אדריכלות

    הבניינים הטובים של 2016 בישראל: מרכז ''חוויות'' ברחובות החדשה

    כותבי ערוץ האדריכלות של Xnet בוחרים את הפרויקטים הטובים של השנה. חלק 1: גיא נרדי על הספרייה של קימל-אשכולות, שבתקציב מוגבל העירה לחיים שכונה מנומנמת

    גיא נרדי

    |

    21.12.16 | 10:28

    מרכז ''חוויות-שווייץ'' ברחובות, בתכנון קימל-אשכולות אדריכלים. סיבה טובה לבוא לעיר כדי לראות בניין (צילום: עמית גרון)
    ההנחיה הייתה שני שלישים מרכז קהילתי, שליש ספרייה, ''אבל חיפשנו לתת מרכז קטן, סביבה, מקום שיזמין להיכנס אליו'', אומר האדריכל איתן קימל (צילום: עמית גרון)
    הספרייה מכילה מגוון חדרים שמאפשרים פעילויות חברתיות, וגם אזורים שקטים שאפשר להתרכז בהם (צילום: עמית גרון)
    חומרי הגמר אינם מהודרים במיוחד, בגלל ההיצמדות לאילוצי משרד האוצר. האדריכלים מרוצים: ''עדיין אפשר לייצר אדריכלות במסגרת תקציב מוגבל'' (צילום: עמית גרון)
    המדרגות החיצוניות חודרות לתוך הבניין, כך שיש טשטוש מכוון בין פנים וחוץ (צילום: עמית גרון)
    מצד אחד ניסו האדריכלים לצופף את הבניין כדי להקטין את טביעת הרגל שלו, ומצד שני רצו לפתוח אותו ככל האפשר כדי להעצים את הממשק שלו עם הסביבה (צילום: עמית גרון)
    ''בסביבות של קופסאות המגורים בפריפריה אין חוויה אורבנית'', אומר קימל. ''ניסינו לייצר חוויה כזו בזעיר אנפין'' (צילום: עמית גרון)

    זר שינסה להתמצא בסבך הכבישים ושכונות המגדלים והקוטג'ים, שהחליפו את השדות והפרדסים שהקיפו פעם את העיר רחובות, ילך לאיבוד. השטח הפתוח נסלל, נבנה ויושב, והכל נראה אותו דבר. מזל שיש waze. הנרגנות מגיעה עם בשורה חיובית: בשכונת "רחובות החדשה", על גבעות הכורכר בין שכונת שעריים, קבוצת שילר וכפר ביל"ו, פתחו השנה מרכז קהילתי, שהאדריכלות שלו מספקת סיבה של ממש להתאמץ ולבוא לכאן בשביל לראות בניין. כשביקרתי במבנה בצהרי יום חורפי, קר וגשום במיוחד, מצאתי רחבה הומה של ילדים שרצו ושיחקו וקפצו על המדרגות המטפסות אל גג הספרייה, שהוא גם טריבונה וגשר לשאר חלקיה.

     

    לב הבניין נפתח החוצה. מרכז חוויות-שווייץ ברחובות (צילום: עמית גרון)
      לב הבניין נפתח החוצה. מרכז חוויות-שווייץ ברחובות(צילום: עמית גרון)

       

      עד לא מזמן היו בארץ רק מתנ"סים. עכשיו, לפחות ברחובות, מדובר ברשת של "חוויות". אלה מוסדות תרבות ופנאי, ששייכים לזרוע ביצועית של העירייה בתחום החינוך הבלתי פורמלי. מרכז "חוויות-שווייץ" מציע מגוון פעילויות קהילתיות, חוגים וספרייה גדולה. שטחו כ-3,500 מטרים רבועים והקמתו עלתה כ-25 מיליון שקל, שמחציתם נתרמו על ידי קרן היסוד והקהילה היהודית בשווייץ, ומחציתו השנייה הגיעה מהעירייה וממפעל הפיס.

       

      מרחב שכונתי איכותי, שמזמין את הילדים ללכת לאורכו, לטפס, לרדת ולעבור בין חלקיו (צילום: עמית גרון)
        מרחב שכונתי איכותי, שמזמין את הילדים ללכת לאורכו, לטפס, לרדת ולעבור בין חלקיו(צילום: עמית גרון)

         

        העירייה הזמינה שלושה משרדי אדריכלים להתחרות על הפרויקט, ובחרה בהצעה של קימל-אשכולות, גם מפני שענתה על דרישות הפרוגרמה והתקציב, אך

        בעיקר משום שהציעה אדריכלות איכותית שמייצרת מוקד עירוני בלב הישימון הפרוורי. איתן קימל ומיכל אשכולות נמנו על חלוצי הבנייה החדשה בשכונת נווה צדק התל אביבית, בסוף שנות ה-80, אך בעשורים האחרונים הסיטו את פועלם לבנייה ציבורית. כך, למשל, הם חתומים על תכנון מרכז דוידסון בעיר העתיקה בירושלים (2001), בית הלוחם בבאר שבע (2010, זוכה פרס רכטר) ומוזיאון הטבע הכמעט-גמור בקמפוס אוניברסיטת תל אביב (2017).

         

        מקום שיזמין להיכנס אליו

         

        כשאנחנו מסיירים בבניין ברחובות, איתן קימל מספר שהפרוגרמה הייתה ברורה מראש: שני שלישים מרכז קהילתי, שליש ספרייה. "אבל אנחנו חיפשנו לתת לא רק בניין אלא מרכז קטן, סביבה, מקום שיזמין להיכנס אליו". הוא מתייחס, בהנגדה, למבנה הסמוך של בית הספר ע"ש אילן רמון, ואומר עליו: "האנטיתזה זה בניין שהוא מוצר מדף עם 'פספרטו' ירוק. אנחנו שברנו את הבניין וניסינו לפתוח את לב הבניין החוצה".

         

         (צילום: עמית גרון)
          (צילום: עמית גרון)

           (צילום: עמית גרון)
            (צילום: עמית גרון)

             (צילום: עמית גרון)
              (צילום: עמית גרון)

               

              המרכז הקהילתי מורכב משתי זרועות שחובקות חצר: בדופן המערבית מבנה שמכיל סדנאות, אודיטוריום, חדרי לימוד וחדרי אדמיניסטרציה, ובדופן הצפון-מזרחית מבנה הספרייה. בשונה מהדימוי המסורתי של מקומות כאלה, הספרייה מכילה מגוון חדרים המאפשרים פעילויות חברתיות וגם אזורים שקטים, שבהם אפשר לקרוא בשקט ולהתרכז.

               

              ההחלטה לפתוח יותר מכניסה אחת לבניין אינה מובנת מאליה, בתקופה שבה יש דרישה לבידוק קפדני תוך ריכוז המבקרים לכניסה אחת, והיא מסייעת בהפיכת החצר המשותפת לכיכר עירונית חיה. קימל אומר שהיה כאן חיפוש אחר מרחבי-חוץ טובים: מצד אחד ניסו האדריכלים לצופף את הבניין כדי להקטין את טביעת הרגל שלו, ומצד שני רצו לפתוח אותו ככל האפשר כדי להעצים את הממשק שלו עם הסביבה. הזרוע המערבית היא, ברובה, חלון שפתוח לחלוטין לכיוון החצר ומאפשר הצצה פנימה והחוצה. תריסים ורטיקליים (בריסוליי או לוברים) מבמבוק, ששואבים השראתם מאדריכלות של מבני ציבור בשנות ה-50, מגינים מקרני השמש ונותנים מידה של פרטיות.

               

              תריסי הבריסוליי עשויים במבוק. החזית לכביש הראשי (צילום: עמית גרון)
                תריסי הבריסוליי עשויים במבוק. החזית לכביש הראשי(צילום: עמית גרון)

                מוקד שכונתי תוסס. הרחבה (צילום: עמית גרון)
                  מוקד שכונתי תוסס. הרחבה(צילום: עמית גרון)

                  בעידן של בידוק קפדני, הוחלט על יותר מכניסה אחת, באופן לא מובן מאליו (צילום: עמית גרון)
                    בעידן של בידוק קפדני, הוחלט על יותר מכניסה אחת, באופן לא מובן מאליו(צילום: עמית גרון)

                     

                    ניכרת תשומת לב לסוגיית התנועה, בחללי הפנים והחוץ גם יחד. נקודת המוצא היא שהמבנה הוא מיקרו-קוסמוס לעיר, ולכן מחויבים חללי הביניים (המעברים או המסדרונות), ממש כמו הרחובות העירוניים, לפתוח הזדמנויות למפגשים ספונטניים ולשהות בהם. לכן אפשר לטפס מהרחבה המרכזית במדרגות, המשמשות כמובן גם לישיבה, אל הגג, לעבור דרך גשר למרכז הקהילתי, ומשם לרדת בחזרה לרחבה. המדרגות החיצוניות חודרות לתוך הבניין, כך שיש טשטוש מכוון המייצר עניין וחיבור של כל המרחבים.

                     

                    חומרי הגמר פשוטים למדי

                     

                    בגלל מסגרת התקציב שמוגדרת למבני ציבור קטנים, נדרשו המתכננים להישען על מכרז חשכ"ל (החשב הכללי של משרד האוצר), מה שמתבטא בין היתר בהיצמדות למק"טים (מספר קטלוגי) –חומרי הגמר שמופיעים בהגדרות המכרז. ואמנם, על אף המורפולוגיה הלא סטנדרטית, הרי שפרט לבריסוליי, שאר חומרי הגמר פשוטים למדי: חיפוי חיצוני בטיח פיגמנטי בהיר, חיפוי קומת המסד והמבואה באבן ביר זית אפורה, פרופילי אלומיניום בחלונות, פרטי מסגרות פשוטים במעקות, ואריחי גרניט-פורצלן על הרצפה. קימל מעדיף לראות את חצי הכוס המלאה: "הבניין מראה שבתוך מסגרת תקציב מוגבל אפשר עדיין לייצר אדריכלות ולחגוג אותה".

                     

                    תוכניות המרכז ב''רחובות הירוקה'' (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                      תוכניות המרכז ב''רחובות הירוקה''(תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                       (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                        (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                         (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                          (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                           (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                            (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                             (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                              (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                               

                              בתחילת הדרך של המשרד, הוא מספר, הם נחשבו "קונטקסטואליים" כי נקודת המוצא שלהם לעיצוב המבנה הייתה רמזים בסביבה הקרובה. במרכז הקהילתי ברחובות קרה ההיפך. בגלל שאנחנו מרגישים שבסביבות של קופסאות המגורים בפריפריה אין חוויה אורבנית, ניסינו לייצר חוויה כזו בזעיר אנפין", אומר קימל. "כיכר, רחוב, בניין – זאת, בעיניי, מתנה לסוג כזה של סביבה".

                               

                              צוות תכנון: איתן קימל, מיכל קימל אשכולות, אילן כרמי, ורד קוניגסברג בנג'ו, מור גלפנד

                              מנהל פרויקט: מיקי גרונסקי

                              קבלן מבצע: בוני בניין

                               

                              • בסוף השבוע - הכתבה הבאה בסדרה: בית אליאנס בירושלים

                               

                               
                              הצג:
                              כל התגובות לכתבה "הבניינים הטובים של 2016 בישראל: מרכז ''חוויות'' ברחובות החדשה"
                              אזהרה:
                              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד