אדריכלות
ערוצים

מתחם המגורים הכי הזוי בישראל: חוות הברון בין גן עדן לגיהנום

ממלון הפאר של זכרון יעקב נותרו לא חווה ולא ברון. בריכת השחייה מלאה באשפה, הרכבל מפחיד ותשתית נבזזה. אלא שבתוך צמחיית הפרא ממשיכים להתקיים חיים

צפו בסיור מצולם בחוות הברון: ''יותר תחתית מזה לא יהיה''
צילום וידיאו: מיכאל יעקובסון, צילום סטילס: איתי סיקולסי
 חוות הברון בזכרון יעקב, כיום. המקרה העגום ביותר שאירע לפרויקט מלונאי בישראל, בוודאי בקנה המידה השאפתני הזה (צילום: איתי סיקולסקי)
חוות הברון בזכרון יעקב, כיום. המקרה העגום ביותר שאירע לפרויקט מלונאי בישראל, בוודאי בקנה המידה השאפתני הזה (צילום: איתי סיקולסקי)
תעלול השיווק לקראת הפתיחה בראשית שנות ה-90. הוליווד בזכרון יעקב, וגם ביקורת חריפה על הפגיעה בכרמל: הצלקת הנופית בלטה בכיעורה. אלא שהטבע ניצח: היום המלון נבלע בתוך היער, והצמחייה מבצבצת בכל קומה (צילום: יואל פייגין)
תעלול השיווק לקראת הפתיחה בראשית שנות ה-90. הוליווד בזכרון יעקב, וגם ביקורת חריפה על הפגיעה בכרמל: הצלקת הנופית בלטה בכיעורה. אלא שהטבע ניצח: היום המלון נבלע בתוך היער, והצמחייה מבצבצת בכל קומה (צילום: יואל פייגין)
אז: האדריכל יהודה פייגין קיבל יד חופשית. במבט לאחור הוא מודה, כי הפרויקט היה גדול על היזמים. המבנה קשה לתחזוקה ולתפעול (צילום: יואל פייגין)
אז: האדריכל יהודה פייגין קיבל יד חופשית. במבט לאחור הוא מודה, כי הפרויקט היה גדול על היזמים. המבנה קשה לתחזוקה ולתפעול (צילום: יואל פייגין)
הבריכה עכשיו. אפשר להתיישב בתוך עגלת סופרמרקט שמישהו השאיר בה  (צילום: איתי סיקולסקי)
הבריכה עכשיו. אפשר להתיישב בתוך עגלת סופרמרקט שמישהו השאיר בה (צילום: איתי סיקולסקי)
האדריכלים מאיר פינצ'וק ורפי בלומנפלד, מבכירי מעצבי הפנים בארץ אז, עיצבו לובי, מסעדה וחדר כושר מפואר. לכל אלה אין זכר (צילום: פינצ'וק אדריכלים בע"מ)
האדריכלים מאיר פינצ'וק ורפי בלומנפלד, מבכירי מעצבי הפנים בארץ אז, עיצבו לובי, מסעדה וחדר כושר מפואר. לכל אלה אין זכר (צילום: פינצ'וק אדריכלים בע"מ)
''לא היה איזון בתמהיל בין היקף יחידות הנופש לבין חדרי המלון'', סבור האדריכל יואל פייגין, בנו של המתכנן, שהתגורר כאן בזמן לימודיו (צילום: יואל פייגין)
''לא היה איזון בתמהיל בין היקף יחידות הנופש לבין חדרי המלון'', סבור האדריכל יואל פייגין, בנו של המתכנן, שהתגורר כאן בזמן לימודיו (צילום: יואל פייגין)
 כבלי חשמל ותקשורת חשופים משתלשלים מהתקרה שפורקה ברובה הגדול, וכתמי נזילות מלווים את היורדים במדרגות אל חלקו התחתון והעיקרי של המלון (צילום: איתי סיקולסקי)
כבלי חשמל ותקשורת חשופים משתלשלים מהתקרה שפורקה ברובה הגדול, וכתמי נזילות מלווים את היורדים במדרגות אל חלקו התחתון והעיקרי של המלון (צילום: איתי סיקולסקי)
למרות ההזנחה רבת השנים, שמציקה לדיירים ומהווה מטרד בטיחותי, המועצה של זכרון יעקב לא מתערב, וככל הידוע לא כובה על בעל הנכס את זירוז השיפוץ - או לשלם ארנונה (צילום: איתי סיקולסקי)
למרות ההזנחה רבת השנים, שמציקה לדיירים ומהווה מטרד בטיחותי, המועצה של זכרון יעקב לא מתערב, וככל הידוע לא כובה על בעל הנכס את זירוז השיפוץ - או לשלם ארנונה (צילום: איתי סיקולסקי)
סלאמס או החיים הטובים? במקרה של חוות הברון, כל התשובות נכונות (צילום: איתי סיקולסקי)
סלאמס או החיים הטובים? במקרה של חוות הברון, כל התשובות נכונות (צילום: איתי סיקולסקי)
גופיית קרופ עם כתפיות ספגטי
מחיר רגיל: 80
מחיר מבצע: 45
קלאצ' קשיח בגימור מטאלי
מחיר רגיל: 159
מכנסי טייץ עם חגורת גומי
מחיר רגיל: 150
מחיר מבצע: 39
חולצת אוברסייז עם כפתרה
מחיר רגיל: 59
נעלי סניקרס ללא שרוכים
מחיר רגיל: 250
מחיר מבצע: 179
תבנית סיליקון להכנת חלה
מחיר רגיל: 99

שבע שנים מתגוררת שרה לוי בדירת נופש בפרויקט "חוות הברון" בזכרון יעקב. "כשהגעתי", היא מספרת, "היה לובי נחמד, בריכת שחייה ודברים עבדו פה. אבל אז הגיע איזה יזם מחדרה, קנה את המלון בשיא תפארתו, הרס אותו ומאז לא עשה כלום".

 

ואכן, אחד המיזמים הנועזים בתחום המלונאות והנופש בישראל הוא לא חווה ולא ברון. מלון "חוות הברון" נפתח ב-1991, הפסיק לפעול לפני כמה שנים וננטש. דייריו חווים תלאות קשות, והסערה רבת השנים שמתחוללת סביבו נדונה כיום בבית המשפט המחוזי בחיפה. "חוות הברון" היא ככל הנראה המקרה העגום ביותר של פרויקט מלונאי ישראלי, בקנה מידה ובתמהיל, תוך שהוא גם אחד הפרויקטים הייחודיים של האדריכלות הישראלית בתחום זה.

 

מגבלות השטח

 

את היתד המלונאי הראשי באזור זה של הכרמל קבעה ההסתדרות, בשנות ה-60, כשהקימה את בית ההבראה "מבטחים", שתכנן האדריכל יעקב רכטר (כיום מלון "אלמא"). המצב הכלכלי העגום, האבטלה הגואה והאינתיפאדה שהשתוללה בסוף שנות ה-80 לא תרמו לשגשוג בתחום המלונאות הישראלי, אך לא הרתיעו את איש העסקים בני זבולוני, שהקים לצד "מבטחים" מלון ייחודי לזמנו.

 

המפרט כבר לא רלבנטי. ישרוטל מציגה (באדיבות הארכיון לתולדות זכרון יעקב)
המפרט כבר לא רלבנטי. ישרוטל מציגה(באדיבות הארכיון לתולדות זכרון יעקב)

 

האדריכל יהודה פייגין, שצבר כבר אז מוניטין של מומחה למלונאות, קיבל יד חופשית בתכנון מלון ארבעה כוכבים. במבט לאחור מודה פייגין שהפרויקט היה גדול על היזמים, אבל בזמן אמיתי הוא הציע מבנה קשה לתחזוקה ולתפעול. "המגבלות לא אפשרו הרבה אופציות לתכנון", אומר בדיעבד פייגין, "הקרקע צרה ועם שיפוע חזק, אבל השתדלנו לתכנן את הבניין כך שייבלע בשטח".

 

בדומה למלונות הרבים שתכנן משרדו במשך השנים, גם "חוות הברון" עוצב כמסה משמעותית בנוף, עשויה בקווים ישרים ונקיים. אגף המלון תוכנן באופן מסורתי יחסית, ואגף יחידות הנופש עוצב כמבנה מדורג ומורכב. למרות ההזנחה, הבניין בוהק בלובנו גם היום. ריבוי הפתחים הרחבים והמרפסות בשטחים הציבוריים ובחדרים, קושר בין פנים וחוץ כפי שהמשרד מקפיד לעשות בבתי המלון שהוא מתכנן. 

 

מבט מלמעלה על הקומות המדורגות, קרוב לחנוכת הפרויקט. לובן המבנה נשאר בעינו (צילום: יואל פייגין)
מבט מלמעלה על הקומות המדורגות, קרוב לחנוכת הפרויקט. לובן המבנה נשאר בעינו(צילום: יואל פייגין)

 

הבנייה על המגרש, המשתרע על פני כ-10 דונם, החלה ב-1988 והסתיימה תוך שלוש שנים, קצת אחרי תום מלחמת המפרץ הראשונה. כתעלול שיווקי, בסטייל הוליוודי, הוצבו למרגלות אתר הבנייה אותיות ענק שבישרו את שמו של הפרויקט החדש. האותיות הורכבו מברזל ופח, כחצי טונה משקלה של כל אות, והתנשאו לגובה של כשבעה מטרים. המאמץ השתלם: לא רק שהפרויקט נצפה היטב מאחד הכבישים העמוסים במדינה - עכשיו כולם כבר ידעו איך קוראים לו.

 

תוכנית הפרויקט (צילום: יואל פייגין)
תוכנית הפרויקט(צילום: יואל פייגין)

 

תקציב מוגבל, רמת גימור נמוכה

 

אבל התעלול השיווקי לא הועיל במיוחד. הגינון והמעליות טרם הושלמו ביום הפתיחה, הם עיכבו את הנגישות ליחידות הנופש בתקופה הראשונה והקריטית מבחינת שיווקן, והן נרכשו בעצלתיים. "מבחינת התפוסה", מספר האדריכל מאיר פינצ'וק, שהופקד על עיצוב הפנים, "המלון היה על הפנים. כשבונים על מדרון", הוא מסביר, "הבניין הרבה יותר מעניין מבחינה אדריכלית, לעומת מגדל שבו כל קומה נמצאת מעל הקומה שמתחתיה, אך נוצרת בעיה גדולה, כי מערכות האינסטלציה מסובכות ויש הרבה שטחי חוץ. התוכנית היתה גרנדיוזית", הוא נזכר, "בין השאר היתה כוונה לחפור מתחת ללובי אולם אירועים גדול וגם מסחר, אבל הבעלים התחלפו. כשרשת ישרוטל נכנסה, עיצבנו להם חדר אוכל שלא היה עד אז, אך גם הם נתקלו בבעיות תפעוליות ויצאו מהר מהפרויקט".

 

ללובי של המלון נכנסו מלמעלה, דרך מגרש החניה העליון (צילום: פינצ'וק אדריכלים בע"מ)
ללובי של המלון נכנסו מלמעלה, דרך מגרש החניה העליון(צילום: פינצ'וק אדריכלים בע"מ)

תאי הדואר נראים עכשיו כך (צילום: איתי סיקולסקי)
תאי הדואר נראים עכשיו כך(צילום: איתי סיקולסקי)

 

לדעתו, הבעיה העיקרית הייתה רמת הגימור הנמוכה של המלון, בעיה שנבעה מניסיונות של היזם והקבלן לחסוך בכל פרט בשלבי הבנייה המתקדמים. גם עיצוב הסוויטות נעשה, לדבריו, בהתאם לתקציב מוגבל מדי.

 

בין רוכשי דירות הנופש היה האדריכל פייגין. בנו, יואל - לימים אדריכל ושותף במשרד המשפחתי - התגורר בדירה באמצע שנות ה-90, כאשר למד אדריכלות בטכניון, ונחשף לבעיות שצצו בתפעול המקום. "זה כמו בית משותף שלא גרים בו בקביעות", אומר יואל, "בסוף נוצר סלאמס. כשיש הקפדה שבעלי יחידות הנופש יחזירו את היחידות לאחר תקופת השהות שלהם למלון, יש גם הקפדה על תחזוקה. אבל כשאין מלון שפועל ברמה גבוהה, נוצרת בעיית הזנחה. וזה מה שקרה פה". לדעתו, לא היה גם "איזון בתמהיל בין היקף יחידות הנופש ובין חדרי המלון, מה שהוביל לחוסר כדאיות כלכלית מבחינת מפעיל המלון".

 

צנרת שרופה בתקרה של אחת מקומות המגורים (צילום: איתי סיקולסקי)
צנרת שרופה בתקרה של אחת מקומות המגורים(צילום: איתי סיקולסקי)

 

עשבים בבריכת השחייה

 

עכשיו, כמו אז, במבט מהכביש המהיר תל אביב-חיפה רואים מבנה לבן, מלבני ומדורג הנטוע בצלע הכרמל הירוק. קצת מעליו נמצא מלון "אלמא", וההבדל בין שני בתי המלון הוא תהומי. היפה והחיה – מבנה מופתי באדריכלות הישראלית, שמחוברת אליה צלקת בולטת בנוף.

 

הכניסה הראשית ל"חוות הברון" נמצאת בקצה רחוב המתפתל בין רחובות צרים. רחבת חניה קטנה מובילה למלון, שהכניסה אליו נמצאת בקומתו העליונה, וממנה יורדים אל 18 הקומות שמתחתיה. האדריכל יצר כבר בכניסה מסגרת תמונה של נוף מרהיב: בקצה רחבת החניה הוא תכנן מרפסת תצפית פתוחה, שממנה נשקפים הים התיכון, הפרדסים, השדות ובריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל. אך לא רק על הנוף הרחוק משקיפים מכאן, אלא גם על הנוף הקרוב של המלון עצמו, שנגלה לעין קומה אחר קומה.

 

על הפוניקולר הצפוני נוצקה תקרת בטון, לאחר השריפה. בביקור קודם לא היה מעקה, מאז כבר הותקן אחד (צילום: איתי סיקולסקי)
על הפוניקולר הצפוני נוצקה תקרת בטון, לאחר השריפה. בביקור קודם לא היה מעקה, מאז כבר הותקן אחד(צילום: איתי סיקולסקי)

הנוף לים ממשיך למשוך דיירים ושוכרים, למרות התנאים הבלתי נסבלים (צילום: איתי סיקולסקי)
הנוף לים ממשיך למשוך דיירים ושוכרים, למרות התנאים הבלתי נסבלים(צילום: איתי סיקולסקי)

 

הים אותו ים, אבל "חוות הברון" השתנתה לחלוטין. בריכת השחייה ריקה ממים אך מכילה אשפה ועשבייה שחדרה למערכת הניקוז. שלטי "הישמע להוראות המציל" ו"אסור לקפוץ כאן" עדיין תלויים בכניסה אליה, אך סביבה פזורים רהיטים שבורים ופסולת בנייה – עדות להרס המתחולל במתחם.

 

פירוק הרסני, כבלים חשופים ונזילות

 

מהלובי, מהמסעדה ומחדר הכושר המפואר שעיצבו  פינצ'וק והאדריכל רפי בלומנפלד - מבכירי מעצבי הפנים הישראלים בשעתו - לא נותר זכר. 39 החדרים של המלון, המשתרעים על פני שלוש קומות, הפכו לחורים ריקים הפעורים בחזית הבניין. כל פרטי הנגרות, המסגרות - גם צינורות - פורקו, תוך שהמפרקים משאירים אחריהם הרס. כבלי חשמל ותקשורת חשופים משתלשלים מהתקרה שפורקה ברובה הגדול, וכתמי נזילות מלווים את היורדים במדרגות אל חלקו התחתון והעיקרי של המלון.

 

האדריכל המקורי מאמין שרק בתקציב עתק אפשר לשקם את הבניין (צילום: איתי סיקולסקי)
האדריכל המקורי מאמין שרק בתקציב עתק אפשר לשקם את הבניין(צילום: איתי סיקולסקי)

 

במבט מרחוק נראה כאילו הבניין נחצב בהר ונגס בו, אבל כשמבקרים בו רואים תכנון אחר: המתחם מרחף מעל הקרקע, וצמחייה חודרת אל כל אחת מקומותיו. אדריכל הנוף, אורי מילר, שילב כאן מדרגות מחופות אבן פראית עם צמחייה ארצישראלית מקומית, כך שהבניין נקשר לסביבתו באופן מוצלח. למרות ההזנחה, הצמחייה שרדה יפה בבקע שיצרו האדריכלים באמצע הבניין כדי לרכך את המסה הגדולה; היא לא שרדה במסדרונות הפתוחים שבהם מנשבת רוח נעימה, אלה שמובילים לחדרים בכל קומה.

 

המעברים בין קומות המלון מקושרים במדרגות מתכת ובשתי מעליות ייחודיות בשתי הדפנות הצדדיות. את הרעיון להקים במקום מעליות-רכבל ("פוניקולר"), שהיא קרון שנע על מסילה בדומה ל"כרמלית" החיפאית, אימץ פייגין אחרי שראה זאת במלון באי קורפו. ואולם, עכשיו רק מעלית אחת פועלת, מאז שהשנייה ניזוקה לפני שלוש שנים בשריפה שפרצה ביער סמוך. נסיעה במעלית (ראו סרטון בראש הכתבה) מזכירה נסיעה במתקן מפחיד בלונה פארק: אין נהג, וחלון גדול מאפשר לנוסעים להביט בהשתאות או בבעתה במנהרה הארוכה שיורדת עד לתחתית "החווה". במיוחד אחרי שנחשפים להרס בחלק העליון של הבניין, מתעורר חשש שהקרון יתנתק מהכבל ויצנח לתחתית.

 

הכניסה לרכבל הצפוני. לאמיצים (צילום: איתי סיקולסקי)
הכניסה לרכבל הצפוני. לאמיצים(צילום: איתי סיקולסקי)

 

החיים הקשים של הדיירים

 

החלק העיקרי של "חוות הברון" הוא אגף הסוויטות. אלה 13 קומות עם 147 דירות, ששווקו בתחילת הדרך כדירות נופש, ולמרבה ההפתעה יש עדיין מי שגר בהן. דירות הנופש הן יחידות דיור בנות 32 עד 55 מטרים רבועים עם חדר או שניים, סלון, מטבח ומרפסת גדולה של כ-25 מ"ר. חלק קטן מהדירות מרווחות יותר (95 מ"ר).

 

החוק קובע, כי תקופת השהייה השנתית בדירת נופש תוגבל בזמן, ובסיומה נדרשים הדיירים לפנות את הנכס לטובת נופשים אחרים שישכרו אותה מהמלון. אלא שהמציאות ב"חוות הברון" הותירה את הדיירים ללא גב מלונאי. וכך, כמחציתם גרים כאן בקביעות, בבעלות או בשכירות, וכמחציתם מתייצבים לנופש במשך תקופה קצרה.

 

לדברי הדיירת הוותיקה שרה לוי, אפשר למצוא כאן מרקם חברתי מגוון למדי: "סטודנטים, זוגות צעירים כמו אלה שגרים צמוד אלי ועובדים במלון אלמא, או אנשים מבוגרים כמו אלה שמחזיקים את הדירה בצד השני. הם גרים בחו"ל וכמעט לא נמצאים פה. משפחות עם ילדים יש מעט". היא עצמה רכשה את הדירה מבני זוג מנתניה שנמאס להם מדירת הנופש, ועברה לכאן מווילה בבנימינה אחרי גירושיה. "חיפשתי מקום בזכרון יעקב. הכי חשוב היה לי הנוף והאוויר, והגעתי לכאן, לקו הראשון לים".

 

ועדיין, הביקוש גבוה

 

גם הנוף המשובב לא מצליח לחפות על המפגעים, והם רבים. הרכבה לא מוצלחת (כבר בעת הבנייה) של מעקות-המרפסות, עם האדניות המוטמעות בהם, הובילה לנזילות חמורות בדירות. הדיירים סובלים מהן עד היום. מיזוג האוויר המרכזי לא פועל מזמן, וכל דייר נאלץ להרכיב בדירתו מזגן פרטי. קופסאות המזגנים הפרטיים החליפו את הצמחייה במעברים הפתוחים בין הדירות, עובדה שלא מוסיפה למעברים חן רב.

 

דירה בחוות הברון. דמי האחזקה: 350 שקל בחודש. המחיר גבוה יותר, כאשר צריך לתקן מפגעים בטיחותיים במתחם (צילום: מיכאל יעקובסון)
דירה בחוות הברון. דמי האחזקה: 350 שקל בחודש. המחיר גבוה יותר, כאשר צריך לתקן מפגעים בטיחותיים במתחם(צילום: מיכאל יעקובסון)

 

למרות המצב העגום, יש לדירות הנופש ביקוש והן ממשיכות להחליף ידיים. מחירה של דירת שלושה חדרים בת 55 מ"ר, בקומה אמצעית, עומד על כ-600 אלף שקל; דמי השכירות של דירה כזו, בקומה גבוהה, עומדים על 2,200 שקל בחודש. הדירות היקרות והגדולות נמצאות בחלק העליון, ובקומות התחתונות אפשר למצוא דירה לרכישה גם ב-350 אלף שקל. דמי האחזקה עומדים על לא פחות מ-350 שקלים בחודש, ועומס ההוצאות על הדיירים מוכבד עוד יותר עקב דרישת הרשויות לתיקון מפגעים בטיחותיים, שנגרמו בעקבות אותה שריפת יער.

 

"כרגע", אומר חיים ביטון, חבר וועד הדיירים, "אנחנו מתמודדים עם 42 סעיפים שנדרשנו לטפל בהם, ואנחנו בישורת האחרונה. יש לנו הוצאות של מיליון שקלים, שהלכו בין השאר על תאורת חירום, תיקון פיר המעלית, הקמת מדרגות חירום וצנרת חדשה למערכת ספרינקלרים". לדבריו, יחד עם ההרס שנזרע במלון הגיעו גם עבריינים שגנבו מזגנים, מעקות ותשתיות אחרות. "זה אחד האתרים הכי יפים בישראל", אומר ביטון, "ונשגב מבינתי איך בעלי הנכס וגם הרשות המקומית נתנו למקום לקרוס. מכעיס אותי שוויתרו על המקום מראש".

 

עוברים לבתי המשפט

 

ב-2002 מונה למלון כונס נכסים, והנכס נותר ללא בעלים במשך שמונה שנים. ב-2008 המלון נסגר, וב-2010 נרכש על ידי יצחק ריעני, איש עסקים מתחום הנדל"ן וההובלה, חסר ניסיון משמעותי בתחום המלונאות. ריעני החליט לפתוח בעבודות שיפוץ נרחבות. מביקור במקום נוצר הרושם, כי עיקר העבודות היה הריסה ופירוק כל דבר בעל ערך כמו פרטי אלומיניום, נחושת וברזל. בנוסף, נחסמה לדיירי הסוויטות הכניסה הראשית מהרחוב, והם נאלצו להגיע לדירותיהם בדרך עפר צדדית, הנמצאת בבעלות פרטית.

 

הדיירים, שנחרדו מההרס המתפשט, דרשו מהיזם לפתוח את המעבר מהכניסה ראשית לדירות, להפעיל את המעליות ולהתקין מחדש את תיבות הדואר שנעקרו באזור הלובי. המעבר בין הרחוב לדירות אמנם הוסדר, אך שאר דרישותיהם לא נענו. בלית ברירה פנו הדיירים לבית משפט השלום. באמצעות משרד עורכי הדין לרון-אבו, הם טענו כי "עם התחלת השיפוצים במתחם, בחודש יולי 2011, לא דאגו המשיבים, באופן סביר ובלתי הוגן, להסדרת המשך 'החיים' של בעלי היחידות, לכל הפחות באופן סביר, במהלך תקופת השיפוצים". בנוסף הם טענו ש"בכוונת המשיבים לבצע שיפוצים ועבודות בנייה שחלקם מחוייבים בקבלת היתרי בנייה".

 

בית המשפט פסק לטובת הדיירים. ריעני נדרש לסיים את עבודות השיפוץ עד לא יאוחר מאפריל 2013, וגם להסדיר מעבר בטוח ונקי, להשיג היתר כחוק לביצוע עבודות השיפוץ ולעמוד בלוחות זמנים לסיום העבודות. אך לאחרונה שבו הצדדים לבית המשפט, כשהדיירים חזרו ותבעו אותו על שלא עמד בפסיקת בית המשפט. במפתיע, השופטת הדסה אסיף דחתה את התביעה וחייבה את הדיירים בהוצאות שכר טרחה. פסיקתה מאפשרת לריעני להמשיך להחזיק את הנכס במצבו הנוכחי, והדיירים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה, כך שהעניין נדון כעת בערכאות.

 

ריעני סרב להשיב לשאלות ערוץ האדריכלות של Xnet, מדוע הוא מותיר את המלון בחורבנו. על פי אחת ההערכות, המצב הנוכחי מאפשר לו להימנע מתשלום ארנונה. רשות מקומית יכולה לכפות על בעל נכס את זירוז השיפוץ או תשלום ארנונה, אך דומה שהמועצה המקומית בזכרון יעקב מעדיפה שלא להתערב. המועצה סירבה לחשוף בכתבה את חשבון הארנונה של המלון "מטעמים של הגנת הפרטיות", כדבריה. "בכל הקשור למצבו הפיזי של הנכס", מסרה המועצה, "הרי שהמועצה איננה יכולה לכפות על בעל נכס את אופן אחזקתו, למעט מצב בו קיים חשש שהמקום מהווה מפגע סביבתי".

 

סיכוי לשינוי? רק עם תקציב אדיר

 

"זה בניין שלא היה לו מזל", מסכם האדריכל יהודה פייגין. יש לו עתיד? "הכל תלוי בכסף שיש ליזמים", הוא אומר, "אני חושב שצריך להפוך את הכל למלון אחד ולתת לו תוכן, לחבר את היחידות לסוויטות גדולות, ולהפוך את המלון לסוג של מלון סוויטות עם מסעדה יפה, לאונג' וספא גדול ברמה גבוהה". כדוגמה הוא מביא את מלון "בראשית", שתכנן משרדו. "זו דוגמה למקום שנוסעים אליו, ולאו דווקא למצפה רמון. אם בחוות הברון יהיה שינוי בתפישה התפעולית והפיזית, אני חושב שהוא יוכל להצליח בגלל המיקום הייחודי".

 

האדריכל של חוות הברון, יהודה פייגין. ''להפוך הכל למלון סוויטות אחיד'' (צילום: רן ארדה)
האדריכל של חוות הברון, יהודה פייגין. ''להפוך הכל למלון סוויטות אחיד''(צילום: רן ארדה)

 

פתיחתו של מלון "אלמא" הסמוך יוצרת, לדעתו, פוטנציאל טוב יותר לשינוי. "אילו הייתי מתכנן את חוות הברון מחדש", מוסיף הבן יואל, "הייתי מנסה לפרק את המסה, ובונה מחדש כמו כפר שיושב על ההר". אך לא כל יזם יכול להתמודד עם פרויקט כזה. לדברי פייגין, "ללא מימון בנקאי קשה מאוד להרים פרויקטים, והיום רק חברות מלונאות מקבלות מימון מהבנקים. נדרשת כאן השקעה גדולה, לרכוש את יחידות הנופש ולהביא את המבנה חזרה למצב של שלד, כדי לחדש אותו".

 

הדיירת שרה לוי אופטימית. "יותר תחתית מזה לא יהיה", היא אומרת, ומקווה ש"יבוא מישהו רציני וירים את הפרויקט. לא סתם בנו פה מלון", היא מוסיפה, "אין נופים כאלה במקום אחר".

 

לחצו על התמונה לביקור מקיף במלון השכן והמחודש ''אלמא''

לחצו על התמונה לסיור במלון השכן, היפה והמצליח ''אלמא'' (צילום: איתי סיקולסקי )
לחצו על התמונה לסיור במלון השכן, היפה והמצליח ''אלמא'' (צילום: איתי סיקולסקי )

 

 

 

 

 
הצג:
כל התגובות לכתבה "מתחם המגורים הכי הזוי בישראל: חוות הברון בין גן עדן לגיהנום"
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ביגדיל
RUNY