עם הפבורן רקם ז'יבנשי שיתוף פעולה הדוק, שלימים יהפוך לחיבור המפורסם ביותר בהיסטוריה בין מעצב למוזה. על פי האגדה, הפבורן הגיעה לסטודיו של ז'יבנשי בשנת 1953 בחיפוש אחר מעצב שילביש אותה לסרט סברינה. ז'יבנשי ציפה לפגוש את השחקנית קתרין הפבורן, שהיתה מהשחקניות המפורסמות אותן שנים, אך נכבש בקסמה של אודרי. בין השניים נולדה חברות קרובה, וז'יבנשי עיצב את התלבושות של הפבורן בכל הסרטים בהם השתתפה עד שנת 1979.
לזכותו של ז'יבנשי ייאמר שהיה בין המעצבים הראשונים שהבינו את כוחה של הוליווד בפרסום שמו בעולם - הרבה לפני שמדורי האופנה קרסו מדיווחים בלתי פוסקים מהשטיח האדום. הוא זכה לשבחים רבים על עבודתו, והשמלות שלו הפכו מושא תשוקה לנשים רבות שצפו בסרטיה של הפבורן בקולנוע. בשנת 1957 השיק ז'יבנשי את הבושם L'Interdit שנרקח בהשראתה של הפבורן, ובכך המציא את הפורמט המנצח והנפוץ כל כך בימינו – שחקנית שמובילה בושם של מעצב ומככבת בפרסומות.
מערכת היחסים בין השניים סיפקה לתעשיית האופנה לא מעט רגעים בלתי נשכחים, שהמפורסם בהם הוא סצנת הפתיחה של הסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" משנת 1961, בה עומדת הפבורן, בתפקיד הולי גולייטלי, בשעת בוקר מוקדמת בחזית חנות הדגל של טיפאני בשדרה החמישית בניו יורק, לבושה שמלת ערב שחורה של ז'יבנשי ושרשרת פנינים, ואוכלת עוגת שמרים מתוך שקית נייר לבנה. השמלה בעלת הקווים הנקיים הפכה עם השנים לאחת האיקוניות במאה ה-20, ולפריט הלבוש המזוהה ביותר עם הפבורן וז'יבנשי. כשנשאל בשנה שעברה על ידי ווג פריז האם יש יורשת להפבורן מבין כוכבות הקולנוע הצעירות, ענה ז'יבנשי: "אין אף אחת".
"מלבד אמו, הפבורן היתה האישה היחידה שז'יבנשי אהב בימי חייו", מספר פורר, שמתחזק את החברות עם ז'יבנשי כבר 41 שנה, למרות שבין השניים מפרידות 24 שנים. פורר מספר כי הכירו בארוחת ערב בפריז, ומיד הפכו לחברים טובים. "הוא הזמין אותי לארוחת צהריים למחרת, ומאז לא נפרדו דרכינו", הוא אומר. לפני 29 שנה אף שימש ז'יבנשי כסנדק לבתו של פורר, ליאונורה פורר-אגמון, פרט ביוגרפי שמעורר לא מעט התלהבות בחוגי האופנה בחו"ל. פורר מספר כי ז'יבנשי ביקר בישראל בשנות ה-80, ואף נפגש לארוחת צהריים עם ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק.
בשיחה עם פורר הוא מצייר את ז'יבנשי כדמות מרשימה ואצילית, בעל אוספים גדולים של יצירות אמנות שהוא מחזיק בדירתו שברובע השביעי בעיר, וכן באחוזתו שמחוץ לפריז, שם הוא מתגורר עם בן זוגו, פיליפה ונט (שבתקשורת הצרפתית מעדיפים לכנותו "ידידו הוותיק" של ז'יבנשי). "על אף שהוא מגיע ממשפחת אצולה, היצירות שלו תמיד היו פשוטות ואלגנטיות", אומר פורר, ומזכיר את החברות האמיצה וארוכת השנים של ז'יבנשי עם המעצב כריסטובל בלנסיאגה. החברות האישית בין השניים הולידה דיאלוג עיצובי של גזרות וחומרים והובילה ליצירת אסתטיקה משותפת, שבאה לידי ביטוי בעיצובים של השניים. עד לאחרונה החזיק ז'יבנשי באחד האוספים הגדולים מיצירותיו של בלנסיאגה, אותם תרם גם להקמת המוזיאון על שמו של האחרון בחבל הבאסקים בספרד, מחוז הולדתו של המעצב.
עם עזיבתו של ז'יבנשי בשנת 1995 את תפקיד המעצב הראשי של בית האופנה, עשו בו מנהלי LVMH שינויים מרחיקי לכת, והפכו את הרוח האלגנטית לפרועה, חסרת מעצורים וצעירה, בניסיון לעורר מחדש את הבאז סביב המותג. בשנת 1995 מונה לתפקיד ג'ון גליאנו, מעצב בריטי צעיר, שאין הפוך ממנו ברעיונותיו ובסגנונו לז'יבנשי. בין השנים 2000-1997 שימש בתפקיד המעצב אלכסנדר מקווין, שלאורך כל תקופתו התנהל תוך מריבות בלתי פוסקות עם מנהלי החברה, שפחות אהבו את הצד האמנותי שלו. מאוחר יותר מונה לתפקיד המעצב הבריטי (השלישי ברציפות!) ג'וליאן מקדונלד, ומאז 2006 ועד לאחרונה עמד בראשו האיטלקי ריקרדו טישי, שרק לאחרונה סיים את תפקידו. עיני כולם נשואות בימים אלה לפריז כדי לגלות מי יהיה היורש הבא של ז'יבנשי. האם הפעם יבחרו במעצב שימשיך את חזונו של המייסד, את זה של טישי, או אולי בכלל יוביל את המותג לדרך חדשה?
_______________________________________________________
ולמה הציג המעצב גארת' פיו מראה נאצי בשבוע האופנה לונדון?
