חולון היא עיר הילדים, תל אביב היא עיר ללא הפסקה, לנתניה יש איקאה ולטבריה יש כנרת. אחת אחרי השנייה, הערים בישראל מזדרזות למתג את עצמן כדי לתת תחושת גאווה לתושבים, למשוך אוכלוסיות חזקות ולקבל כתבות בערוץ 2. ומה נשאר לראשון לציון? עם כל הכבוד לקניונים ולמגה-קולנועים (ולפסטיבל היין ולאיקאה גם כן), העיר הוותיקה מחפשת אפיון יותר משמעותי. כשמשוטטים בכמה מהרחובות של מרכז העיר הישן בזמן האחרון, העין נתקלת במפגני צבע נועזים ומפתיעים שמגיעים מבתי המגורים עצמם. קשה להישאר אדישים למתרחש: או שאוהבים או שנחרדים. שטיפת הצבע הזו, שהתרחשה בינתיים ב-45 בניינים משותפים ואמורה להקיף לא פחות מ-800, היא חלק ממאמץ עירוני להחזיר למרכז ראשון לציון את מקומה המרכזי - שאבד לטובת פרוורי מערב העיר.

לפני שלוש שנים הוציא ראש העירייה, דב צור, הוראה שמחייבת לחדש את חזיתות הבניינים הישנים ברחבי העיר. 200 מיליון שקל הוקצבו למתן הלוואות לדיירים בבתים שישופצו, משום שכל דייר זכאי להלוואה בסך 30 אלף שקלים למימון מלא של חלקו בשיפוץ; הוא רשאי להחזיר אותה בפריסה ל-10 שנים. אם השיפוץ מתרחב לחלקים נוספים בבניין או בשטחיו הציבוריים, הסכום יכול לעלות מעט.

שופץ בהצלחה. בניין במרכז ראשל''צ (צילום: אביעד בר נס)
שופץ בהצלחה. בניין במרכז ראשל''צ (צילום: אביעד בר נס)

את הפרויקט מוביל מנהל מחלקת תרבות הדיור בעירייה, צביקה ברקוביץ', שאליו הצטרף אור ריגלר כיועץ אדריכלי לדיירים. לאחר התחלה מהוססת מבחינת גווני החזיתות, העז ריגלר לפרוץ אל מחוזות ססגוניים יותר – והוא כה מאוהב בתוצאות, עד שהוא ממציא כינוי לכל בניין ששופץ (נגיע אליהם בהמשך). לאחר שהשכנים מקבלים החלטה להתחיל בשיפוץ הם נפגשים עם ריגלר, שמציג לפניהם הדמיות עם חלופות צבע שונות. "אני לא כופה על הדיירים את טעמי", הוא מדגיש, "זה הם שבוחרים". מלבד התרומה האסתטית, ריגלר מאמין שהתהליך מעודד את השכנים להיפגש ולהשתתף במעשה חיובי משותף.

דינה הגשימה חלום

לבניין ברחוב ראובן ובת שבע 7, שבו מתגוררות 32 משפחות, קורא ריגלר "חלומה של דינה" - לכבודה של מובילת השיפוץ: דינה שלו, אחת הדיירות. "הבניין היה במצב מחריד", היא מכריזה, "זה כבר היה ממש מסוכן. לאט לאט הצלחנו לשכנע את כל הדיירים לקחת חלק בשיפוץ, אחרי שכולם עברו אצלי בבית וראו מצגת ששבתה את ליבם". כמה גוונים לצביעת החזיתות עמדו על הפרק, אך כולם ידעו שהבחירה חייבת לעבור את דינה. "היא רצתה לילך", נזכר ריגלר, והיא מתקנת אותו: "רציתי את הצבעים ורוד, סגול ואפור".

היא מקווה שכל הבניינים בשכונה יעברו שיפוץ דומה, ובטוחה ש"זה יכול למנף את ראשון, כי כל הערים בארץ הן או בלבן או באפור. לפני 20 שנה ביקרתי במיאמי, ראיתי שם רחובות צבעוניים שלמים וחלמתי להביא את זה לכאן. מתחשק לי לצאת לפנסיה ולהתעסק רק בזה".

לבניין בקפלינסקי 13 ריגלר העניק את הכינוי "הברווזון המכוער". "יש כאלו שאוהבים ויש כאלו שלא, אבל נוצר כאן מראה אוונגרדי שלא ניתן להתעלם ממנו", הוא קובע נחרצות. בהמשך, ברחוב השומר 4, נתקלים בבניין בגווני אפרסק, שריגלר הצמיד לו את הכינוי המוזר "בן פנינה ורב שיח", על שום אחת הדיירות (פנינה, מן הסתם) והדינמיקה החברתית שהתרחשה בזמן השיפוץ: כשהדיירים הבינו שהבניין האפרפר שלהם עומד לשנות את צבעו לכתום-זרחני, חלקם נרתעו בבהלה. רק לאחר מסכת שכנועים, ניאותו כל השכנים להתרגל לרעיון - והשיפוץ הגיע לקו הסיום.

תופעת הבית השיכור

ברחוב הרצל 110, מול היקב ההיסטורי של ראשון לציון, נמצא "בית היקב" - כינוי לבניין משותף שהשיפוץ שלו עומד להסתיים בקרוב. המיקום והצורניות הובילו לבחירה בצבעי יין. פגשנו שם את שלמה גברא, הקבלן המרכזי במיזם העירוני, שמרוצה מהתהליך – לא רק בגלל הפרנסה, לדבריו, אלא משום שהמהלך "מעלה את ערך הנכסים. כשמישהו יבוא לקנות דירה, הוא יראה שיש תרבות דיור בראשון לציון". גברא מספר שהשיפוץ כולל את מבואת הבניין המשותף והחללים המשותפים בקומות השונות, ומבקש להדגיש שאיכות החיים של הדיירים לא נפגעת בזמן השיפוץ, שנמשך בין חודשיים לחצי שנה.

את הסיור אנחנו מסיימים ב"ביאליק 7", הפרויקט שמסמל את המעבר מהשלב הראשון של השיפוץ (בגוונים מינוריים) ל"דור ב'" הקיצוני יותר. "כאן, תהליך עיצוב החזיתות היה מורכב, ולקחו בו חלק אמנים רבים, אבל התוצאה מעט פושרת", מודה ריגלר. מי שממשיכים לכער את החזיתות גם לאחר השיפוץ הם המזגנים, שנותרים על תילם בכל הבניינים. האחראים טוענים שתקציב השיפוץ אינו מספיק כדי להסיר אותם מהחזיתות. חבל שההזדמנות לא נוצלה כדי להסיר את המפגע ולעשות מהפכה אמיתית.

ברקוביץ' רגיל לשמוע תגובות סקפטיות מתושבים שאמורים להצטרף לתהליך, בעיקר בנוגע לאפשרות ההתחדשות של המרקם העירוני של ראשון לציון, אך טוען כי התגובות בדיעבד הן "נלהבות". הוא וריגלר מקווים שהקצב הנוכחי של השיפוץ - 20 בניינים בשנה - יעלה ל-50. הם מנסים להלהיב את התושבים בעזרת מסמך על התחדשות תרבותית בת שלושה מרכיבים: צבע - שישביח את הנכסים ויעלה את ערך הדירות; היסטוריה - החזרת הגאווה למרכז העיר, שבו הוקמה המושבה ההיסטורית; ואמנות - שילובה בהתחדשות העיר.

שטיפת הצבע תחולל מהפכה עירונית?

אין זו הפעם הראשונה שעיר ישראלית עוברת תנופת שיפוץ כוללת, בתקווה שהמהלך יחולל התחדשות עירונית מלאה. הדוגמה הידועה ביותר היא הפרויקט הארצי "שיקום שכונות", שהיה אחד הדגלים המרכזיים שהניפה ממשלת מנחם בגין אחרי המהפך של 77', ומטרתו הייתה לשנות את התדמית הירודה של 160 שכונות מצוקה ברחבי הארץ. שטיפת הבלוקים בגוונים ססגוניים לא הצליחה לשנות את התדמית של השכונות, ללא מהלך עמוק וממשי.

פרופ' נעמי כרמון, שחקרה את הנושא, כתבה כי ההישג המשמעותי של המיזם היה בהגברת המודעות של תושבי השכונות למקום מגוריהם: "לפרויקט היה הישג בהחדרת רעיונות חדשים של שיתוף תושבים ובהגברת המודעות של התושבים לכוחם". מנגד היא טוענת, כי הניסיון שנצבר בישראל ובמדינות אחרות מלמד, כי "בהיעדר התערבות ציבורית מובטחת החמרה במצב השכונות". חוקרת השיכונים, ד"ר הדס שדר, מציינת שיצירת אמון בקרב תושבים בשכונות חלשות החלה בשיפוץ הפיזי, שמניב תוצאות מהירות בשטח. "בהמשך הוסדרו התשתיות, נבנו מועדוניות ונסללו כבישים", היא אומרת, וטוענת כי בניגוד למצב היום "המדינה הכניסה אז את היד לכיס".

האם מדובר בהצלחה?

"תלוי כיצד נמדדת הצלחה. רווחתם של הדיירים שופרה, אך האם תדמית השכונות השתנתה? התשובה לכך היא לא, משום שהתושבים נשארו אותם תושבים והשיקום לא הביא להתחדשות עירונית כוללת".

הדוגמה האלבנית

ערים רבות בעולם חוו תנופת בנייה בשנות ה-50 וה-60, שהותירה במרכזן בניינים קובייתיים ואפורים. זה מה שקרה בטיראנה, בירת אלבניה. כאשר נבחר האמן אדי ראמה לעמוד בראשות העירייה, בשנת 2000, הוא החליט לשנות את חזותה של טיראנה והוביל מהפך קוסמטי. מאות מבנים לא חוקיים נהרסו, פארקים חדשים נבנו, ושלל בניינים ישנים נצבעו וקושטו בציורים אקספרסיביים.

המודל האלבני. בתים צבעוניים בטיראנה (צילום: Albinfo, cc)
המודל האלבני. בתים צבעוניים בטיראנה (צילום: Albinfo, cc)

"התחדשות עירונית זה דבר הרבה יותר עמוק מצבע", אומר מהנדס העיר ראשון לציון, אלי יהלום. "זהו תהליך שמחייב מהפכה בהרבה תחומים, והטיפול האסתטי אינו בלעדי. צריכה להיות גם התערבות במרקם הפיזי". הוא מסביר שבמקביל לחידוש החזיתות מגדירים "אזורי מיתון תנועה" במרכז העיר, שיפוץ הרחובות המרכזיים (הרצל ורוטשילד) וטיפול בדפנות המגרשים. לעומת חולון השכנה, שהשכילה להגדיר לעצמה אסטרטגיה, זהות ומיתוג, ראשון לציון נותרה עדיין ללא זהות. מושבה פסטורלית היא הייתה מזמן, מרקם עירוני אמיתי אין לה אלא בעיקר בניינים וכבישים וקניונים, אבל חזון מתחיל לבצבץ: לייצר מרכז עסקים ובמקביל לקלוט במרכז העיר שימושים נוספים שיעצרו את ההתדרדרות המתמשכת. לעיר יש מורשת, וכדי למתג אותה היה צריך למצוא מרכיב שיבדל אותה, ובחרנו לא להצביע על אחד כזה", מעיד יהלום על הבעיה ועל המענה שנבחר. אז אם אי-אפשר למצוא ייחוד לעיר הוותיקה, גם צבעים עליזים הם סוג של פתרון. אולי ראשון לציון תוכרז כעיר העברית הצבעונית הראשונה? ריגלר מאמין שזה עוד יקרה.

ניהול פרויקט: טומי ריגלר אדריכלים

פיתוח רעיוני: רוקסנה פאביוס, דוקטורנטית ללימודי אמנות ואוצרת

קבלן מבצע: שלדג

ועוד בראשון לציון:

>> שער העיר החדש של ראשון לציון

>> קניון הזהב צבע לפלטינה

>> גן המנהיגים במערב ראשון לציון

>> אגף האיקסים: יס פלאנט במערב ראשון לציון