צפו בתקופת הזוהר של בריז'יט בארדו
כבר בסצנת הפתיחה של הסרט "ואלוהים ברא את האישה" מסעירה ג'ולייט הארדי בגילומה של בריז'יט בארדו את דמיונם של הצופים, כשנחשפת צללית של גופה העירום מאחורי סדין לבן. לאורך 90 הדקות של הסרט הופכת הצעירה מהכפר, שעובדת בחנות מגזינים וספרים לבושה בשמלת חלוק אפורה ומגדלת ארנב בשם סוקרטס, מנערה לאישה המשתמשת במיניותה כנשק מול גברים החפצים בקרבתה.
היום מלאו 60 שנה לעלייתו של הסרט לאקרנים בצרפת, ולהפיכתה של בארדו, 82, לסמל מין, מגדולות השחקניות של הקולנוע הצרפתי, ו"משחררת האישה הצרפתייה לאחר מלחמת העולם השנייה" – כפי שהכתירה אותה הסופרת והפילוסופית סימון דה בובואר בספרה "תסמונת לוליטה" משנת 1959, שנכתב על בארדו.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- איך לעצב בבית את התסרוקות החמות לסתיו?
- האם דונלד טראמפ ועולם האופנה הם בעצם אותו הדבר?
- מה הסתירה עדי אולמנסקי מאחורי האיפור וצבעי השיער?
"כשמרלן דיטריך הציגה לראווה את ירכיה עטופות המשי ושרה בקולה הצרוד, היא הטילה קסם... בריז'יט בארדו אינה מטילה קסמים: היא משחקת", כתבה דה בובואר, שקבעה כי את לא נולדת אישה, את נעשית אישה. "גופה לא ניחן בנדיבות המסמלת פסיביות. בגדיה אינם פטיש, וכשהיא מתפשטת, היא אינה חושפת מסתורין כלשהו. היא פשוט מציגה לראווה את גופה, שנמצא כל הזמן בתנועה. היא הולכת, רוקדת, נעה. במשחק הציד, היא הצייד והטרף כאחד. הגברים הם אובייקט עבורה באותה מידה שהיא אובייקט עבורם. וזה בדיוק מה שפוגע בגאווה הגברית".
"ואלוהים ברא את האישה" אינו הסרט הראשון בקריירה הקולנועית של בארדו, אז בת 22, אך הוא ללא ספק זה שהזניק אותה לתודעה העולמית. אחריו כיכבה בשורה של סרטים חשובים נוספים, ובהם "האמת" (1960) של אנרי-ז'ורז' קלוזו ו"הבוז" (1963) של ז'אן לוק גודאר, עד לפרישתה מהקולנוע בשנת 1974. הסרט הפך לנקודת ציון על ציר הזמן של הקולנוע המודרני בזכות תפקידה של בארדו, כשלאחר שנים של דמויות נשיות מהוגנות בקולנוע ההוליוודי והצרפתי, הגיעה ג'ולייט הארדי והציגה פאם פאטאל סקסית, מתגרה, עצמאית ובעלת תיאבון מיני חסר גבולות.
צפייה מחודשת בסרט בחלוף 60 שנה עלולה לעורר את השאלה על מה המהומה הגדולה. אולם ב-1956, עורר הבמאי רוז'ה ואדים (שנישא לבארדו כשהיתה בת 18 והתגרש ממנה 5 שנים מאוחר יותר) זעזוע בקרב הבורגנות הצרפתית, וגם בקרב קהל הצופים השמרני בארצות הברית, שראו בבארדו טורפת גברים. "למעשה, זה לא מה שמדמואזל בארדו עושה במיטה, אלא מה שהיא עשויה לעשות, שמכניס את שלוש דמויות הגברים הראשיות בסרט לקדחת ארוטית", כתב מבקר הקולנוע של הניו יורק טיימס בוזלי קראותר.
התפקיד בסרט חיזק את בארדו כאחת הנשים המשפיעות בצרפת וסלל את דרכה לתודעה כאייקון אופנה. כחלק מחגיגות ה-60 לסרט, ראה אור בתחילת החודש הספר החדש Brigitte Bardot: My Life in Fashion (הוצאת Flammarion), שמגולל את סיפור חייה של בארדו בתמונות, מאז התגלתה בגיל 15 על ידי עורכת מגזין Elle הצרפתי, כרקדנית צעירה בבית ספר למחול בפריז.
בפתח הדבר לספר כתבה בארדו על זיכרונותיה מתקופתה כדוגמנית עבור מעצבים כמו פייר קרדן וכריסטיאן דיור, ועל הדרך גם חשפה את הסוד מאחורי תסרוקת השיער האסוף ברישול מוקפד, שהפכה לסמלה המסחרי לאורך השנים ונושאת את השם Choucroute (מצרפתית: כרוב כבוש). "לא הצלחתי לאסוף את השיער שלי במדויק, והיו המון קווצות שהשתלשלו מטה והרגיזו אותי", כתבה בארדו, "חשבתי שזה יהיה רעיון טוב פשוט למסגר איתם את הפנים".
על אף שהיא חיה את חייה הרחק מאור הזרקורים מאז סוף שנות ה-70, בארדו עדיין נחשבת לאחת מאיקונות הסטייל הבולטות של המאה ה-20, ודמותה ורוחה נוכחת בצילומי אופנה רבים. דוגמניות וכוכבות נכנסו לדמותה פעמים רבות בצילומים, עם השיער הנפוח, האייליינר השחור והשפתיים הפשוקות לרווחה. קייט מוס, קלאודיה שיפר, אנה אוורס וג'ורג'יה מיי ג'אגר, הן רק כמה חלק מהדוגמניות הבינלאומיות שהצטלמו להפקות אופנה א-לה בארדו.
כבר ארבעה עשורים שבארדו מקדישה את חייה למאבק למען זכויות בעלי חיים, ובמקביל אחראית למספר פליטות פה מביכות בנוגע להומוסקסואלים, מהגרים מוסלמים ופליטים המגיעים לאירופה. בארדו מסרבת בתוקף להתראיין, וב-2013 נסוגה ברגע האחרון מהשתתפות בסרט על חייה שיצר הדוקומנטריסט הצרפתי דויד טבול (שעשה שני סרטים תיעודיים נהדרים על חייו של איב סאן לורן). את עברה כאייקון אופנה וסמל מין היא מצליחה לשמר גם באמצעות מעריציה באינסטגרם, שמזרימים לרשת החברתית מדי יום תמונות עבר מסרטים, הפקות אופנה ומקורות נוספים, אשר משאירות אותה צעירה לנצח בזיכרון הקולקטיבי.
______________________________________________________
והאם זה הסוף של משפחת קרדשיאן או עוד תעלול שיווקי?
