הכניסה הראשית לקמפוס אוניברסיטת תל אביב תשנה את פניה בעוד שלוש שנים, כאשר יוקם בניין חדש של בית הספר לאדריכלות. הייחוד שלו, לעומת כל בנייני הקמפוס הקיימים, טמון בכך שהחזית תהיה פתוחה לרחוב הראשי (לבנון) ללא גדר, כך שהכניסה תהיה ישירה, מבלי לעבור בשער הכניסה של האוניברסיטה כמו שמקובל בכל הקמפוסים בישראל. מדובר בחידוש מרענן, על רקע הסגירות של מבני האקדמיה הישראליים.
הבניין אמור לשמש כ-400 סטודנטים וכ-60 אנשי סגל מינהלי ואקדמי, מדי יום. לפני כשנתיים דיווח ערוץ האדריכלות של Xnet, על ההחלטה להקים מבנה חדש לבית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי. אלא שאז הכריזו האוניברסיטה ו"קרן עזריאלי" כי תחרות האדריכלים לתכנון הפרויקט תהיה בין אדריכלים שיוזמנו לתחרות – כלומר לא תחרות פתוחה שמעניקה שוויון הזדמנויות. החודש הוחלט לשנות את המדיניות, ולצאת לתחרות פתוחה.
קרן עזריאלי תממן 60 מיליון שקל מתקציב ההקמה, שלדבריה נאמד ב-75 מיליון שקל (באוניברסיטה מדברים על 95 מיליון שקל). בנוסף למטרות הלימודיות שלשמן הוא מוקם, יציע המבנה מוקדי עניין, תרבות וצריכה לקהל הרחב, ללא קשר לאדריכלות.
לחבר בין האוניברסיטה לעיר
המיקום הוא בפאה הדרומית של כיכר אנטין (שער הקמפוס הראשי בצומת איינשטיין-לבנון), בצמוד לבית הספר למוזיקה. "הבניין החדש אמור לא רק להוות את שער הכניסה לקמפוס", נכתב בחוברת למתמודדים בתחרות, "אלא גם לחבר בין האוניברסיטה לעיר. המצוינות האדריכלית אליה אנחנו שואפים צריכה להתבטא גם בבניין בית הספר עצמו, באופן שהוא קושר בין חלקי הבניין הפנימיים עם תכליותיהם המגוונות ובאופן בו הבניין מתייחס לקמפוס כולו".
אדריכל פרופ' ערן נוימן, שכיהן כראש בית הספר בעבר, סבור שתכנון בית ספר לאדריכלות הוא אתגר מיוחד לכל מתכנן. זאת, משום שכל מתמודד למד פעם בבית ספר לאדריכלות, ומכיר היטב את ההווי ששורר בו. לדבריו, התחרות פונה במכוון לאדריכלים ישראלים בלבד.
מלבד האתגר שטמון בבניין עצמו ובנוכחותו הבולטת ברמת אביב, יצטרכו המתמודדים להשתלב בקמפוס שמתגאה באחד ממקבצי האדריכלות המשובחים בישראל. השכנים הנודעים הם בכירי האדריכלים המקומיים, כגון אברהם יסקי ויעקב גיל (מעונות הסטודנטים בצד השני של הכביש), זאב רכטר (השיכון לדוגמה ברחוב איינשטיין), יצחק פרלשטיין (רב-קומות סמוך), יצחק ישר ודן איתן (בניין מקסיקו), בניין הפקולטה לניהול (בנימין אידלסון, יעקב הרץ וגרשון צפור) ואפילו כיכר אנטין (שזיכתה בפרס רכטר את האדריכל משה עצמון).
חנויות, גלריה ורק אז בית ספר
הביקור בבניין ייפתח בקומת הכניסה, הפונה הן לרחוב והן לקמפוס. באופן תמוה, חלון הראווה יהיה בפועל חלונות ראווה של חנויות. כאן מתבקש לשאול מדוע שטח ציבורי של אוניברסיטה צריך להפוך למרכז מסחרי קטן, והאם הדבר נעשה בהשראת שיתוף הפעולה ההדוק עם קבוצת הקניונים המובילה בישראל. כך או אחרת, אחרי רכישת חולצה או מכונת קפה, אפשר יהיה לפסוע לגלריה, שתמוקם בין שטחי המסחר בקומת הקרקע.
באופן מפתיע, הגלריה לא תיועד לבית הספר, אלא לארכיון האדריכלות ע"ש עזריאלי, שאינו שייך לבית הספר וגם לא לאוניברסיטה. נוימן, שעבר לנהל את הארכיון השוכן כיום במוזיאון תל אביב לאמנות, מציין כי הארכיון יפעל כישות של המוזיאון, אך סביר להניח שישתף פעולה עם בית הספר והאוניברסיטה.
מעל הגלריה, בקומה הראשונה של הבניין, יתמקם הארכיון עצמו. בית הספר יתחיל בקומה השנייה, והוא ישתרע על פני חמש הקומות העליונות, עם שטח בנוי כולל של 5,000 מטרים רבועים. הוא יכלול 24 חדרי סטודיו, משרדים, ספרייה, מעבדות, כיתות וסדנאות, וגם מרפסת מרווחת. הפתעה חביבה תחכה בקומת המרתף, שם יפעלו שני אולמות קולנוע (260 מושבים בסך הכל), שיופעלו דרך זכיין. בסך הכל יכלול הפרויקט 8,475 מ"ר ברוטו.
מההנחיות למתחרים אפשר ללמוד על הדגשים הרצויים בתכנון הבניין:
• "זהות הקמפוס" – התחשבות בגובה הבינוי הקיים בסביבה, עם התייחסות לרחבת הכניסה.
• "גמישות התכנון" – עדיפות לתכנון מודולרי ואפשרות לשינויים, למשל תוספת שתי קומות בעתיד.
• "תפיסת הקיימות" –מערכות תשתית לחיסכון באנרגיה ומשאבים, וחומרי בנייה "ירוקים".
• "מרכיבים טבעיים" – ניצול תאורה ואוורור טבעיים.
• "תשתיות" – חצר שירות תרכז את פינוי האשפה. מערכות החשמל ירוכזו במרתף.
• "טכנולוגיה וחדשנות" – שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, ובפרט בארכיון.
ועדה, עוד ועדה ועוד ועדה
התחרות הפתוחה, שתינעל בחודש הבא, תכלול מסלול נפרד לאדריכלים צעירים. אוניברסיטת תל אביב נוהגת לזמן תחרויות אדריכלים למבנים שמוקמים בה מעת לעת, אך בדרך כלל מדובר בתחרויות מוזמנים. "אנחנו עושים המון תחרויות ואנחנו מאמינים בדרך שלנו", מסביר עופר לוגסי, סמנכ"ל הנדסה ותחזוקה באוניברסיטה, מדוע לא שותפה התאחדות האדריכלים במהלך. "אם היה לנו ספק ולא היה לנו את הכוח המקצועי אז היינו נעזרים, אבל בסיטואציה שבה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתמודד עם התחרות - אין צורך".
בשלב הראשון של התחרות הפתוחה מתבקשים המשתתפים להירשם ולהוכיח כי הם עונים על תנאי הסף (בין השאר: ניסיון בתכנון ובביצוע של שני מבני ציבור בשטח של 5,000 מ"ר כל אחד). לאחר מכן יוגשו ההצעות באופן אנונימי, ומתוכן ייבחרו חמש להעפיל לשלב הבא. במקביל יוזמנו חמישה אדריכלים צעירים (עד גיל 45) להגיש גם הם הצעות, ומתוכן תיבחר אחת שתצטרף אל החמש. יחד ידרשו המתמודדים לשפר ולפתח את הצעותיהם ולהגיש אותן מחדש, הפעם באופן גלוי.
המתמודדים בשלב השני יקבלו תשלום של 50 אלף שקלים על טרחתם. הזוכה יתכנן את הפרויקט בשכר של 4.2% מעלותו הכוללת של המבנה, ועם הנחה של 10%. אחד המתמודדים מתרעם על כך שתחרות לתכנון מבנה, שבו יוכשר דור העתיד של המקצוע, דורשת מהזוכה הנחה על תעריף נמוך ממילא. לוגסי דוחה את הטענה, וסבור שלמרות ההנחה, השכר המוצע הוא עדיין גבוה מהנהוג בפרויקטים ציבוריים.
אף אדריכל מוביל אינו חבר בצוות שופטי התחרות, שמוגדרים כ"וועדה להערכה מקצועית" במסמך התחרות, עם חברים כמו האדריכל עירוני יואב דוד והאדריכל הראשי של קבוצת עזריאלי, גבי עובד. בעייתית יותר היא העובדה הבאה: החלטת הוועדה תהיה בגדר המלצה בלבד; היא תובא להחלטתה של "ועדת ההחלטה הסופית", שבה יישבו שניים: נשיא האוניברסיטה פרופ' יוסף קלפטר ויו"ר קבוצת עזריאלי דנה עזריאלי. גם החלטתם לא תהיה סופית, ותצטרך לעבור את אישורה של ועדת המכרזים של האוניברסיטה. לוגסי מציין כי בנוסף להתחשבות בשיקולי השופטים השונים, מאפשר ההליך גם לקבל חוות דעת חיצונית, כפי שנעשה בתחרויות קודמות שהתקיימו באוניברסיטה.
מלך הקניונים ותרומתו המאוחרת לאדריכלות
תמיכתה של קרן עזריאלי בבית הספר לאדריכלות אינה מובנת מאליה. לא רק בגלל הנכונות של הקרן לתרום סכום נכבד למוסד האקדמי ולהנציח את מייסדה, שהיה בין השאר גם אדריכל, אלא בהסכמה של הנהלת בית הספר לקבל תרומה מגורם שהצליח לחסל את הרחוב העירוני בישראל. דוד עזריאלי וממשיכיו הביאו לישראל את בשורת הקניונים, שרוקנו ממשמעות את הרקמה התוססת של הרחוב העירוני, לטובת קופסאות אטומות וחסרות חן ששאבו אליהן את הציבור הרחב ללא ערך אדריכלי של ממש.
הקניונים שבנה לאורך השנים הציגו פתרונות אדריכליים דלים, המתבססים על דגם של מרכזי מסחר מיושנים מצפון אמריקה - כאלה שהיו כבר בשלבי שקיעה בארצות מוצאם, אך בישראל שזה עתה הצטרפה לשוק הגלובלי התקבל הדגם בהתלהבות ובהתמסרות.
אם עד היום עזריאלי היה רק הפטרון של בית הספר, כעת דריסת הרגל שלו היא פיזית במרחב - בכניסה הראשית לאוניברסיטת תל אביב - הן באמצעות הבניין המתבלט והן באמצעות הארכיון, שאינו שייך למוסד האקדמי למעשה. האם מכאן תצא הביקורת המרחבית, כלכלית וחברתית על המציאות שבה אנו חיים? אפשר לשער, כי השיקולים שינחו את דנה עזריאלי הם האלמנטים שידגישו את ההנצחה של אביה: החזית והארכיון. ואלה, צריך להגיד, הם שני הדברים האזוטריים ביותר בבית ספר לאדריכלות.
את ההערכה שהם רוחשים לעזריאלי ולמורשתו, אפשר למצוא בדברי ההקדמה שפרסמו במשותף ראשי בית הספר בעבר ובהווה, האדריכלים ד"ר אפרת בלומנפלד-ליברטל ופרופ' נוימן: "לאורך הקריירה המפוארת שלו כיזם וכאדריכל, דוד עזריאלי הוכיח שוב ושוב את הקשר ההדוק שבין איכות אדריכלית למצוינות עסקית. זאת לא רק על ידי בחירה מדויקת בפרויקטים שלו, אלא גם באמצעות תכנון ועיצוב מדויקים ומכוונים של כל פרויקט ופרויקט".
הכרזת ששת המועמדים הסופיים אמורה להתקיים באביב-קיץ הנוכחי, וברבעון השלישי יוכרז העיצוב הזוכה. עבודות הבנייה מתוכננות להתחיל בסוף 2020, וחנוכת הבניין מיועדת לאמצע 2022. המועד האחרון להגשת הצעות: 7.4.
