גן הברון מנשה מכיל את המרכיבים של אגדה מעולם אחר, עם ניחוח ישראלי פריפריאלי: גן קסום על גבעה, איש אצולה מסתורי וקמל, מקום עלייה לרגל למפורסמי דור הקמת המדינה, תכנון של אדריכלים ואדריכלי נוף מיתולוגיים, יורשת עשירה שמוכרת את הנוף שירשה, מנגנוני ביורוקרטיה מסורבלים שמונעים פיתוח, ראש עירייה שמתחמק מלקיחת אחריות, ושטח ירוק שמתקשה לשרוד.
זהו גן פרטי וחצי-סודי בקצה הצפון מערבי של כפר סבא, מאחורי "השכונה הירוקה" וליד מושב גן חיים. הקים אותו לפני כ-80 שנים הברון פליקס דה מנשה, יהודי מצרי שאביו קיבל תואר ברון מהקיסרות האוסטרו-הונגרית. מנשה קנה שטחים ביישובים נתניה, אבן יהודה, כפר אהרון, פתח תקווה וגם כאן, מצפון למושבה כפר סבא. הוא נטע פרדסים ותכנן לבנות - על גבעה קטנה שמשקיפה על השרון - אחוזה של אפנדי, שבה תוכל משפחתו להתארח בביקוריה הקצרים בארץ ישראל, וסביבה גן יפה.
אלא שבעקבות המרד הערבי של סוף שנות ה-30, נשארה משפחת הברון מנשה במצרים. מי שגר כאן מטעמם היו משפחת חיים ומרים יפה (הוריו של האלוף אברהם יפה, מייסד רשות שמורות הטבע). את הגן סביב הבית תכננו האדריכל זאב רכטר, יחד עם מעצב הגנים יצחק קוטנר ועוזרו ליפא יהלום (לימים זוכה פרס ישראל לאדריכלות, עם שותפו דן צור). שתלנים וגננים מכל רחבי הארץ הביאו למרים יפה צמחים מזנים נדירים, שהגיעו בין היתר מחוות האיקלום של "מקווה ישראל" ומהגנן איש העלייה השנייה נח נפתולסקי. בין השאר הובאו לכאן עצי ארז הלבנון, פיטולקה. דקל מצרי, מגנוליה, כליל החורש ובת עופרית. חלק מהעצים בגן חשובים עד כדי כך, שהם מופיעים בסקר העצים הארצי שערך משרד החקלאות ב-2005. ובספרו של יעקב שקולניק "101 עצים מופלאים בישראל".
סופיה לורן באה לכאן, ומי לא
הגן הנסתר והמשפחה המפורסמת משכו לכאן רבים ממנהיגי היישוב, בראשם דוד בן גוריון וארתור רופין, אנשי תרבות כמו אהרן מסקין וחנה רובינא, וגם השחקנית האיטלקייה סופיה לורן באה לנוח כאן בין הצילומים של הסרט יהודית. מחזהו של נסים אלוני "הכלה וצייד הפרפרים", בכיכובם של גילה אלמגור ויוסי בנאי, צולם בגן מנשה בעיבוד לטלוויזיה הישראלית בתחילת שנות ה-70, ואפשר לראות בו משהו מהדרו של הגן:
ב-1969 נמכרו אדמות הפרדס ושטח "גן מנשה" למשפחתו של המיליארדר שאול אייזנברג (מבעלי החברה לישראל, מפעלי ים המלח והבנק הבינלאומי), וצאצאיו מחזיקים בשטח גם כיום. ב-2003, בתמורה להפשרת שטח הפרדסים לבנייה (כפי שקרה לאדמות חקלאיות רבות בשרון), חתמה בתו של שאול אייזנברג, אדית רוזנפלד, על הסכם עם עיריית כפר סבא, ולפיו השטח אמנם יהיה פרטי אך תותר בו זיקת הנאה לציבור. במלים אחרות, הגן ייפתח לציבור הרחב, ותותר כניסת מבקרים בימים ובשעות מוגדרים. בחוזה הובהר, כי האחריות על תחזוקת וטיפוח הגן מוטלת על הבעלים. מדובר בסטטוס לא שכיח במדינת ישראל: גן פרטי גדול, שהציבור זכאי לבקר בו.
ואמנם, בתוכנית מ-2006 שאיפשרה הקמת שכונה על שטח הפרדסים, השתנה ייעוד שטח הגן מאזור חקלאי לשטח ציבורי פתוח מיוחד – פארק בן 12 דונם. כעבור כשבע שנים הכירה העירייה בגן כאתר לשימור, ונקבע לו סטטוס - ראשון מסוגו בישראל - של גן פרטי שאינו מחובר למבנה, עם "זיקת הנאה לציבור".
פרדסים החוצה, זהו זמן הנדל''ן
בעשור האחרון, הנוף שנשקף מהעורף הדרום-מערבי של הגן השתנה מאוד. במקום פרדסי הברון, קמה ה"שכונה הירוקה" של כפר סבא. מה שהיה גן נסתר בלב פרדסים הפך לשוליים של שכונת מגדלים מחופי אבן נסורה. בחלק הדרומי של הגן נבנה לאחרונה, על ידי חברת "סנה טראסט" שבבעלות אדית רוזנפלד, מתחם קטן ובו שלוש וילות – לעת עתה. כביש גישה שנסלל במיוחד בעבור בעלי הווילות קוטע את גן הברון מנשה, משדרת הברושים הסמוכה שהוכרזה אף היא לשימור. באחת הווילות מתגורר ליאור סימנוביץ', מנכ"ל "סנה טראסט".
לפי התוכנית מ-2006, הווילות היו אמורות להיבנות בחלק המערבי של הגן כחלק אינטגרלי מהשכונה הירוקה. בתיקון שנעשה ב-2013 ונקרא "בתי הגן", בעריכתו של האדריכל אלי פירשט (היום יו"ר עמותת האדריכלים), שינו את מיקום הווילות. התוצאה היא מתחם אקסלוסיבי בקצה הדרומי של הגן, שמנותק מכל הקשר עירוני.
ומהו מצבו של הגן עצמו ושל הגישה הציבורית? לא מצוין. הוא מוקף בגדר שעליה שלט האוסר כניסה. הוא מוזנח למדי. חלק מהעצים הוותיקים מתו, וגם שאר הצמחייה נראית במצוקה. לנוכח היוזמה של בעלי השטח המעוניינים להקים מבנה מסחרי בשטח הגן, יש חשש אמיתי לעתידו. במסמך מ-2013 שעליו חתומה שרון שפר, אדריכלית העיר אז, נקבע כי הבעלים יורשו להקים בשטח מבנה מוזיאון או אתר הנצחה, הכולל שימוש מסחרי בשטח של עד 400 מ"ר, בהתאם למיקום שעליו ימליץ מסמך תיק התיעוד.
''את הווילות הם בנו, זה היה דחוף''
עילאי הרסגור-הנדין, חבר מועצת העיר שהיה עד לאחרונה ראש ועדת איכות הסביבה וסגן ראש העירייה, מותח ביקורת על ההתמודדות של הרשות העירונית עם האוצר המקומי שנמצא בשטחה. "כל הסיפור הזה", הוא אומר, "שלפיו בעלי השטח ההיסטורי עושים טובה בכך שהם מוכנים לטפח את הגן בשביל עצמם ולזרוק כמה פירורים לציבור, ובתמורה מקבלים זכויות בנייה, נשמע לא טוב. כשהגעתי לעירייה, ההרס כבר היה כמעט מוחלט, וחוץ משתילת ברושים חדשים במקום אלה שמתו וטיפול בעצים הגוססים, כבר לא נותר מה להציל בשטח הציבורי. את השטח הפרטי עדיין לא התחילו לשקם, אבל את הווילות הם בנו. זה היה דחוף יותר. אני מתבייש, בשם תושבי כפר סבא, שהמורשת שלהם הפכה לנדל"ן והגן הקסום הפך לצל חיוור של מה שהיה בימיו הגדולים".
מתכנן הערים פנחס כהנא, תושב כפר סבא ועד לא מזמן נציג קק"ל במועצה הארצית לתכנון ובנייה, מזועזע ממצבו של הגן. בפגישה איתו, שמתקיימת בצל העץ הנדיר ברוש הביצות (טקסודיון דו טורי), הוא מציג קלסר עמוס קטעי עיתונות וצילומים המציגים את המאבק המפרך על שימור הגן. לדבריו, העירייה ממשיכה לקדם בנייה מגורים בהיקף הגן, ובכך מנתקת אותו מההקשר החקלאי שלו.
כהנא מודאג מאוד מהזלזול בתחזוקת הצמחייה, ובעיקר מהעצים הוותיקים שגוססים בגלל יובש או מחלות. עצי התמר אינם מטופלים, למרות התראות אנשי פקיד היערות במשרד החקלאות, ומתים בזה אחר זה ממגיפת חדקונית הפארק. הטראסות והגדרות, שנבנו בשעתו מאבן כורכר מקומית, מתערערות אף הן. ובעיקר, כהנא מספר כי בניגוד לסיכום עם משפחת אייזנברג, הגן סגור ואין אפשרות לסייר בו ללא השתתפותה של מדריכה מצוות המוזיאון העירוני - שעליה יש לשלם.
העירייה: ''אין זה שטח שפתוח לציבור''
פנייה לדוברת עיריית כפר סבא מעוררת את הרושם, כי הרשות העירונית אינה מקבלת אחריות על אתר המורשת שלה, או שאינה מודעת להסכם שעליו חתמה. "מדובר בגן פרטי בבעלות פרטית של יורשי שאול אייזנברג", הגיבה הדוברת. "אין מדובר בשטח עירוני או בשטח שפתוח לציבור. לאור דרישות עיריית כפר סבא, הוכנה תוכנית שימור במטרה להשיב לגן את הדרו. בנוסף סוכם עם בעלי הגן כי תותר כניסת תושבים לשטח הפרטי, בתיאום, לאור חשיבותו הרבה".
כבר בדיון שנערך במועצת העיר במארס 2011, ביקש חבר מועצת העיר גיא בן גל לברר מה הסיבות להידרדרות במצבו ובאחזקתו של גן מנשה. מחילופי הדברים בין חברי המועצה לבין אשל ארמוני, שהיה מנכ"ל העיריה (והיום מנכ"ל משרד הבינוי), עולה שגם אז הייתה הכרה בחשיבותו של הגן ובמצבו הירוד, וכמו היום – העירייה הסירה מעליה את האחריות. "העירייה תמצה את כל המהלכים של הבטחת שימור הגן לפני מתן היתרים ובתוך הזמן המיידי לשיפור והשקיית הגן", הבטיח ארמוני. ההבטחה הכזיבה: הגן סגור, העצים מתים, שכונת וילות יוקרתית מנתקת את הגן מדרום, וכביש גישה אליהן מנתק את הגן ממערב.
אדריכלית הנוף תמר דראל-פוספלד, שכיהנה כיו"ר איגוד אדריכלי הנוף ואף היא תושבת העיר כפר סבא, מדגישה כי הנוף הוא נכס ציבורי שתושבי העיר שזכאים לו - הוא מעשיר את המרחב הציבורי ומייצר זיקה, גאווה ושייכות. בעיניה, גן שמתגאה בשדרת עצים מפותחת ובעץ בודד שהפך ל"אקזמפלר", הוא אוצר מורשת "שיש להעביר כשרביט מדור לדור". אלא שגנים ציבוריים בישראל, בניגוד למאות מבנים איקוניים שזוכים להכרה ולהגנה מתחייבת, עדיין אינם זוכים לכבוד שהם ראויים לו. אין מנגנון סטטוטורי שיאפשר את שימורם, וטרם חילחלה ההכרה שגן הוא דבר אורגני, חי ומשתנה, ולכן שימורו מחייב מעקב, שימור וטיפוח – אלמנטים שזקוקים לתקציבים. דראל פוספלד מציינת את בריטניה כמדינה שיש ללמוד ממנה על גנים פרטיים של בתי אצולה ובעלי ממון, שהציבור הרחב רשאי לבקר בהם במועדים קבועים.
נכדת אייזנברג: עשירים עם רגליים על הקרקע
שיחה עם שרונה רוזנברג, נכדתו של שאול אייזנברג, המטפלת מטעם המשפחה בענייני הגן, מגלה כיצד המציאות נראית מזווית הראייה של משפחת אצולה מקומית. רוזנברג מספרת שבני המשפחה אהבו מאוד את הפרדסים והגן, ושליבם נחמץ כשראו את עצי התפוז נכרתים לטובת הקמת השכונה הירוקה, אך מדגישה כי בני משפחתה הם "עשירים עם רגליים על הקרקע" וצריכים להיות כלכליים.
לטענתה, אין לראות במשפחה את האחראית היחידה לסחבת בשיקומו של הגן ההיסטורי, משום שבעשור האחרון התחלפו בכפר סבא ארבעה מהנדסי עיר ואדריכלים, שלכל אחד מהם היו דרישות שונות וחזון אחר ביחס לגן. מדוע הצמחייה מתייבשת? רוזנברג מסבירה שמחיר המים גבוה, והקצאת המים מהעירייה להשקיית הגן מוגבלת ואינה מספיקה. ומי צריך מרכז מסחרי בצפון-מזרח הגן? רוזנברג אומרת, שהמשפחה רוצה מקור הכנסה נוסף שיאפשר את הגשמת החזון המשפחתי לגן עתיר אמנות וקונצרטים, עם הורים שיגיעו עם ילדיהם ליהנות מאווירה כפרית. בינתיים, כפי שאפשר להבין, אין קונצרטים ואין צמחייה, ואולי גם לא תהיה.
אדריכל הנוף ליאור וולף, שמנהל את המשרד של יהלום וצור, אחראי על תכנון הפארק ההיקפי של השכונה הירוקה וגם על שיקום גן הברון מנשה. לדבריו, "התכנון המחודש של הגן נעשה תוך כבוד ותשומת לב לתוכניות ההיסטוריות, לאלמנטים הבנויים בגן, לנטיעות ולצמחייה ששרדה בו, תוך כוונה לקשור את גן מנשה כפנינה ייחודית בלב פארק מודרני ותוסס". מחברי תיק התיעוד של הגן, אדריכלות השימור ענת ברלוביץ' ואדריכל הנוף דוד ערן, מסכמים את מחקרם במשפט הבא: "אפשר לדמיין את הגן כאחוזתו של בעל פרדסים אמיד, המעוניין להקים את ביתו בלב פרדסיו (...) הווילה לא נבנתה והפרדסים הפכו למגדלי מגורים - נותרו הכוונות והחלומות".
סיפור דומה ביפו: מדוע לא פותחים את הגן של יצחק שדה? לחצו על התצלום
