זה מה שקורה כשההורים מתאהבים ביחידת הדיור של בתם: בני זוג שבבעלותם רשת מצליחה ווילה יפה בצפון תל אביב, הכירו את האדריכלים איציק כהן ופיי קונטופולו (Dehab at work) כשהאחרונים תיכננו עבור הרשת חללים מסחריים. הפעם הגיעו אליהם עם בקשה שונה: לתכנן ולעצב בגינת ביתם הפרטי יחידת דיור נפרדת לבתם המתבגרת.
הבקשות היו פשוטות: מרחב פתוח שכולל מיטה, פינת ישיבה ופינת קפה קטנה, ובצמוד לו חדר רחצה מפנק וחדר ארונות נוח. בגלל אילוצי זמן ומחשבה על התקציב הוחלט לבנות את יחידת הדיור בבנייה קלה, שלדברי כהן הוזילה את העלויות בכ-30%. צמד האדריכלים תיכננו מבנה שמורכב משני מלבנים ניצבים: האחד הוא מכולה פשוטה, שבה מוקמו חדרי הרחצה והארונות, ובניצב לה מבנה פח גדול יותר, מקביל לגינה ופתוח כלפיה בשתי החזיתות הארוכות. הבנייה נמשכה כשלושה חודשים והעלות הסתכמה בכ-400 אלף שקל, לא כולל הרהיטים.
כשמתבוננים בתוצאה הסופית האלגנטית, קשה להבחין שהחומרים היוקרתיים והגימורים המוקפדים מסווים מכולה ומבנה פח קל. "השימוש בקונטיינר היה אמצעי לבנייה מהירה, ולא מטרה", מסביר כהן. "רצינו לקבל מבנה שנראה כמו מבנה 'אמיתי' ויציב, ולא כמו יחידה ארעית". בתחילת התהליך, לדבריו, "הייתה כוונה להשאיר את הקונטיינר במראה הטבעי שלו. אבל לאחר שהלקוחות ראו את התוצאה חיפשנו מראה אלגנטי יותר ולכן התקבלה ההחלטה לחפות אותו בטיח עם טקסטורת בטון".
דבר נוסף קרה בתהליך הבנייה: הלקוחות החליטו לעבור בעצמם ליחידת הדיור ולהפוך אותה לסוויטת ההורים הפרטית והנפרדת שלהם. הבת נשארה לגור בווילה המשפחתית הצמודה, יחד עם שלושת אחיה.
שטח המכולה, שבה מוקמו זה לצד זה חדר הרחצה וחדר הארונות, הוא 15 מטרים רבועים. במעטפת שלה נפערו חלונות ודלתות, והדפנות החיצוניות כוסו בטיח בגוון בטון. בחיבור עם מבנה הפח הפכה אחת החזיתות לקיר שאליו נשענת המיטה, ומראה הבטון החשוף משמש כאלמנט עיצובי במרחב. שתי דלתות הפנים יושרו עם קו הקיר וחופו גם הן באותו טיח, כך שהן נטמעות בו כליל.
גודל החלל שהוקדש למגורים 43 מ"ר, והוא נראה כמו סטודיו מאורך ופתוח. הוא נבנה על בסיס שלד של עמודים וקורות מברזל, כשהקירות עשויים פאנלים של איסכורית – לוחות פח שביניהם שכבה מבודדת. מבפנים חופו הקירות בגבס ומבחוץ בלוחות מלבניים של ענפי במבוק, בגודל 120X240 ס"מ. הם נתלו על האיסכורית בעזרת מחברי ברזל מיוחדים שעוצבו בידי האדריכלים והפכו לחלק מהאסתטיקה של המבנה.
במרכז החלל פינת ישיבה, שמוקמה מול תמונה גדולה שנדמית כחלון ולפניה יורד מסך הקרנה. שתי החזיתות הארוכות והמרשימות פתוחות החוצה כמעט לחלוטין: החזית הקדמית, שפונה לגינה הגדולה של בית המשפחה, עשויה כולה זכוכית, מרצפה עד תקרה, והיא מחולקת וממוסגרת בפרופילי ברזל בלגי שחור. כל הקיר הזה נפתח ודרכו נכנסים פנימה.
החזית האחורית פונה לתוך גינה סבוכה של במבוק (משם הגיע הרעיון להשתמש בבמבוק לחיפוי הקובייה), ובה נפערו שני חלונות גדולים. הם עטופים באלמנט נגרות שתוכנן לכל אורכו של החדר, וכולל שני ספסלי ישיבה מתחת לחלונות, ארונות אחסון ופינת קפה נסתרת. כאן נעשה שימוש דווקא בפרופיל לבן, כדי שהחלונות ישתלבו בקיר הנגרות הלבן וייווצר מראה שלם ונקי.
גם אמצעי ההצללה שונים בשתי החזיתות. בעוד בחזית הקדמית-מזרחית נעשה שימוש בווילון כפול להאפלה והסתרה, בחזית האחורית-מערבית הותקנו תריסים פנימיים, שמאפשרים לשלוט בכמות האור הנכנסת לחדר. שתי החזיתות תוכננו במתכוון בסגנונות שונים: הקדמית מאוד מינימליסטית והאחורית בעלת אופי מעט יותר קלאסי. כך ביקשו כהן וקונטופולו לעצב חלל עם רבדים שמוסיפים עניין.
גם בחדר הרחצה שולבו חומרים קלאסיים – אבן קררה לחיפוי הקירות – עם חומרים עכשוויים מינימליסטיים – רצפת בטון מוחלק וכפיסי עץ טיק באזור הרטוב. תזכורת סגנונית לשנות ה-50 מוסיפה רשת קש ונציאנית שהותקנה בדלתות ארון הכיור.
רשת הקש חוזרת בשידה שמתחת למסך ההקרנה בחלל המגורים המינימליסטי. יחד עם הפיתוחים העדינים בקיר הנגרות הלבן נוצר גיוון וניגוד לקיר הבטון של המכולה, לרצפת הבטון המוחלק, לתאורת הספוטים הטכנית ולריהוט הצחור.
- קבלן: פיני אזולאי
- טיח במראה בטון: אסי סטודיו אמנות בבטון
- נגרות: אשר קוטשר, הנגרייה בשדי חמד
- במבוק: קנה קש
- ביצוע חיפויי במבוק: מיכאל רינג, נגרות חוץ קלאסית
- שיש קררה: שיש זקאק
וילה שלמה מפח ברמת הגולן: לחצו על התמונה לכתבה המלאה