החודש, אחרי יותר מ-10 שנות דיונים בוועדות תכנון ובתי משפט, אישרה הוועדה לתכנון ובנייה של מחוז דרום לבנות מתחם מלונאות ונופש בעמק ססגון שבבקעת תמנע, בדרום הערבה. אישור התוכנית אינו דבר של מה בכך: 30 אלף אזרחים חתמו בשעתו על עצומה שקראה לביטול התוכנית, ובראש המתנגדים עמדו המשרד להגנת הסביבה, קק"ל ורשות הטבע והגנים. חלק מהם מיהרו להבהיר, כי יערערו על ההחלטה כדי למנוע פגיעה אנושה בטבע הנדיר של בקעת תמנע.
רבות נכתב על המאבק, אך מי שקולו נשמע פחות הוא היזם והאדריכל שעומד מאחורי המיזם, יואב איגרא. פגשנו אותו בדירת הנופש שלו, במתחם "צוקי ארסוף" המשקיף על שמורת הטבע בקו הראשון לחוף הים של געש, כדי לשמוע על תלאות ההרפתקה ועל חזונו.
''יזם מעורר בישראל התנגדות''
איגרא, בסוף שנות ה-70 לחייו, נולד בקיבוץ רמת רחל ועבר עם הוריו לקנדה. הוא חזר כדי לשרת בצה"ל, אך לאחר שלא הצליח להתקבל ללימודי אדריכלות בטכניון החיפאי ("לא היה לי שום סיכוי בגלל מספר המועמדים"), שב לטורונטו כדי להגשים את החלום – מעל ומעבר למצופה: פירמת העיצוב, האדריכלות והיזמות שלו העסיקה בשיאה 150 עובדים, ובנתה פרויקטים בקנדה, בארצות הברית ובמדינות אחרות.
ואז הוא שוב רצה להגשים את עצמו. "יום אחד מכרתי את החברה לעובדים והלכתי", הוא מתאר בפשטות, "והלכתי לדוג באילת". התחנה הבאה, שהפכה אותו ליזם ידוע, הייתה מלון "הרודס" האילתי – שהוא מגדיר כמלון הקונספט הראשון בישראל. מאז הוא לא מפסיק לפנטז ולבנות, ומדי פעם להיות גם מעורב בסכסוכים משפטיים מול רשת "הרודס" (שהוא ממשיך לעבוד איתה).
איגרא טוען שבישראל, המלה "יזם" מעוררת תגובות שליליות, בניגוד לאהדה שיזמים זוכים לה בקנדה ובארה"ב. לא מדובר באיש שרוצה לעשות כסף מהר, הוא מדגיש, אלא במושג של "Land developer" – איש עסקים שלוקח שטח בתולי, ומפתח אותו ליצירת נכס מניב. בעיניו, מלונות הבוטיק והיוקרה שמככבים כיום במגזיני האדריכלות והעיצוב – בכל העולם – הם "משעממים". לדבריו, צריך להציע חוויה אחרת כדי להוציא איש כמוהו מהבית לחופשה, אלטרנטיבה למה שיש לכל אדם בבית.
בשעתו, חדור פרץ יצירה ומוטיבציה לאותנטיות, הוא עיצב את "הרודס אילת" לפי סיפור נושא: "להמחיש את השרידים שהשאירו כובשי הארץ". הרבה אנשים רואים שם אוסף של אלמנטים וקישוטים שלוקטו מפה ומשם, אבל איגרא אכן פרץ בשנות ה-90 את גבולות האיפוק של המודרניזם הברוטליסטי ששלט עד אז בעיצוב המלונות, והיה הדבר הישראלי הכי קרוב ללאס וגאס. גם במלון הזה הוא מתכוון לחדש, בין השאר עם אגף שהוא "מלון ילדים" ומתוכנן בשבילם (ואגף אחר לאנשים שלא רוצים לראות ילדים מול העיניים בזמן החופשה, אלא חופש שקט ומוחלט).
היוזמה לא הייתה שלו
"אני לא יזמתי את המלון בתמנע", מבהיר איגרא. לדבריו, לפני כ-15 שנה הזמין אותו אודי גת, חבר קיבוץ קטורה וראש מועצת אילות (עד לפני כשנה), להקים את המלון בבקעת תמנע. איגרא משועשע מכך שמתנגדיו, אנשי ארגוני הסביבה, מאשימים אותו בפגיעה בטבע: הוא זוכר כיצד היה לו-עצמו דימוי של "סביבתן" שפוקד כנסים בענייני סביבה, לפני שהקולגות סימנו אותו כאויב. אודי גת אמר לו, כך הוא טוען, "שרק אנחנו יכולים לעשות פרויקט כזה".
המלון בעמק ססגון לא נולד משום מקום, ואיגרא לא עשה כאן מעשה בלתי חוקי. היה לכך בסיס סטטוטורי בתוכנית המתאר של בקעת תמנע, שנכתבה בידי מתכנן הנוף צבי דקל ב-1995, וייעדה 8% מהשטח המדברי לאתר מלונאות. איגרא מספר בשעשוע, כי נבהל לראות את השטח לראשונה ("היה חם, אמצע המדבר, אין חשמל ואין מים, ולא הבנו מה אנחנו עושים שם"), אבל לדבריו הופעל עליו לחץ אדיר מצד המועצה והוא התאהב. השם "עמק ססגון", שבעקבות המאבק המתוקשר נגד המלון הפך למושג שגור, הוא אגב המצאה מאוחרת של תימור כץ, חבר קיבוץ אליפז לשעבר. איגרא זועם על ההצלחה של המהלך הלשוני, ותוקף: "אין דבר כזה עמק ססגון".
מדבר? וולט דיסני
מי שיתבונן בהדמיות של התוכנית המקורית של המלון בתמנע, יתקשה להכיר את הנוף המדברי, שפתאום דומה יותר לסרט מצויר של וולט דיסני. ארבעת מבני המלונות (מלון ספא, מלון ספורט אתגרי, מלון-ילדים שבנוי כולו בתוך פארק מים, ומלון תיירות מדברית) פזורים לאורך מתחם דמוי-בועה, המכוסה באגמים ובנחלים שופעי צמחייה מוריקה.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של חבל אילות אישרה בשעתו את התוכנית, אבל הושעתה בעקבות ערר של תושבי האזור שהוביל לדיון בבית המשפט. בחוות דעת שהכינה עמותת "אדם טבע ודין" כחלק מהערר, נטען כי מתחם המלונאות הוא בגדר הקמת יישוב חדש, נטע זר בנוף הפתוח, שיחולל נזק של ממש בתמנע מ"נוף טבעי לנוף אנושי, מנוקד במבנים, מואר בלילות ומגודר". תסקיר נופי-סביבתי של משרד המתכננים "אתוס" שנערך בשנת 2010, בהזמנת הוועדה המחוזית דרום, קבע כי "בכל הנוגע לנוף וסביבה -תהיה זו טעות חמורה להמשיך בהליך האישור של התוכנית באתר המקורי, שתפגע בנוף נדיר ברמה לאומית".
יואב איגרא, אתה מגדיר את עצמך כסביבתי. אתה מסוגל להבין שיש אוהבי סביבה שחוששים מהפגיעה בה?
"אנשי הסביבה מתחלקים לשניים - יש את הנאיבים, אוהבי הסביבה, גם אני כזה, ויש את אלה שהפכו את הירוק לקרדום לחפור בו. לח"כ דב חנין זאת הייתה מסיבה. הוא קיבל 30 אלף חתימות של אנשים שלא הכירו את הפרויקט – הוא מחפש אלקטורליה. הוא דיבר אליי בגסות, כמו מאפיונר. במקרה של תמנע, הגופים So Called 'ירוקים' לקחו את הלימונדה והפכו אותה ללימון. זה הסיפור של הפרויקט הזה". ח"כ דב חנין מסר בתגובה: "אני יודע מהו הפרויקט הזה, ובדיוק משום כך אני מתנגד לו".
בפברואר השנה הצהיר השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, כי מלון לא ייבנה בעמק ססגון. התוכנית שלו הייתה רכישה של השטח מאיגרא בכספי קק"ל, כדי לנטרל את הפצצה הסביבתית, אך בחלוף חצי שנה המציאות נראית אחרת: ראשית, גבאי כבר לא בממשלה; שנית, בחודש יוני פגש מנכ"ל משרד התיירות אמיר הלוי את נציגי העמותה להצלת עמק ססגון וארגוני הסביבה, והבהיר להם כי הממשלה השקיעה תקציבי-עתק בהקמת שדה תעופה בינלאומי בתמנע ומקדמת תוכנית אסטרטגית לעיר אילת, ולכן יש צורך בהיערכות רחבה הכוללת גם פיתוח של פארק תמנע, כולל מלון.
על רקע זה, אין הפתעה רבה בכך שחוות הדעת הסביבתית נדחתה בוועדה, שהחליטה לאשר את תוכנית המלון. ואולם, לא מדובר בתוכנית הראשונית, אלא בפשרה (Compromis כהגדרתו של איגרא) ששונה במידה רבה מהמקור. המלון נותר בעמק ססגון, אך שטח הבנייה צומצם בכמחצית לכדי 130 דונם, במה שמוגדר כ"אונה הצפונית" של התוכנית הראשונית.
לאנשים שלא אוהבים את אילת
זה לא יהיה הרודס ולא מיועד לקהל של הרודס, אומר איגרא, שמעוניין להתאים את המלון לסביבה ולמשוך קהלים שנמשכים ל"תרבות מדברית ולא אוהבים את אילת". לא מדובר במלון רגיל, ולא רק משום שלא יהיה בו בידור רועש וא-ג-דו בבריכה ("חלילנים יחללו על הסלעים", מפנטז היזם). בראש ובראשונה, זהו מלון יוצא דופן משום שלא תהיה לו גדר, וכל אחד יוכל להיכנס לשטח הציבורי. כלי הרכב יחנו במגרש הפינתי, ולא יוכלו לשמש את האורחים במהלך שהותם: הם יוכלו לבחור בין הליכה, אופניים או רכב חשמלי לאנשים עם בעיות נגישות. צועדי "שביל ישראל", שחוצים כיום את המתחם וייאלצו לזוז לשוליו, לא יישארו מקופחים: איגרא גאה לספר שהם ייהנו מהצללה לאורך המתחם, ו"יקבלו מאיתנו מים חינם".
האדריכלות תיעשה במתחמים סגורים שיעוצבו בסגנון הערים הנבטיות של הנגב – שבטה, עבדת וממשית – ולחילופין, במבנים עם כיסוי יריעות פוליאסטר להצללה. "המאהל", קורא להם היזם-אדריכל שמתכנן הכל בעצמו, ורק ייעזר במשרד אדריכלות אילתי כדי לחתום על התוכניות (איגרא מנוע מלעשות זאת).
הצמחייה תהיה מדברית-מקומית, בתוספת עצי הדקל הבלתי נמנעים בפרויקט ישראלי, אבל כן יהיה ירוק בעיניים ("חייבים ירוק", מסביר איגרא, "אבל זה יהיה רק בתוך המתחמים הסגורים ולא מחוצה להם".
בהדמיות, מתואר המלון ככזה שנטוע בנאת-מדבר (אואזיס) עתירת נחלים ואגמים. במציאות, אין כאלה. המתנגדים טענו, כי איגרא מתכוון לשאוב מי תהום מעומק של 150 מטרים באדמה. הוא מכריז כי הטענה מופרכת, וגאה לספר שהמלון ייצר בעצמו את המים לנוי, ב"שיטה הולנדית שבה כל חדר של המלון יספק קוב של מים אפורים שינוקו בממברנות ויוזרמו בנחלים של המלון, כמו במדבר יהודה".
בתי המלון באילת סובלים מתפוסה נמוכה בגלל התחרות הקשה של עקבה. למה צריך מלון בתמנע?
"פארק תמנע מוחא כפיים ומבקש שנבנה כבר, כדי שאנשים יבואו לבקר בו". (חגית גל, מנהלת פארק תמנע מטעם החברה הכלכלית לפיתוח חבל אילות, אומרת בתגובה שמספר המבקרים בפארק הוא כ-130 אלף בשנה, ו"ברור שכל מקום לינה נוסף יגביר את ההגעה אליו". לדבריה, ההנהלה מתכננת להקים אתר קמפינג בפארק, ללא קשר.
באותה נשימה, איגרא מזכיר, כי בגליל בנו צימרים "והאינטליגנטים באים לגליל. מי בא לנגב? תרמילאים". הוא מאמין שהמלון הזה, כמו "בראשית" במצפה רמון שספג ביקורת סביבתית קשה עד שנפתח, הוא מקדם תדמיתי שיתרום גם לחברי הקיבוצים שמתנגדים לו. המודל שלו הוא "יוסמיטי פארק" בארה"ב, והפנייה היא לקהל מטיילים צעיר, אוהב מדבר ולא יכול להרשות לעצמו לשלם למלון יקר.
אתה מתחייב שהמלון לא יהיה לעשירים בלבד?
"המחירים יהיו הרבה יותר זולים ממלונות 5 כוכבים באילת".
''לא חבר של נתניהו''
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכיר את איגרא מאז תקופת קנדה. לא אחת פורסמו ידיעות שמתארות את חברותם, למשל באירוח של משפחת נתניהו ב"הרודס". מבחינתם של מתנגדים לפרויקט, זהו רקע מטריד לאפשרות שראש הממשלה מקדם את הפרויקט מאחורי הקלעים. איגרא ממהר להדוף את האופציה הזו, ומבהיר שהקשר ביניהם רופף, ושבעולם התכנון הישראלי, מי שמזוהה עם נתניהו הוא Doomed ("מחוק"), כך שמוטב שגם לא תהיה שום תמיכה כזו. עם זאת הוא מציין כי נתניהו ראה את ההדמיות של המלון, אבל בשלב הראשוני שלהן, בעשור שעבר.
נתניהו לא זר לנעשה באילת, בעיקר לקידום אפשרות של הקמת קזינו מצד שלדון אדלסון, תומכו.
"אחת לכמה שנים הוא מפריח יונים, אנחנו יודעים שאין לזה אחוז אחד של סיכוי. אדלסון עובד בדרך של הקמת Strip (רצועה), כמו שעשה בסינגפור, ומי ייתן לו סטריפ בישראל"?
ומה הסיכוי שאיגרא יבנה?
ואחרי כל זה, ספק אם יואב איגרא מסוגל להשלים את המלון בעמק ססגון. בגיל 76, אחרי 25 מיליון שקל שהשקיע לדבריו בפרויקט ("אף אחד מהיועצים ששילמתי להם במהלך השנים לא חשב להציע לי לחכות עם התשלום עד שהפרויקט יקבל אישור"), הוא מאשר כי עבר דרך חתחתים ורגעים של חולשה שגרמו לו לרצות לוותר – ולמכור.
ההחלטה הטרייה של הוועדה המחוזית הזרימה בו אנרגיה מחודשת, והוא מתאר את מצב הרוח הנוכחי כ"עוז ועזוז". אלא שהוא מוכרח למצוא שותף עשיר שיוכל להשקיע 140 מיליון דולר בפרויקט, ואינו מעוניין בשיתוף פעולה עם רשת מלונאות בינלאומית שתצמצם את האותנטיות של חזונו ואת פוטנציאל הרווחים שלו. האם ימצא שותף כזה? הוא אינו בטוח, אבל מודיע שאם יקבל קו אשראי מהבנקים – יבנה את המלון גם ללא שותף. "אני אתאמץ".
חגית גל, מנהלת הפארק, מטילה ספק בכך. היא נוטה להאמין שאיגרא יעדיף לקבל פיצוי כספי ראוי על מאמציו, וייסוג מהמיזם. גם יניב גולן, חבר קיבוץ סמר ומראשי ועד הפעולה של תושבי האזור נגד המלון, חושש שאיגרא אמנם יוותר על הפרויקט, ויחפש יזם שיקנה ממנו את השטח וישלם לו על הוצאותיו. באותו רגע, צפון בקעת תמנע יהפוך לפיסת נדל"ן עוברת לסוחר - אולי לסוחר הימורים שירצה להקים פה קזינו, זה שמנסים להקים מדי פעם באילת.
יעל דורי, המתכננת הראשית של עמותת "אדם טבע ודין" שמסומנת אצל איגרא כאויבת המרה ביותר, נחושה להמשיך במאבק. היא אינה מתנגדת באופן עקרוני לתיירות ולמלונאות בבקעת תמנע, אך דורשת לקבל את המלצת הסקר הסביבתי ולחלץ את הפרויקט מהעמק עצמו – אל המבואה הדרומית של פארק תמנע. "עמק ססגון הוא מקום קסום שאין לו תחליף", היא אומרת. השלב הבא יהיה ערר על החלטת הוועדה, ואם הוא לא יתקבל – יילכו לבית המשפט. איגרא ימשיך לחכות, או שיפסיק.
הפארק שנכנע לנדל''ן: סיפורו העצוב של גן הברון מנשה בכפר סבא. לחצו על התצלום
