אדריכלות

    הבניינים הטובים של 2016 בישראל: תרבות לפני מזומנים בבית "אליאנס"

    אחרי שנים שעמד נטוש בלב ירושלים, מפיחים אמנים, יזמים ואנשי היי-טק רוח חדשה בבניין בית הספר כי"ח. זהו שימוש זמני וראוי בדרכו של הבניין להפוך לבית מלון

    הילה שמר

    |

    22.12.16 | 12:33

    בית "אליאנס" נבנה כחלק ממתחם חינוך והוא היחידי ששרד במתחם עד היום. זהו בית-חצר מלבני בן שלוש קומות, בנוי מחזיתות אבן ומקורה בגג רעפים. במשך שנים רבות הוא היה אחד הבניינים הגדולים ביותר בעיר, ויותר מחצי מאה עמד נטוש ושימש נרקומנים ומחוסרי דיור (צילום: הילה שמר)
    החלל המשותף של הדיירים החדשים. במהלך ההסבה הוצאו מהמבנה עשר משאיות של פסולת ושלושה קוב של מזרקים. השימוש בו ניתן על ידי בעלי הבניין ללא תמורה. מעשה פילנטרופי לא שגרתי (צילום: הילה שמר)
    קהילות שונות עובדות ביחד בחממה יצירתית. יש דתיים וחילונים, ותיקים ועולים חדשים. שעטנז מוצלח (צילום: הילה שמר)
    הבניין מיועד לשימור מקיף. עד שזה יקרה, קירות האבן שהטיח נשר מהם עברו שימור זמני כדי לאפשר לדיירים את השימוש במבנה (צילום: הילה שמר)
    אם זה אפשרי, נעשה זאת. צעירים יצירתיים מקדמים את התרבות בבירה (צילום: הילה שמר)
    פינת האוכל מקושטת בהתאמה. חרדים מנעו פעילות בבית בערב שבת (צילום: הילה שמר)

    בין המרקם ההיסטורי של שכונת נחלאות למרקם המתחדש והגבוה של ירושלים, נדלק השנה מחדש האור בבית "אליאנס". אל בית החצר הגדול, שעמד נטוש במשך כ-25 שנים, נכנסו במחצית הראשונה של 2016 רקדנים, ציירים, מוזיקאים, אנשי תיאטרון, צלמים, קולנוענים, הייטקיסטים ויזמים צעירים, דיירים זמניים שמפיחים בו חיים חדשים עד שיהפוך לבית מלון.

     

    בית "אליאנס" נבנה בסוף המאה ה-19, כחלק ממתחם חינוך של ארגון כי"ח (כל ישראל חברים), והוא היחידי ששרד במתחם עד היום. זהו בית-חצר מלבני בן שלוש קומות, בנוי מחזיתות אבן ומקורה בגג רעפים. במשך שנים רבות הוא היה אחד הבניינים הגדולים ביותר בעיר.

     

    מבט אל החזית האחורית של המבנה. התוכנית להפיכתו לבית מלון ממתינה לאישורה  (צילום: הילה שמר)
      מבט אל החזית האחורית של המבנה. התוכנית להפיכתו לבית מלון ממתינה לאישורה (צילום: הילה שמר)

       

      בשנות ה-90 של המאה שעברה, כשהמגרש נרכש על ידי יזם פרטי, ננטש המבנה - המיועד כיום לשימור – ושימש מאז כמזבלה מאולתרת וכביתם הארעי של נרקומנים, מחוסרי דיור וחיות רחוב. התוכנית להפיכתו למלון נמצאת כיום בהפקדה, ומכיוון שתהליכים סטטוטוריים אורכים זמן רב, החליטו ב-2015 בעלי הבניין - עמיר בירם, נחום רוזנברגר וליאו נואי - להשמישו באופן זמני וללא תמורה, לחממה עבור קהילה יוזמת, יצירתית ומקצועית בירושלים, בשיתוף ארגון "רוח חדשה" (שיושב במבנה סמוך).

       

      ציירים במקום נרקומנים ומחוסרי דיור (צילום: הילה שמר)
        ציירים במקום נרקומנים ומחוסרי דיור(צילום: הילה שמר)

         

        זהו מעשה פילנטרופי מבורך, ששם לנגד עיניו את טובת העיר, את חשיבותה של התרבות והיצירה בה, ובתוך כך גם מאיר מחדש את האדריכלות ההיסטורית בבירה. כזו שכדאי לראות ממנה יותר גם בשנים הבאות.

         

        שימור ביניים: איך לא לפגוע במבנה

         

        "מתוך המבנה הוצאו שלושה קוב של מזרקים ונדרשו עשר משאיות כדי לפנות אותו מהזבל שהצטבר", מספר דרור סולר, אדריכל השימור של התוכנית, ומי שערך את תיק התיעוד למבנה עבור חברת "שיכון ובינוי". לפני כשנה הוזמן סולר לתכנן את ההסבה הזמנית של המבנה הנטוש לחממת האמנים והיוצרים שהיא כיום. תחילה הושמשו החצר הפנימית (כ-200 מטרים רבועים) והקומה העליונה (כ-1,100 מטרים רבועים). מאוחר יותר, לאור הביקוש, הושמשה גם הקומה הראשונה (כ-1,000 מטרים רבועים).

         

        "עבודת השימור", מספר סולר, "התמקדה בעיקר במה לא לחולל במבנה, עד השימור המקיף שייערך בעתיד - לא לפתוח פתחים בקירות, לא לצבוע או לגעת בטיח, לא להתקין גופי תאורה או מזגנים ועוד".

         

        גרמי המדרגות הושמשו לטובת הדיירים החדשים  (צילום: הילה שמר)
          גרמי המדרגות הושמשו לטובת הדיירים החדשים (צילום: הילה שמר)

           

          עם זאת, היה חשוב, לדבריו, לתת לדיירים פתרונות שיאפשרו את השימוש הזמני במבנה. למשל סגירת קיפולי טיח, כדי שלא ימשיך להתקלף ולחשוף את האבן; אטימת חלקי הבניין שאינם בשימוש; החלפת המערכות הישנות שיצאו מכלל שימוש; והתקנת חלונות שנפרצו.

           

          שילוב של קהילות שמשתפות פעולה (צילום: הילה שמר)
            שילוב של קהילות שמשתפות פעולה(צילום: הילה שמר)

             

            התוצאה היא שעטנז שובה לב ומלא השראה: מחיצות פרספקס מקרינות צבעוניות זרחנית על קירות האבן המלנכוליים; ההסטוריה נקראת מקילופי הטיח הישן, לצד קנווסים חדשים ומתוחים של ציירים. החלונות הקשתיים העמוקים שוטפים באור את התבניות הגרפיות הנועזות של חיפויי הרצפות החדשים. בחללים הציבוריים, פוסטרים קוראים לפעילויות משותפות לדיירי הבית, ומוסרים מידע על אירועים שמתקיימים במרכז.

             

            מה קורה בדצמבר? לוח המודעות מבשר על אירועים ופעילויות (צילום: הילה שמר)
              מה קורה בדצמבר? לוח המודעות מבשר על אירועים ופעילויות(צילום: הילה שמר)

               

              לא רק החיבורים העיצוביים, אלא גם החיבורים האנושיים, הופכים את בית "אליאנס" לכל כך מיוחד. יוצרים חילוניים ודתיים, צעירים ומבוגרים, ילידי הארץ ועולים חדשים חולקים חללי עבודה, מנהלים יחד פלטפורמה משותפת של עשייה פורייה.

               

              מחאת החרדים אז והיום

               

              בסוף שנות ה-70, כשהתחיל להתגבש רעיון בית הספר, הוא כלל תכנים ששמו דגש על מלאכות – נגרות וחרטות, חייטות, סנדלרות, סיתות אבן וגם ציור ופיסול. החרדים, מספרת ההסטוריה, הגיבו בהטלת חרם וטענו כי לימודי הקודש הוזנחו. למרבה הצער, בזה לא חל שינוי משמעותי.

               

              בתחילת החודש אמור היה להיערך בבית "אליאנס" אירוע במסגרת היוזמה "פתוח לשבת – מתחילים בנחלאות". בין השאר, אמור היה תומר פרסיקו, חוקר ומרצה בתחומי דתות, להרצות על מדיטציה יהודית. אך מול הבית התחוללה מהומה - הפגנה של קבוצת חרדים, שהתנגדה לקיום האירוע בערב שבת. למקום הוזעקה המשטרה, ומשנאסר על קיום האירוע, נאלצו הנוכחים להעתיק את הדיון על סוגיות שבין דת ומדינה אל גן סמוך, ולקיימו בקור המקפיא של החורף הירושלמי. כך שיש עוד לאן לשאוף ב-2017.

               

              עוד בסדרת הבניינים הטובים של 2016: מרכז חוויות ברחובות. לחצו על התצלום

               

               

              עוד בסדרת הטובים של 2016: מרכז חוויות ברחובות. לחצו על התצלום (צילום: עמית גרון)

               

               
              הצג:
              כל התגובות לכתבה "הבניינים הטובים של 2016 בישראל: תרבות לפני מזומנים בבית "אליאנס""
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד