בית בבנייה קלה הוא רעיון שנשמע בתחילה מרתיע. הוא מעלה תחושה של ארעיות, בניגוד לבלוקים, המקושרים אצל רובנו עם יציבות. אבל כשבודקים את השיטה מקרוב מתגלים יתרונותיה הרבים: מהירות הבנייה, העלות הנמוכה יחסית, ואפילו עמידות גדולה יותר לרעידות אדמה. בעולם השימוש בשיטת הבנייה הקלה והמתועשת מתפשט: בארצות הברית (לפי חברת "מייטק", שבונה בתים כאלה בארץ) כ-20% מהבתים נבנים כך. בישראל מדובר עדיין בבודדים – כארבעה שלדי בתים בחודש, בינתיים.
שלבי הבנייה
לאחר שנחפרים באדמה כלונסאות וקורות היסוד, יוצקים את רצפת הבטון ואת הממ"ד. בשלב השני בונים את שלד המעטפת מעמודים וקורות פלדה מכופפת, שנחתכו והוכנו במפעל ("מייטק"), לפי התוכנית האדריכלית. בשלב השלישי מחופה השלד בלוחות צמנט מסוגים שונים או פאנלים מבודדים מפח - במקרה הזה בחרה גלבוע בפח (חברת "סטיל רולינג"). ביניהם לבין חיפוי הגבס הפנימי מונחת שכבה מבודדת מצמר סלעים, בעובי שמונה ס"מ. מעטפת מסוג זה מבטיחה בידוד תרמי גבוה פי שלוש לעומת בנייה סטנדרטית מבלוקים מסוג "איטונג", ופי שש מבלוקים רגילים, שאינם מבודדים כלל. השיטה, מעידה גלבוע, יעילה מאוד, ידידותית לסביבה ולא מותירה פסולת בניין בשטח. "לא היה צורך בהצבת צפרדע", היא מחייכת. גם יסודות הבית אינם עמוקים כיסודות הנדרשים לקונסטרוקציית בטון.
רוחות השרקייה המזרחיות הכתיבו חזית מזרחית אטומה כמעט לגמרי, כשבחלקה העליון מוקם חלון קטן ומוארך, "אח תאום" לחלון בצד המערבי של הבית. כשהם פתוחים יחדיו בקיץ, יוצא דרכם האוויר החם מתוך הבית. הגג - א-סימטרי ובעל שיפועים נמוכים - מאפשר להניח פאנלים סולאריים לחשמל על כל שטחו.
אם מבחוץ הבית נראה היי-טקי ומינימליסטי, מבפנים האווירה שונה לחלוטין: הקירות והארונות אמנם לבנים, אך הפריטים שאספה גלבוע במשך השנים מקנים לבית חום וצבעוניות. "בית לא צריך להיות קפוא בנקודה של זמן וסגנון. האם לחפצים שאנו אוספים במשך השנים אין ערך, כי הם לא 'עכשוויים?'" – מבקרת גלבוע את המנהג הנפוץ לזרוק את הישן כשנכנסים לבית חדש. "בית צריך לשקף גם את הממד ה'היסטורי' של החיים שלנו, ולא הכל צריך להתאים לכל דבר. אני לא מרגישה בנוח במקום שבו הווילון תואם לשטיח והכריות תואמות ליצירות האמנות על הקיר".
בפינת העבודה רהיטים שבנתה גלבוע בעצמה בקורס נגרות, עם כיסא משרדי מקורי של הרמן מילר. בסמוך כוננית מהעיר העתיקה בירושלים, שחופתה באבן שיש ירוקה. ארונות המטבח מחופים פורמייקה לבנה ("סמל"), ה''אי'' והכסאות לצדו הובאו מהבית הקודם, ומשטח הנירוסטה, כמו המתקן הארוך והקליל לתליית כלי בישול, הוכנו במפעל.
בבית אין דלתות, פרט לחדר הרחצה, "בשביל האורחים", מחייכת גלבוע. בצדו השני, המערבי, של הבית, מוקמו חדר השינה והממ"ד, המשמש כחדר ארונות וכמחסן. גם כאן הותירה גלבוע את החומר חשוף: הממ"ד לא נצבע ועל קיר הבטון המשמש כדופן לחדר השינה בחרה להשעין ספרייה ותיקה ומתקן לבקבוקי יין, עשוי טרה-קוטה. המיטה (''טולמנ'ס'') פונה לחלון מזרחי, המאפשר לצפות בזריחה. משני צידיה מנורות של המעצב הגרמני ריצ'ארד סאפר (Richard Sapper).
יתרונות וחסרונות שיטת הבנייה
אם הבנייה כה זולה, מהירה ופשוטה, מדוע נעשה בה שימוש כה מועט בישראל?
"האלטרנטיבות שכבר מוכרות בעולם טרם חדרו כראוי לישראל", אומר אילן רביב מחברת "מייטק", שסיפקה את שלד הבנייה לבית. "כאן ממשיכים עדיין לבנות כמו לפני 50 שנה, מבלוקים ומבטון. הטכנולוגיה התפתחה וקיימים בשוק חומרי בידוד רבים, שבאים מעולם האווירונאוטיקה והתעופה, חלקם פותחו על ידי נאס"א. אך אנו מעדיפים לקפוא מקור או להפעיל במשך שעות ארוכות את החימום". רביב מתייחס לכך שחומרי הבידוד המתקדמים בשיטת הבנייה הקלה מאפשרים חיסכון גדול באנרגיה. דיירים הבתים האלה, לדבריו, מדווחים על חיסכון של 30% בצריכת החשמל. עד כמה הבנייה נפוצה?"אנו מספקים בכל חודש ארבעה עד חמישה שלדי בתים. בארץ החדירה הינה באחוזים בודדים, לעומת ארצות הברית למשל, שם נבנים כ-20% מהבתים נבנים באופן זה. יתרון נוסף של הבנייה הוא יכולתו של הלקוח לשמש כקבלן של עצמו ולהיעזר בקבלני משנה".
ואם אני לא מעוניינת בחיפוי פח?"יש פתרונות מגוונים. החיפוי בו בחרה גלבוע הוא אחד מיני רבים. ניתן לחפות גם בלוחות 'איטונג-טק', לוחות צמנט, 'בריקס' ועוד".
האם יש לבנייה מגבלות תכנוניות?"מבחינת תכנון אדריכלי טרם נתקלנו בבקשה שלא נמצא לה פתרון. השיטה מאפשרת לבנות קירות עגולים ואלכסוניים באופן חופשי. בעולם בונים בטכנולוגיה זו עד שמונה קומות, אך בארץ ביצענו עד כה בתים המיתמרים לגובה של שתיים או שלוש קומות בלבד".
כמה עולה שלד הבית?"500 שקלים למ"ר, כולל תכנון הנדסי (שכר הטרחה של מהנדס נחסך כאן. נ"ר), לעומת קונסטרוקציית בטון, שעלותה כאלף עד 1,200 שקלים למ"ר''.
"ביחס הפוך להתקדמות הישראלית בטכנולוגיה סלולארית ואינטרנטית, בתחום הבנייה ניכרת שמרנות עזה. וכשכבר מגיע לקוח שאינו שמרני, הוא נתקל בשוק מוגבל, שבו 'מלאי' בעלי המקצוע - קבלנים ואדריכלים שבקיאים בתחום - מצומצם".
אוסטרליץ סבור שהמחסור בתחרות בשוק הבנייה הקלה מייקר את העלויות. "למרות שהבנייה מהירה מאוד, מחירה אינו זול בהכרח מבנייה קונבנציונלית (במקרים רבים החיפויים וחומרי הגמר מייקרים את העלות הכוללת. נ"ר). ייתכן שאחת הסיבות לכך היא מיעוטן של החברות שעוסקות בתחום". אוסטרליץ מציין שני חסרונות נוספים. הראשון הוא המסה התרמית, שקטנה בבנייה קלה לעומת בלוקים ובטון, מה שגורם לבית להצטנן ולהתחמם במהירות רבה יותר ממבנה כבד, ודורש מחשבה על החיפויים הפנימיים השונים. החיסרון השני הוא המחסום הפסיכולוגי בנוגע לדרך התכנון. "בשונה מבנייה הסטנדרטית, המוכרת לאדריכלים וברורה למזמיני העבודה, כאן צורת התכנון והביצוע שונות", הוא מסביר. "למשל, הצורך לדייק בתכנון ולהקפיד על כל פרט בטרם החלו העבודות. מסירת תוכניות העבודה למפעל היא רגע גורלי, כי השלד מיוצר במפעל ומובא לשטח להרכבה לפי תוכנית. לטוב ולרע, למבצע בשטח יש מעט יכולת לסטות מהתכנון הראשוני". אז גם האדריכלים נרתעים משיטת הבנייה הזו?"אדריכלים רבים נאלצים להתמודד עם שכר טרחה נמוך, כשהם נושאים במלוא האחריות לכל תקלה. חששם להתנסות בטכניקות חדשות מובן, ולכן רבים ממשיכים לתכנן בשיטות שאליהן התרגלו".
