ת''א מעדיפה שבתי הספר החדשים לא יהיו מושקעים מדי, והיא לא לבד

גם תוספת של 50% לתקציב הרזה שנתן משרד החינוך כדי לבנות בית ספר חדש בצפון תל אביב, לא איפשרה למתכנניו לממש את הפוטנציאל האדריכלי והחינוכי שהם שאפו אליו. ה"שמיכה" הירוקה שעטפה את המבנים באופן פסטורלי נגנזה, הגגות הירוקים בוטלו, והתכנון התיישר עם המציאות הממסדית המוכרת לעייפה.

בית הספר בשכונת "צוקי אביב", שפותח את שעריו השבוע, הוא מקרה-בוחן שמעיד על תהליך הריסון שנגזר על המתכננים הישראלים - מחשבתית ותקציבית. לפני כשלוש שנים זכה משרד BEA בתכנון בית ספר יסודי ואשכול גנים, במגרש בן 8.5 דונם בלב שכונת המגורים החדשה שממשיכה את שיכון ל' מצפון,  בין דרך נמיר לחוף הים. האדריכלים הציגו לפקידי העירייה שתי חלופות תכנוניות: סידור של נפחים בנויים, כשביניהם נחצב מעבר ציבורי שמוביל אל שטח ירוק פתוח; או  גבעות מלאכותיות ומדושאות, שבבטנן מסתתרים אשכול גנים (חמש כיתות) ובית ספר יסודי (18 כיתות).

אדריכל העיר יואב דויד ומהנדס העיר עודד גבולי נכחו בהצגת החלופות, שבסופן הוחלט לקדם את החלופה הנועזת. "ביקשנו להצניע את מבנה בית הספר, ולתת לירוק להמשיך מעל הבינוי כשמיכה ירוקה שתחתיה מסודרות הפונקציות", מספר האדריכל גסטון גיליצ'נסקי, שותף במשרד. "בשמיכה תוכננו פתחים וחצרות לאור ולאוויר, והכניסות למבנה 'נחצבו' למרגלות ההר המלאכותי".

זה לא קרה. "הדברים רודדו, הטופוגרפיה הושטחה בחלקה, השמיכה הירוקה בוטלה ואיתה גם הגגות הירוקים", מספרת האדריכלית בתיה סבירסקי-מלול, ראש המשרד. "למרות זאת, וביחד עם אדריכלי הנוף צור-וולף, הצלחנו להגיע לפתרונות שקידמנו בחלופה המקורית. יישמנו את העיקרון שלכל קומה יהיו שטחי חוץ, גם לקומות העליונות, שימרנו את המעבר הציבורי במרכז הבינוי, ודאגנו שאשכול הגנים יהיה מחובר ומנותק בו בזמן מבית הספר".

אסף זמיר: בתי הספר צריכים להיות דומים

מדוע נסוגה העירייה מההחלטה הראשונית? "לקח לעירייה זמן להגיע לתובנה שחשוב לבנות באופן שוויוני בין שכונות העיר, ושיש לבנות בסטנדרט עירוני שגם מסייע בהפחתת תקלות", מסביר אסף זמיר, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך. "כשבונים בית ספר, הוא מיועד לשרת את הציבור הרבה שנים. הפער בין הרצון לבנות בית ספר מיוחד בצורה שתאפשר פדגוגיה חדשנית, ובין הסכנות בלהיתקע עם בית ספר שפונקציונלית לא מתפקד טוב - הוא פער שצריך לשים עליו דגש. במציאות שבה מתכננים ובונים הרבה בתי ספר, השכונות בעיר צריכות לקבל השקעה דומה, אם לא זהה. חשוב שבתי ספר יהיו דומים אחד לשני ופונקציונליים".

כמה בכלל עולה להקים כיום בית ספר או גן בישראל? הפערים עצומים. ערוץ האדריכלות של Xnet בדק פרויקטים שונים שנחנכו בשנים האחרונות ביישובים שונים. קומפלקס הגנים "בית מיחא" בירושלים, שמיועד לילדים חירשים ושומעים, עלה כ-11 אלף שקל למטר רבוע. בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, משרד החינוך הקצה רק 18 מיליון שקל לשלב א' (1,650 שקל למ"ר). שאר התקציב, שיגיע בסופו של דבר ל-130 מיליון שקל, מוקדש גם לשימושים עירוניים כמו חניון גדול, אודיטוריום, ספרייה ואולם ספורט, שאינם מיועדים רק לתלמידים.

האדריכל צדיק אליקים, שמשרדו תכנן שלל מוסדות חינוך ברחבי הארץ, מציג את המספרים: "ההקצבה של משרד החינוך לבניית בית ספר היא 4,750 שקל למטר רבוע. העלויות בפועל מגיעות ל-5,500 עד 6,000 שקל למ"ר בבתי ספר 'משוכללים', ויכולות להגיע גם ל-8,000 שקל למ"ר בבתי ספר שקיבלו תוספות תקציב". בית הספר החדש של צוקי אביב עלה כ-30 מיליון שקל. מאחר שבית הספר משתרע על פני כ-3,000 מ"ר, ואשכול הגנים עוד כ-1,000 מ"ר, יוצא שההשקעה במ"ר היא כ-7,500 מ"ר - פי אחד וחצי מהתקציב הראשוני של משרד החינוך. מי שמוסיף את הכסף הוא, בדרך כלל, הרשות העירונית. ככל שהיא עשירה יותר, היא מסוגלת יותר.

יש מקרים יוצאי דופן. "הפעוטון העליון", הוא אשכול הגנים שנחנך בכפר שמריהו לפני כשנתיים ושנחשף לראשונה ב-Xnet, הגיע לעלות שיא של 12,550 שקלים למ"ר - כפליים מהתקצוב הרגיל של משרד החינוך. המועצה העשירה החליטה להשקיע בחינוך - ונתנה את הכסף. שני חי תכננה ועיצבה את הגן הראשון לפני כשש שנים ברמת השרון, גן שהיה יוזמה של אשה פרטית ולכן לא סבל ממגבלות התקציב של גנים ממשלתיים. "בזמנו לא היה מקובל לעצב גנים, והפרויקט עשה הרבה רעש והרים הרבה גבות", היא אומרת, "אך גם קיבל התייחסות חיובית בכל העולם. אותה אשה ראתה בפרויקט שליחות, וגם אני; הוא נעשה ממקום של עשייה והכרה בכך שעיצוב משרת חינוך ותרבות. היום מבינים שסביבה יכולה להשפיע, וצריכה לשקף את הגישה הפדגוגית של אותו גוף חינוכי".

עיצובי פנים של שרית שני חי. אשכול הגנים בכפר שמריהו (אדריכל: יהושע שושני) זכה לתקציב חסר תקדים בישראל(צילום: עמית גרון)

את בית הספר לאמנויות ברמת חן היא עיצבה, לדבריה, בתקציב נמוך בהרבה ונאלצה להתפשר(צלם: שירן כרמל)

וכך עומד להיראות קומפלקס הגנים ששרית שני חי משלימה כעת במתחם השוק הסיטונאי בת''א. נדיר יהיה לראות רמה כזו בפריפריה, והיא זקוקה לכסף(הדמיות: סטודיו ando)

למרות הדימוי שלה כמעצבת לעשירים, מבהירה שני חי כי את בית הספר לאמנויות בשכונת רמת חן (רמת גן), לא עשתה בתקציב נדיב. "בעירייה אהבו את הרעיון, אבל כמובן שהתעוררה בעיה תקציבית", היא נזכרת. "זה קורה כמעט בכל פרויקט, ודברים עוברים אבולוציה משלב התכנון ועד היישום, ואנחנו כאדריכלים ומעצבים צריכים גמישות מחשבתית".

דוד נופר: יש רשויות ויש רשויות

"יש מגמה לחפש אייקונים או דגלים שבהם אפשר לנופף", אומר האדריכל דוד נופר, שמתמחה במבני ציבור ומשמש כאדריכל יועץ במשרד החינוך. "בואו לא נחפש את הדגל, כי אחד רוצה להשתמש בצבע והשני בחלל גבוה והשלישי בכיתות גדולות", אומר מי שתכנן בין היתר את בית הספר למחוננים "ורדי" בראשון לציון.

לדבריו, התקצוב הנוקשה פוגע ביצירתיות של המתכננים. "יש לנו בעיה בסיסית עם המספרים המשותפים - התקציבים והפרוגרמה הנתונה. הם טובים כדי לעשות סדר והם מכניסים את המתכננים למתכונת אחידה כנקודת מוצא, אך הם מדכאים את אלה שמבקשים לייצר יותר. יש לרשויות אפשרות להוסיף תקציבים ושטחים לבתי הספר, וזה קורה כל הזמן, ומטבע הדברים יש רשויות מקומיות עשירות יותר - ויש רשויות מקומיות שנצמדות לתקציבים ונאלצות לחדד את העיפרון על כל מספר שנרשם".

החזון של ''צוקי אביב'' כבר אושר בידי אדריכל העיר ומהנדס העיר(תוכניות: באה אדריכלים ובוני ערים)

ואז הופעל הברקס. החצר הזו מופיעה באינספור מוסדות בארץ(צילום: גדעון לוין)

את היכולת של עירייה עשירה להוסיף שטחים רואים בפרויקט החדש. בצוקי אביב נתקלו המתכננים בהוספת שטחים שדרשה עיריית תל אביב-יפו, מבלי שהופיעו בפרוגרמה של משרד החינוך, כגון חדר פרויקטים (חדר רב תכליתי לשימוש בית הספר) וחדר למפגש הורים. זה מסתכם בכ-300 מ"ר נוספים.

"הגענו למסקנה שצריך לייעל את השימוש בקרקע, ושכל מה שנמצא במרקם קיים צריך להיות צפוף, כי אין די מקום", מסביר אדריכל דורון דרוקמן, סגן בכיר לתכנון אסטרטגי במינהל התכנון, ואחד מכותבי מדריך ההנחיות למתכננים. המדריך החדש אינו יורד לרזולוציות של תכנון המבנה, אך בהחלט תוחם את האדריכלים אל המסגרת האחידה שמחפש זמיר. המתכננים יכולים לבחור בין שלושה דגמים, כפי שמספר דרוקמן: "דגם A הוא מבנה בן קומה אחת או שתיים, ואותו אנחנו מפנים למרקמים הכפריים; דגם B נמצא כבר בשימוש, בן 3-4 קומות ותופס פחות שטח; דגם C הוא בן 4-5 קומות, ומיועד לאזורים שעוברים התחדשות עירונית".

"התפקיד שלנו הוא לעבוד עם הברקס והגז", מסמן דוד נופר את שני הפדלים שמשמשים את מקבלי ההחלטות במשרד החינוך. "יש להביא גם פתרון פונקציונלי, וגם פרויקט מעוצב שמעורר את החושים. כאן נכנסים האדריכלים עם יכולותיהם. יש מתכננים נפלאים בתחום - הם לא הרוב. לא כולם מרימים את הכפפה ולא כולם מתאמצים".   

רואים את הצמצום

הצמצום התקציבי בצוקי אביב בולט, קודם כל, בנראותו החיצונית. את לוחות ה-HPL וקירות המסך שעיטרו את החלופה הראשונית, החליף הטיח - חומר ממסדי וזול  - עם נגיעות נקודתיות של חיפוי בלוחות HPL וצבע. עבודת הגמרים מחפירה: החל מהצביעה החובבנית וכלה בטעויות יציקה של הבטון. סובלים מכל הם החלונות העגולים, שחלקם צבעוניים ומחררים את החזיתות. גובהם המשתנה מאפשר הצצה אל החוץ מגובה מבטו של ילד, כמו גם של מבוגר, אך אף לא עיגול אחד שעשוי למשעי נמצא באתר. סוגי מצולעים ושאר אליפסות מגמגמות ממסגרים את הנוף שנשקף מהפתחים.

גימור ירוד הוא תופעה ידועה בפרויקטים ישראליים, והוא לא פסח על צוקי אביב:

החל בצביעה חובבנית, וכלה בטעויות יציקה של הבטון. סובלים מכל הם החלונות העגולים, שחלקם צבעוניים ומחוררים את החזיתות(צילום: גדעון לוין)

ביתן הספרייה הכחולה. הצבע והצורה מבליטים את מיקומו, אלא שהביצוע מחפיר והחלונות העגולים מגמגמים בהיקפם(צילום: גדעון לוין)

גם לוחות ה-HPL לא זכו לביצוע איכותי. הטליה לא אחידה במרווחים, כך שנוצרים פסי צל בגדלים משתנים ללא סיבה בין הלוחות(צילום: גדעון לוין)

למרות הרדוקציה שעבר המבנה בנראות החיצונית, הליכה בתוך חללי בית הספר וגני הילדים מנחמת. ההר הירוק שנגנז הוליד לבסוף יותר מעכבר, ועיקרון השטחים הפתוחים נשמר גם בתוצאה הסופית. שש כיתות א'-ב' בקומת הקרקע מחוברות ביציאות פרטיות לחצר אחורית עם מתקני משחקים; כיתות ג'-ד' בקומה 1 מחוברות בגרם מדרגות לחצר הגדולה של בית הספר; הקומה העליונה של ה'-ו' מחוברת לגג פתוח, שבמקור היה אמור להיות ירוק, ונותר לא מעובד - שוב בגלל מחסור בתקציב. גני הילדים מחוברים לשטחי חוץ פרטיים, כך שלכל גן חצר גדולה של כ-200 מ"ר.

בדומה למבואת הכניסה הצבעונית, גם המסדרונות רחבי ידיים ונדיבים בשטחם. בין כיתות הלימוד למסדרון מפרידים קירות זכוכית כפולה, שמבודדת רעש אך מאפשרת שקיפות בין החללים. הקירות השקופים הם דרישה פדגוגית-תכנונית של העירייה בבתי ספר חדשים, וניכר שכאן החליטו להשקיע בכסף: לוחות הזכוכית מתומחרים בכ-250 שקלים למ"ר, הרבה יותר מעלות של קיר בלוקים מחופה טיח וצבע.

יש גם גימור גבוה. האם זה בגלל שכאן היה תקציב גבוה:

עיריית ת''א מדגישה את נושא השקיפות במוסדות החינוך. לוחות הזכוכית תומחרו בתקציב גבוה(תוכניות: באה אדריכלים ובוני ערים)

ביתן השומר הצהוב נצמד למבנה המוארך של בית הספר. צבעו ממשיך את צבעה של הקומה הראשונה(צילום: גדעון לוין)

מבואת הכניסה. קומה כפולה וצבעוניות משחקית(צילום: גדעון לוין)

המעברים גדלים

בקומה העליונה של בית הספר החדש, המסדרון מגיע לרוחב של כ-5 מטר, והוא גבוה ומואר בחלון עילי משני צדיו. למעשה, הוא כמעט זהה לרוחב של הכיתות שמסודרות משני עבריו. מאוד לא מובן מאליו לבוגרי מערכת החינוך הישראלית לדורותיה. ההנחיות החדשות נוקטות עמדה ברורה בנוגע לעלייה בשטחי הברוטו-נטו של בתי ספר, מסביר צדיק אליקים. "עד היום היה נהוג לתכנן בתי ספר ביחס ברוטו נטו של 60%, כלומר לוקחים את שטחי הכיתות והשטחים העיקריים  ומוסיפים עליהם 60% לצרכי מעברים ושימושי שירות נוספים. ההבנה שהתגבשה היא ששטחי השירות לא מספיקים - לא מבחינה פונקציונלית ולא מבחינה פדגוגית. לכן, המדריך החדש קורא להעלאה של שטחי השירות לעד 100% ביחס לשטחים העיקריים".

יש גם סיבה נוספת להעלאת שטחי השירות: בתי הספר והגנים בישראל הופכים לרב-קומתיים בקצב מואץ, לנוכח צפיפות האוכלוסין, ולכן נדרשים יותר גרמי מדרגות ומעליות. יש לזה גם משמעות פדגוגית, מבחינת לימוד בחללים שאינם כיתות-אם, למשל במעברים רחבים. אבל הם אינם נלקחים בחשבון בפרוגרמה הבסיסית מבחינת תקצוב, ולכן רשות מקומית שאינה יכולה להוסיף כסף תגרום לאדריכלים לעבוד קשה במיוחד.

לפחות השטח הפתוח נשמר

את השטח הפתוח המגוון שהופיע בחלופה הראשונית של בית הספר, הצליחו האדריכלים לשמר במאמץ משותף עם סטודיו "אורבנוף" לאדריכלות נוף, שגם ערך בשעתו את חוברת הנהלים לתכנון גני ילדים בעיר. "פיתחנו יחד עם העירייה ומחלקת חינוך נהלים שיגדירו איזון והרמוניה בין החלל והחומריות", אומר האדריכל ליאור לוינגר. "מטבע הדברים, נדרש איזון בין האזורים המרוצפים, המגוננים והמדשאות".

אלא שבניגוד לחלופה הירוקה הראשונית, התקבע תכנון הנוף על תקציב סטנדרטי למדי של 450 שקלים למ"ר. המתכננים יצרו מגוון חללים ושטחים פתוחים, מתוך כוונה שכל ילד יוכל למצוא את המקום שלו. "יש שטחים קטנים ואינטימיים יותר, המופרדים בטופוגרפיה מלאכותית משאר המתחם", מספרת האדריכלית שרון מרדכי מהמשרד המתכנן. "היה לנו חשוב שהפיתוח יתאפיין יותר כפארק, ופחות כמוסד ציבורי". פה ושם יש גינות ירק שבהן נשתלו תבלינים, ותושבי השכונה עשויים להרוויח כאן גינה קהילתית קטנה, משום שהרעיון הוא להיפתח לקהילה.

ואמנם, בין המבנים נמתח ציר ציבורי רחב, מלווה בגבעות ירוקות, שיהיה פתוח גם מחוץ לשעות פעילות בית הספר ויאפשר לתושבים להשתמש במתקני הספורט והמשחקים, ולחצות את המתחם אל עבר השטח הציבורי הפתוח הצמוד.

ולסיום: כמה המדינה משקיעה בבתי ספר?

כ-30% מכל תוכנית שכונתית מיועד למגורים. חלק הארי, כ-70%, מיועד לצרכי הציבור והם מתחלקים כך: 30% לכבישים, 22% לשטחים פתוחים, וכ-18% למבני ציבור. במלים אחרות, כחמישית מכל השטח המתוכנן העתידי יהיה בית ספר, גן ילדים, מרפאה או מוסד ציבורי שכונתי כזה או אחר. זו אחריותן של הרשויות, יחד עם המתכננים והאדריכלים, להגדיר מרחב איכותי, לא בזבזני, שיתופי, מזמין ושוויוני. זה יכול לקרות גם בתקציב נמוך, אך כמובן שהתוצאה נראית אחרת בתקציב גבוה.

איך נראה מוסד חינוך עם תקציב נדיב ושכר לימוד גבוה? לחצו על התצלום (צלם: טל ניסים)