האדריכלות לוקחת לעצמה מדי פעם את תפקיד הליצן, ועוטה על עצמה תחפושות שונות כדי לשעשע את המרחב הציבורי או להשתלב באירועים ובמועדים שונים, לאו דווקא בפורים: בניין תיאטרון הבימה בתל אביב, לדוגמה, מתחפש לעתים למסך קולנוע, ומאות אנשים מתגודדים סביבו כדי לצפות בסרט; בניין העירייה בכיכר רבין מואר בשלל צבעים, לרגל אירועים מיוחדים וחגים; ופסל שלושת העיגולים של מנשה קדישמן בכיכר הבימה כבר נאלץ לעטות על עצמו חזיית ענק ורודה לרגל חודש המודעות לסרטן השד, או שלושה אימוג'יז צהובים של סמיילי בימים אלה ממש. מהפסל עצמו, שהלך לעולמו, נחסכו המראות של ההתעללות ביצירתו.
אבל בישראל יש גם בניינים שהמסכה לא הוסרה מהם בתום החג או החגיגה. הם כלואים בתחפושת צבעונית באופן קבוע.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
בתי הספר היסודיים "היובל" ו"זיו" ברעננה נבנו בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, ונשענו על אלמנטים מהסגנון הברוטליסטי, כמו מבני ציבור רבים אחרים שנבנו בארץ באותן שנים. במשך כארבעה עשורים הם היו מבני בטון חשוף, ששולבו בהם פרטים בגימור טיח "שפריץ" – ואז הגיעה שטיפת הצבע.
במסגרת פרויקט "חינוך למתקדמים", חודשו בתי ספר וגנים ברעננה. החידוש שעבר על שני בתי הספר היה קיצוני, והפך אותם לאוסף קוביות בצבעוניות עזה, כשהפרטים המקוריים נבלעים תחת משטחי הצבע השתלטניים. את הגוונים סיפקה חברת הצבע "נירלט", ואת הבחירה עשו המנהלים של בתי הספר יחד עם הדר שמאי, האחראית על תכנון אדריכלי במחלקת אחזקת מבנים בעיריית רעננה.
הרבה לפני ההחלטות של עיריית רעננה, האדריכל השווייצרי הנודע לה-קורבוזיה השתמש לעתים בצבע כדי להבליט ולאפיין אלמנטים מסוימים, תוך שהוא מנגיד אותם עם שאר המבנה שהושאר נייטרלי בצבעו. בבניין שלבית המשפט העליון בצ'אנדיגר, הודו (1955), בחר האדריכל להדגיש בצבע את שלושת הקירות המסמנים את הכניסה למבנה, בהשראת שלושת שערי הכניסה בקתדרלות ההיסטוריות:
בפרויקט הדיור שלו Unite d'habitation (יחידת המגורים) שהוקם במרסיי ובברלין (1952-1947), "קיפל" לה קורבוזיה שכונה שלמה לתוך בלוק מגורים: בנוסף ל-337 הדירות יש במתחם גם מלון, חנויות, גן ילדים ועוד שימושים ציבוריים. הפרויקט נבנה תחילה בברלין, כדי לאכלס את מחוסרי הבית אחרי מלחמת העולם השנייה, וצורתו המודולרית איפשרה לאדריכל לשכפל אותו לאתרים נוספים שסבלו ממצוקת דיור דומה. הצבעוניות כאן מעניינת: הדופן הפנימית של כל מרפסת נצבעה בגוון שונה, מה שמגוון את החזית האחידה ומפתיע את מי שמתבונן בבניין מהצד:
מרכז הקונגרסים כפנס צבעוני
הבחירה להשתמש בצבע בצורה רחבה ולא נקודתית מצדיקה את עצמה, כאשר צריך להבליט במרחב מבנה בעל ערך ציבורי. כך נעשה במרכז הקונגרסים של מונטריאול, שנבנה ב-2002 בתכנונו של האדריכל המקומי מריו סאיה. המבנה מורכב מ-332 פאנלים צבעוניים שקופים למחצה, כך שביום נשטף החלל הפנימי בשלל צבעים בוהקים, ובלילה - כשהמבנה מואר מבפנים - הוא הופך לפנס צבעוני בכיכר שאליה הוא פונה, ומזמין את הציבור להשתתף בפעילות המתקיימת בו.
בישראל בחר המעצב רון ארד להשתמש ברצועות קורטן אדומות-כתמתמות, כדי לעטוף את מוזיאון העיצוב בחולון (ראו למעלה) ולהקנות לו את הייחוד שלו. המבנה, שמתבלט גם בזכות צורתו האמורפית, אמנם מתבלט במרכז חולון גם שש שנים אחרי הקמתו.
הצבע האדום נמצא גם במרכז הלב, שנבנה ב-2009 בבית החולים איכילוב בתל אביב. כאן, האדריכל ארד שרון בחר לשקע חלקים מהחזית ולחפות אותם בצבע אדום-עז, באסוציאציה ישירה לחדרי הלב והדם שזורם בהם, וגם במטרה ליצור עניין בחזית של הקופסה הסגורה. בכל מקרה, המבנה בולט במרחב בית החולים וברחוב ויצמן: מעברי הגשרים בין קומות הבניין חוצים את החלל הפתוח כמו עורקים אדומים ויוצרים עניין עיצובי וצבעוני גם כלפי פנים הבניין.
בניין ישראלי שבולט בגווניו הוא מלון דן תל אביב (ראו למעלה), שתכנן ב-1964 האדריכל היינץ פנחל. חזית המלון מעוטרת בכל מנעד צבעי הקשת, והצבעים מבליטים את המבנה המונוטוני. בהתחשב בעובדה שהחזית הצבעונית פונה לים, ואין בינוי נוסף שחוסם את המבט אליה, החשיפה לחזית היא רבה, והיא מזוהה בקלות כנקודת ציון בעיר.
שייכות וגאווה
מבנים באותה רמת חשיבות נוטים לסבול ממראה גנרי, מה שמקשה על התושבים לזהות את הסביבה ומחבל בתחושת השייכות למקום המגורים. את התופעה הזו ניתן לזהות במתחמי מגורים קבלניים, או בשכונות שנבנו ותוכננו כמצע גנרי של "גזור-הדבק". במקרים אלה יש לצבע יכולת ליצור הפרדה ולהקנות זהות ייחודית לכל פרט מתוך הכלל. דוגמה לכך היא פרויקט מגדלי נאמן בצפון תל אביב (כנען-שנהב אדריכלים): שבעת המבנים זהים, אבל הצבעים השונים יוצרים תחושה שכל אחת מהדירות היא ייחודית:
במקרים אחרים הצבע מסייע לשיפור תדמית של מקום. צמד האמנים ההולנדים ירון קולהאס ודרה אורהאן יזמו צביעה של חזיתות בתים באחת השכונות הקשות בריו דה ז'נרו, והצבעים המרהיבים יצרו תחושת שייכות וגאווה בקרב התושבים. השכונה בולטת כעת על רקע הסביבה הבנויה הזהה לה על דופן ההר, והצבעוניות העליזה מקשרת אותה לתחושה חיובית ושמחה במקום לפשע, לעוני ולהזנחה.
צפו בהרצאה של צמד האמנים (מתורגמת לעברית):
גם בראשון לציון מאמינים שצביעת בניינים יכולה לחולל מהפך חיובי. לפני חמש שנים הורה ראש העירייה, דב צור, לחדש את חזיתות המבנים הישנים בעיר. מבני שיכונים נצבעו בשלל צבעי פסטל ויישמו שפה שמדגישה פרטים כגון מסגרות של חלונות ודופן מרפסות.
הקליקו על התמונה ותראו את הצבעים החדשים של ראשל"צ: