משבר ההנהגה בישראל מדרבן גופים שונים לקדם מיזמים חינוכיים, כדי לעודד מנהיגות בקרב הדור הצעיר. הקרן הקיימת לישראל ערכה לאחרונה תחרות אדריכלים לתכנון מרכז חינוכי בינלאומי למנהיגות בגליל התחתון. המרכז יישא את שמו של יצחק נבון, הנשיא החמישי ושר החינוך של מדינת ישראל.
המרכז יתמקם בשולי יער ציפורי וגן לאומי ציפורי, שם פועל כיום "מרכז שדה" של קק"ל שבו מתארחות קבוצות תלמידים באוהלים. האוהלים יישארו, אך לצדם יקומו מבני הארחה למשפחות, לחוקרים וליזמים שיעברו "הכשרה למנהיגות ציונית", כדברי המארגנים. זה גם יהיה מוקד יציאה לטיולים ולפעילויות ביער, וגם אתר לאירועים.
משתתפי ההכשרות והסדנאות יעברו אותן ב-15 מרחבי למידה, שכל אחד מהם מותאם ל-20 משתתפים – כלומר 200 איש יוכלו להשתתף בהן במקביל. הם יתוודעו למאפייני המנהיגות של יצחק נבון - חברתית, רב-תרבותית, מקשיבה ועממית – ויתנסו במודלים של התמודדות, מחקר אמפתי, תכונות מנהיגות, למידה מטעויות, הכרת העצמי, פרזנטציה מול קהל, בניית התנסות ובדיקות היתכנות. תהיה התמקדות בפיתוח יכולות חשיבה עצמאית ובכישורי מנהיגות, והסדנאות ייימשכו בין שעות ספורות לחודש שלם של הכשרה.
את השפה של כרמי-מלמד אי אפשר לפספס
את עקרונות המרכז העתידי הגדירו היועצת הפדגוגית דגנית שרייבר והאדריכלית דנה פריבס, מי שערכה את התב"ע לאתר. 15 משרדי אדריכלים ניגשו לתחרות, שהזוכה היא עדה כרמי-מלמד, כלת פרס ישראל (בהצעה השתתפו האדריכלים ליזי מיכאל דלצ'רו, עודד ביתן, סימונה דה לאריצ'יה ואורי לניר. על פיתוח הנוף מופקד אדריכל הנוף אמיר בלום ממשרד מילר-בלום).
עם רשימה ארוכה של פרויקטים, בהם בית המשפט העליון, אתר המבקרים ברמת הנדיב, מרכז אבי-חי בירושלים וההוספיס לחולים סופניים במרכז רפואי שיבא, לכרמי-מלמד יש שפה עיצובית ורעיונית שחוזרת בעבודותיה, וגם ההצעה הנוכחות אינה יוצאת דופן. השוני היחיד הפעם הוא הטמעת המבנים והשטחים הפתוחים בנוף היער, באופן שמעמעם את הרשמיות שמזוהה עם כל המבנים שהיא מתכננת.
את מבנה הכניסה עיצבה כרמי-מלמד באופן ייצוגי, כפתח העובר בין שני מבנים שגגותיהם המשופעים מכוסים צמחייה. מי שרואה את ההדמיה, ייזכר מיד בכניסה לאתר המבקרים ברמת הנדיב, וכרמי-מלמד אינה מכחישה את הדמיון הניכר לעין. בכל זאת, היא טוענת שיש הבדל: "ברמת הנדיב זה כמו חפיר והאדמה מתרוממת משני הצדדים. פה אין חפיר, אלא נכנסים ישר בין שתי צלעות שמזכירות את השיפועים שיש ברמת הנדיב, וזה כמו מקטע". היא גם מציינת שהתנועה ברמת הנדיב מתרחשת על הקרקע ומכוונת, בעוד שבציפורי התנועה תעלה למפלס עליון ותהיה חופשית יותר.
היא אומרת דבר נוסף על השפה העיצובית שלה, אגב ביקורת על עמיתים ישראלים שאין להם שפה אישית או התייחסות למקום: "אדריכלות שלא מנסה להיות שייכת לכלום, בעצם לא מחזיקה מעמד בסופו של דבר, כי מה שעושה לאדריכלות להישאר זה שילוב - שהיא שייכת וגם לא שייכת. שייכת במובן שהיא שייכת להיסטוריה של המקום, למסורת ולאנשים, אבל שייכת בעת ובעונה אחת גם למקומות אחרים בעולם, וכאן יש כאלה שעושים בניינים שלא שייכים בכלל למקום הזה".
במבנה הכניסה יהיו משרדים, מוקד מידע וקבלה, וחדר הנצחה לנשיא המדינה החמישי. רחבת הכניסה תוביל לרחבה נוספת עם תיאטרון פתוח, שעליה סוגרים משני עבריה מבני לימוד, מעבדות חדשנות ואודיטוריום, וגם מסעדה עם מטבח לימודי מבשל. מכאן יוכלו הבאים לטפס אל שביל עילי, שיוביל למבני מגורים הפזורים לאורך חלקו הצפוני של האתר, ומיועדים לאירוח של כ-200 איש. לצידם יוגדר אזור לאוהלי לינה לכ-250 בני אדם. באזור הקמפינג הזה יוכלו המבקרים לבשל יחד במטבח חוץ, ולהדליק מדורות באזור ייעודי.
מסלול ההליכה העילי (שאותו הציעו עוד שני אדריכלים שהשתתפו בתחרות) מתוכנן כמו גשר מנותק מהקרקע. לכן, הוא לא יפגע בצמחייה הטבעית, ויעניק למבקרים הזדמנות להתבונן מלמעלה על המתחם וסביבתו. אותו מסלול קושר בין מוקדי המתחם הגדול, שישתרע על פני 41 דונם, כשהוא ממשיך הלאה וחודר ליער שעוטף את המרכז.
את מבני המגורים עיצבה כרמי-מלמד כבקתות קטנות בשני מקבצים, המשתלבים בנוף היער באמצעות חפירה וקירות תומכים היוצרים טראסות. בקתות האירוח תוכננו בשני דגמים עיקריים – בקתה לארבעה אורחים בשטח של 33 מ"ר ובקתה לזוג בשטח של 24 מ"ר. חומרי הגמר שהיא מבקשת להשתמש בהם נועדו שלא להבליט את הבקתות יתר על המידה: אבן בחזיתות, גגות ירוקים ומשטחי זכוכית רחבים עם הגנה מקרני שמש ישירות.
"אתה עובד בטבע", מציינת הזוכה את האתגר שהציבה התחרות הזו. "יש במקום הזה דבר והיפוכו: מצד אחד אתה מנסה להיעלם, ומצד שני אתה רוצה לראות ולהיראות. אתה מנסה לא לקלקל את השקט, לא את השקט הוויזואלי ולא את השקט האקוסטי. אלה לא דברים שכל כך קיימים ברקמה העירונית". לדבריה, היא לא ניסתה ליצור מבנה איקוני, אלא פשוט להשתלב בטבע ולהגיב ל"אחד המקומות היפים והמסתוריים, כי יש הרבה צל, יש הרבה עצים והצמחייה סבוכה".
הגיעו לגמר: קנפו-כלימור עם קווים רכים
הצעתם של האדריכלים תגית כלימור ודוד קנפו, שהגיעו לשלב הגמר בתחרות, התאפיינה בקווים רכים המתמזגים עם הטופוגרפיה המקומית. בשונה מההצעה שזכתה, כאן המסלול העילי אינו נפרד מהבינוי המוצע, אלא משתלב בגגות המבנים. לדברי כלימור, ייעודו של המתחם לדור הצעיר "התחבר אצלי לנושא של iGeneration, שזה דור הרשת עם פתיחות לשינויים, שמחפש סביבה מסקרנת, מגוונת ואינטנסיבית יותר עם הרבה אינטראקציה בין-אישית. בגלל שזה גם פרויקט עם אוריינטציה סביבתית, אז הוא מתחבר אצלי לדור ה-Z ולמחויבות שלו לטבע ולסביבה".
מכאן, היא מסבירה, בהצעה שהם הגישו לתחרות "מצד אחד יש טשטוש גבולות בין הבניין ובין הטבע, ומצד שני יש מקום לחדשנות ועכשוויות. הנוכחות של היער מאוד חזקה - אתה פשוט נמצא בתוך היער - ובתהליך הלימוד חיפשנו רעיונות ליער ולעצים". בהשראת הגילויים על רשת התקשורת בין העצים, שמתבצעת באמצעות הפטריות שגדלות בין שורשיהם, "קראנו לפרויקט Wood Wide Web. הרעיון של תקשורת רשתית של היער החכם כיוון אותנו בתפישת השטח הכוללת".
הגיעו לגמר: דוד נופר ורוני פרידמן צמצמו נוכחות
בהתחשב ביער הסבוך, ייתכן שהאדריכלים דוד נופר ורוני פרידמן חשבו על ענפים כאשר הגו את הצעתם, שגם היא הגיעה לגמר התחרות. השניים בחרו לרכז את כל הבינוי בקבוצה של ארבעה מבנים טוריים וצרים, כמעט מקבילים זה לזה אך עדיין חופשיים במרחב. מבנים אלה מתנשאים בחלקם גם לגובה של שלוש קומות, כדי להצטופף ולהשאיר מקסימום שטח יער לא פגוע. דיוקנו של נבון על חזית הכניסה מקבל את פני הבאים, והחומרים העיקריים הם עץ או דמוי עץ.
בדומה לקנפו וכלימור, גם פרידמן ונופר עיצבו מעבר עילי שמשתלב בגגות. על השביל מסוככים פאנלים סולאריים, שיספקו את החשמל לאתר. ההחלטה לשלב בתכנון אדריכל נוף (אודי בנימיני) ניכרת, למשל ברעיון של מערכת בריכות, שאינה רק יפה לעין אלא פותחת גם שיח חינוכי ונותנת פתרון של טיהור ומיחזור מים לצורך השקיית הגן.
''התחרויות הן סקנדל''
ועדת השיפוט כללה 10 עובדים בכירים בקק"ל, בעיקר אדריכלים ודרג מנהל. אף שהתחרות לא נערכה בשיתוף התאחדות האדריכלים, מעידים המתמודדים כי השיפוט היה מקצועי ומעמיק. אדריכלים רבים בישראל נרתעים כיום מלגשת לתחרויות, בגלל התפשטות הפרקטיקה של ועדת שופטים ללא איש מקצוע או נציג חיצוני, תוך שלב של "ברירת מזמין" שמאפשרת למעשה לבטל בדיעבד את כל ערכאת השיפוט המקצועי לטובת הגחמה של איש אחד – בעל הבית.
עוד מרכיב שמרחיק אדריכלים מתחרויות הוא המשקל המשמעותי, שניתן בחלק מהתחרויות לאחוז ההנחה בשכר הטרחה שמעניק האדריכל. כאשר שכר הטרחה הוא השיקול הדומיננטי, אלה לא רק האדריכלים שנפגעים בפרנסתם הנשחקת ממילא: זאת איכות העבודה שדועכת, ואיכות מבני הציבור שהישראלים מקבלים, שנה אחר שנה.
"יש פה סקנדל", מתרגזת כרמי-מלמד כאשר היא נשאלת לדעתה בסוגיית התחרויות. "אדריכלים כורים לעצמם בור בזה שהם משתתפים בתחרויות, כמו זו שעורכת אוניברסיטת תל אביב". היא מתייחסת לתחרות שמתקיימת בימים אלה באוניברסיטת תל אביב, לתכנון בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי. לכאורה, הנה מבנה קלאסי לתחרות שתסמל מצוינות אדריכלית, גם למען דור העתיד שהולך ללמוד שם את המקצוע, אך ההיפך הוא הנכון: בוועדת השיפוט אין גורמים מקצועיים, התאחדות האדריכלים לא הוזמנה להשתתף, אין אף גורם חיצוני שיוכל להביע דעה, ובנוסף לכל ננקט "הליך ברירת המזמין", שמאפשר לבעלת הבית לגרוס את ההצעה הזוכה הישר לפח המיחזור.
"גם בתחרות לאקדמיה ללשון עברית אין אף איש מקצוע, בשלב האחרון בו בוחרים את הפרויקט הזוכה", מזכירה כלת פרס ישראל לאדריכלות את החלטתה לא לגשת לתחרויות כאלה.
התחרות הנוכחית של קק"ל מנתה שלושה שלבים. בשלב ראשון הוזמנו 15 משרדים להציע את מועמדותם, בהתאם לקריטריונים שנקבעו מראש, כגון ניסיון בתכנון פרויקט בהיקף כספי כולל של 80 מיליון שקלים. אדריכלים שעמדו בתנאי הסף הוזמנו לראיון מעמיק, שבו פירטו את ניסיונם תוך התמקדות באחד הפרויקטים הקודמים שלהם. בשלב הבא נופו מרביתם ונותרו שלושת המשרדים שהוזכרו, והם קיבלו 10,000 שקלים כדי לגבש במשך חודשיים הצעה תכנונית. לעדה כרמי-מלמד יקוזז התשלום הזה משכר טרחתה.
עצירת הענף בגלל משבר הקורונה משפיעה גם על הפרויקט הזה, שמחכה בינתיים להתנעתו בשטח, עד שהענף יתאושש, כך גם ומן הסתם גם התורמים של קק"ל.
יצחק נבון שנא את משכן הנשיא ונלחם בו - עד שנאלץ לגור בו חמש שנים:
