יוליה (29) וגיא (30) עומדים בכניסה לאחד ממשרדי המכירות בחריש, וממתינים ליועץ השיווק שיתפנה אליהם. היא עובדת סוציאלית והוא מהנדס חשמל, והם מתגוררים בפרדס חנה. הם כבר עברו את שלב ההתלבטות: היו מעדיפים להישאר בפרדס חנה, אבל המחירים בלתי אפשריים וחריש נתפשת כפתרון מציאותי. אחרי שערכו סקר מחירים, הגיעו גיא ויוליה למסקנה שחריש היא המקום שבו ירצו להקים משפחה, אף שאין להם חברים או משפחה שרכשו כאן דירה.
"אנחנו זוג צעיר, המשכורות טובות, אבל אנחנו מוגבלים ולא יכולים להרשות לעצמנו הכל", הם מספרים על המצוקה הכלכלית שמעסיקה רבים מבני דורם. "המחירים בפרדס חנה נעים בין 1.2 מיליון ל-1.3 מיליון שקל. כאן המחירים יותר נמוכים, גם אם נראה שהפערים מצטמצמים. חוץ מהמחיר, יש פה אווירה של משהו חדש, צעיר, משהו שמתפתח, כשכולם הם בערך בני גילנו ונוצרת אווירה של קהילתיות והשתייכות".
מלים כמו "חדש", "שטחים ירוקים", "קהילה" ו"ילדים" חוזרות ומוזכרות בשיחות עם תושבים, משווקי דירות ונציגי המועצה המקומית חריש. חלק מהם התרעמו בדיעבד על הכתבה בערוץ האדריכלות של Xnet בשבוע שעבר, שהסבירה מדוע התכנון של חריש הוא ירוד, סתמי ואינו עיר באמת - אלא אוסף פרוורים מחוברים בכבישים רחבים מדי.
לא חוששת מהשתלטות חרדית
יעל רוט (41) עברה לכאן עם בעלה, מוטי, והילדים. הם עזבו דירה שכורה בהרצליה, והנימוקים דומים: "ידענו שאין לנו סיכוי לקנות דירה במרכז הארץ, אפילו לא בחדרה - שם המחיר היה מיליון וחצי שקל לדירה רגילה. בהתחלה חששנו מהשמועות על העיר, שהיא חרדית, אבל כשהגענו לכאן לפני שנתיים, התלהבנו וקנינו מיני-פנטהאוז במיליון וחצי".
חריש אכן יועדה לחרדים בתחילת הדרך, ויש בה מתחמים שנרכשו במסגרת קבוצות רכישה חרדיות (בהן "קהילת לעבדך באמת", "קהילת חזון עובדיה" ו"קריית תמימי דרך לחסידי ברסלב") ודתיות-ציוניות (כמו "נאות חנן ע"ש חנן פורת זצ"ל" ו"מתחם בחריש ובקציר תשבות"). רוט לא חוששת מהשתלטות חרדית; בבניין שלה מתגוררים גם חרדים, היא מספרת, והאווירה טובה. "הם אמרו לי שהם רוצים לגור בסביבה מעורבת. אנחנו עושים על האש בשבת, ואין שום מגבלות על החיים שלנו". בית הספר שנשקף מחלון דירתה נחנך בספטמבר האחרון, והוא חרדי. רוט לא רואה בזה בעיה.
גילה (34) וטמרו (36) גרים עם שני ילדיהם שתי קומות מתחת ליעל ומוטי. מלבד המחיר האטרקטיבי, הם חיפשו מקום נעים ונוח לילדים. "באנו לכאן בקטע של עיר שכולם בה חדשים, מקום שהקליטה בו מבחינת הילדים תהיה יותר קלה כי כולם חדשים ומחפשים חברים", מסבירה גילה. "החיבור שלי לכאן הוא הסקרנות להיות מעורב בעיר מההתחלה - כולם מתחילים מאותה נקודת זינוק. באים לכאן תושבים בלי משפחות גדולות או חברים וזה מייצר חיבור, כי כולם מחפשים חברה". כמו יעל, גילה לא חוששת שהעיר תהפוך לחרדית, אך היא כן מסתייגת מהתדמית החרדית שדבקה בה.
שימי בריבי (37) עבר לכאן עם אשתו, נטשה, מאור עקיבא. תוך זמן קצר נולדה בתם, עפרי, הבת הראשונה שנולדה בחריש החדשה. "קנינו את הדירה להשקעה לפני כמעט שלוש שנים", מספר בריבי. "לא ידעתי לאן זה הולך ואיזו אוכלוסייה תהיה פה. לפני שנה וחצי הגעתי למשרדי המכירות ודיברתי עם האנשים, והבנתי שהכיוון הולך להיות מאוד טוב". להפתעתו, יש כבר פעילות של גני ילדים, חוגים מגוונים וקהילה מגובשת, וגם אירועים מוצלחים ביוזמת המועצה.
הלקוחות: בעיקר משקיעים
אז פגשנו כמה תושבים מאושרים, אבל הלקוחות המשמעותיים ביותר בחריש הם עדיין המשקיעים. לדברי נאור כהן, יועץ נדל"ן של י. ח. דמרי המופקד על שיווק דירות בחריש, 40% מהדירות נמכרות למשקיעים. מבט על הבניינים מאשר זאת: לא מעט בניינים מאוכלסים כבר מעוטרים בשלטי "להשכרה". המשמעות של המגמה הזו, בטווח הקצר, היא עליית מחירים; בטווח הארוך – הזנחה: משקיעים לא ששים להשתתף במימון פעולות להשבחת הנכס, ואף לא לתחזוקה שעולה מעל המינימום הנדרש (מכה שגם חלקים מוטי-השקעה בבאר שבע סובלים ממנה כיום).
מי המשקיעים? כהן מספר שהם מגיעים מכל הארץ, מאילת ועד קריית שמונה. ומי רוכשי הדירות למגורים? צעירים בין 25 ל-42 שבאים בעיקר מהמרכז ומהשרון. ראש המועצה עצמו, יצחק קשת, משתלב היטב בחתך הזה: חוזר בתשובה בן 37, וראש הרשות המקומית הכי צעיר בארץ (מלבד ראש עיריית אלעד, בן 36).
"אין פה טייקונים", מבהיר כהן, "אלא חבר'ה צעירים שבאים להגשים חלום ולקנות דירה במחיר שיוכלו לשלם". לדעתו, חריש תישאר עיר מעורבת ביחס שבין חילונים לדתיים, אפילו עם יתרון מספרי לחילונים: הזוכים הראשונים במכרזים היו קבוצות של חרדים ודתיים, אבל הגל הבא היה של חילונים, והוא מפקפק באפשרות שהבניינים שנמכרו לחרדים יאוכלסו ברוכשים המקוריים. "העיר הזו תהיה לאט יותר ויותר חילונית", הוא משוכנע.
מי עוד מרוויח מההצלחה הנדל"נית של חריש? חברות הדלק והרכב, זכייני כביש 6, והמדינה שגובה מסים מכולם גם יחד. במחירי הדלק הנוכחיים, נשאלת השאלה אם הסכום החודשי שתושבי חריש ישלשלו לכיסי אותן חברות לא יהיה זהה לעלות המשכנתא שהיו משלמים על דירה בעיר המוצא שלהם. גם התא המשפחתי ישלם מחיר על שעות הפקקים שההורים יבלו בהן על בסיס יומי, מאחר שאין בחריש אפשרויות עבודה של ממש. באופן אירוני, השדרה המסחרית בחריש קרויה "דרך ארץ", כשמו של הזכיין של כביש 6.
יצחק קשת, כיצד תיראה חריש בעוד 10 שנים?
"עיר תוססת של כ-100 אלף תושבים, עם מסחר, תעשייה, תעסוקה. יהיו פה קהילות שונות שיחיו פה חיי קהילה כאלה ואחרים, חינוך פורמלי ובלתי פורמלי. בגדול, כמו עיר רגילה, עם הפנים לכיוון הקהילה".
מה מייחד את חריש מערים כמו מודיעין, חיפה או רמת גן?
"בראש ובראשונה, חריש מתוכננת מ-א' ועד ת', מה שלא קרה בערים אחרות. כאן יש עיר שצומחת וגדלה מאפס ל-10 ו-20 שנה קדימה. כמעט כל מטר מתוכנן קדימה, עם חשיבה והפקת לקחים. חלק מהלקחים נלקחו גם ממודיעין - תכנון, כבישים, ארכיטקטורה, ובייחוד החזון - לכוון את המטרה לקהילה. זו לא תהיה רק עיר של מגורים ושינה ובניינים וכבישים, אלא עיר של אנשים".
אבל בעיר רואים בנייה קבלנית גנרית. אין בנייני מגורים שאפשר להגיד עליהם 'וואוו' או מבני ציבור מונומנטליים, אלא מבנים פשוטים ורגילים.
"מי שמסתובב בעיר רואה שהבניינים יפים. בתב"ע מוטמע שהבניינים יהיו מחופים באבנים, ולכל בניין יש הייחוד שלו. בסך הכל יש פה כל הצרכים. לדירות יש מרפסות, חניות, מחסנים וכל המרחב שצריך".
אלה כל הדברים הכי בסיסיים?
"בסופו של דבר זה מה שבן אדם צריך. הוא לא צריך לחיות ביצירת אמנות, אלא בבית שיהיה לו נוח, מרווח ויתאים לצרכים שלו, ובסופו של דבר שיהיה גם אסתטי".
אין חשש לעודף הומוגניות בגלל הגיל הזהה של התושבים? שהעיר תזדקן בבת אחת?
"כרגע אנחנו מתמקדים במירב האוכלוסייה, וכרגע זו האוכלוסייה הצעירה. אני מניח שהאוכלוסייה תלך ותגדל, ומאוד מקווים שהעיר תלך ותתבסס ויגיעו לכאן אוכלוסיות נוספות, חזקות יותר, ולאו דווקא זוגות צעירים עם ילדים".
סמוך לחריש מצויים יישובים ערבים רבים. יש ביקוש של ערבים לגור פה?
"לא, אבל אני משער שיש פה דייר אחד או שניים. בחריש הוותיקה יש בוודאי כמה משפחות, אבל באזור החדש אני לא צופה כניסה של משפחות ערביות".
חריש תוכננה כעיר חרדית. היא אכן תהיה חרדית?
"התכנון המקורי הוא אחד הפלוסים הגדולים של חריש, כי חלק מהפרוגרמה הייתה שטחי ציבור גדולים, ושלא יהיו קניונים ושלא יהיו בניינים יותר מדי גבוהים שחוסמים את כל הנוף, כך שהרווחנו מכל הכיוונים. יהיו פה חרדים בסדר גודל של 10-15% וכיפות סרוגות בסדר גודל של 40%".
זה מצביע על עיר דתית.
"חצי דתי חצי חילוני. חיים כאן בשלום, בשלווה והרמוניה, סך הכל זה הולך יפה מאוד. בסך הכל העיר מושכת את כלל האוכלוסייה, לאו דווקא אוכלוסייה דתית, ובעיקר בפרויקטים החדשים, שם בסביבות 80% הם לאו דווקא חרדים".
