בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב יעבור לבניין חדש, סמוך לשער הראשי של הקמפוס ברמת אביב, בהשקעה של כ-60 מיליון שקל – כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet. הבניין יקום במשבצת פנויה בין בית הספר למוזיקה לבין רחוב איינשטיין, וינגוס בגדר הקמפוס הקיימת. זו תחילתו של מהלך שבו תתקרב האוניברסיטה לרחוב, תוך צמצום החציצה בין מגדל השן לעיר.
קרן עזריאלי, שבית הספר לאדריכלות נושא את שם המייסד שלה – איש הקניונים דוד עזריאלי – תתרום 50 מיליון שקל להקמת הבניין החדש; האוניברסיטה תוסיף 10 מיליון שקל לפרויקט, שייצא לתחרות אדריכלים מצומצמת וסגורה בשאיפה לחנוך אותו בעוד כארבע שנים.
כדרכה של קבוצת עזריאלי בקניונים שלה, הבניין יהיה בולט מאוד: הכי קרוב לשער הראשי של האוניברסיטה, מול מעונות הסטודנטים הישנים, וכפול בשטחו מבית הספר הקיים – 5,000 מטרים רבועים בנויים. בקרן עזריאלי שואפים לשדרג את מעמדו של בית הספר, כך שיהיה בשורה ראשונה עם מוסדות לימוד מובילים בעולם, ומתיימרים לנקוב בשמם של הרווארד בארה"ב ו-AA בלונדון.
"יש לנו אחריות להמשיך ולתרום לחינוך בתחום האדריכלות, העיצוב וההנדסה", אומרת ל-Xnet דנה עזריאלי, ראש "קבוצת עזריאלי" מאז מותו של אביה לפני כשנתיים. "אנחנו מאמינים שלאוניברסיטת תל אביב צריך להיות בניין פקולטה ברמה בינלאומית, ואנחנו רוצים לעזור לשים אותו על המפה". לדברי נעמי עזריאלי, יו"ר ומנכלית קרן עזריאלי (ואחותה של דנה), אחת המטרות העיקריות של הקרן היא תמיכה בחינוך ובאדריכלות. "בית הספר מציע כעת תארים מתקדמים לאדריכלים בולטים שיוכלו לעסוק במחקר ובלימוד, ולעורר השראה אצל סטודנטים חדשים", היא אומרת.
מדוע דווקא בית ספר לאדריכלות, שאמור לחרות על דגלו את קידום האדריכלות בישראל, יוצא לתחרות מוזמנים שתאפשר לארבעה משרדים בלבד להשתתף בה, לפי בחירתן של האוניברסיטה וקרן עזריאלי? באוניברסיטת תל אביב מדובר כמעט במסורת, של תחרויות מוזמנים סגורות שאינן מאפשרות לאדריכלי ישראל לקחת בהן חלק ולזכות בהזדמנות שווה.
פותחים את הקמפוס לרחוב
מתבקש לראות בפרויקט תעלול מיתוגי בנוסח עזריאלי, שבוודאי יזכה לפונט מוגדל בצומת המרכזי וימשוך סטודנטים עתידיים ממוסדות הלימוד המתחרים, בראשם הטכניון החיפאי ובצלאל הירושלמי, אך יש כאן נדבך נוסף שנוגע לאופי הקמפוס בעתיד. אדריכל האוניברסיטה, עופר קולקר, סבור ש"טוב לבית הספר לאדריכלות שיהיה על קו המפגש בין העיר לבין האוניברסיטה". המשמעות היא ביטול הגדר הגבוהה ברחוב איינשטיין, והחלפתה בחזית פעילה לרחוב – ובמלים אחרות, רצון לרכך את המבצר המסוגר ולפתוח חלק ממנו לשימוש הציבור הרחב.
הכניסה מהרחוב לבניין תהיה ישירה. יפעלו בו אולמות קולנוע שישמשו את הסטודנטים בשעות הלימודים, אך ייפתחו בתשלום להקרנות בערב. בקומת הקרקע תפעל גלריה שתחשוף את הציבור לתוצרי התלמידים ומוריהם, ושימושים מסחריים (מן הסתם מסעדה, בית קפה וכדומה) ישרתו את העוברים ושבים, שיתרבו בעתיד כאשר תיפתח תחנת הקו הירוק של הרכבת הקלה ממול.
הסיבה המרכזית לבניית בית הספר החדש על גדר האוניברסיטה, אומר קולקר, היא רצון להימנע מנגיסה בשטחי החוץ והמדשאות רחבות-הידיים של הקמפוס. "אני הסניגור של הדשאים באוניברסיטה", הוא אומר, "כי דשאים לא צועקים למרות שפוגעים בהם הרבה. לעומת זאת, מגרש חניה שנפגע צועק עד השמיים. חיי הסטודנטים הם פרק חשוב בחייו של מי שהולך לאוניברסיטה, וצריך לדאוג שהדגשים ימשיכו להתקיים ושהמפגשים האקראיים יקרו".
בית הספר לאדריכלות ישיק רצועה של מבנים עתידיים, שיקיפו את הקמפוס ברמת אביב במקום הגדר הקיימת. "אנחנו חושבים", אומר קולקר, "שצריך לבנות על היקף האוניברסיטה. לגדר אין משמעות, פרט לעובדה שהיא גדר. היא לא עושה כלום לאנשים - לא מהצד הפנימי ולא מהצד החיצוני - ולכן צריכים לייצר שכבה שדרכה האוניברסיטה 'מדברת' עם הציבור, ובדגש שזה ייעשה באופן אקטיבי".
מרכזי פוסט-טראומה ומצוינות בספורט
כמו בית הספר לאדריכלות, המבנים בדופן הקמפוס יציעו לציבור הרחב עניין או מענה. מדרום לו, על רחוב איינשטיין, יוקם "המרכז הלאומי לטיפול בפוסט טראומה", נושא שישראל נאלצת להתמחות בו במרוצת השנים. בדופן לרחוב, ייפתח מרכז למטופלים שמגיעים מעת לעת; מצדו השני, כלפי הקמפוס, יעבדו חוקרים, מטפלים ועובדים נוספים על בסיס יומיומי.
בניין נוסף, המיועד למצוינות בספורט ומשתייך לפקולטה לרפואה, ייפתח מצפון לכיכר אנטין, בדרך לקרית הספורט של האוניברסיטה. בניין זה (בתכנון משרד קולקר-קולקר-אפשטיין שבו שותף אדריכל הקמפוס) ישמש אף הוא כמרכז שמשרת את הציבור מצד אחד – ואת החוקרים מצד שני. אליהם מצטרף מוזיאון אוספי הטבע, שייחנך באוקטובר הקרוב מול הדופן המזרחית של הקמפוס, מחוץ לכתלי האוניברסיטה.
ההון נוגס באקדמיה
החיבור של האוניברסיטה עם העיר הוא מהלך חיובי ומבטיח; מעיבה עליו המגמה המתמשכת של כניסת חברות פרטיות לקמפוס. מאז 2014, כאשר אושר תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה המאפשר לאוניברסיטה לקחת חלק בפעילות כלכלית, המגמה הזו מתרחבת: הגלריה האוניברסיטאית בכיכר אנטין הופקדה בידיו של איש העסקים יגאל אהובי, בניין הננו-טכנולוגיה ממומן בידי "צ'ק פוינט" שבעליה גיל שוויד ישב בוועדת השיפוט, ועכשיו הפרויקט של קרן עזריאלי.
עוד הוכחה לאוזלת היד של המדינה ביחס למוסדות החינוך החשובים שלה? "אני חושב שנכון ומועיל לשני הצדדים לשתף פעולה", מגיב קולקר. "אני לא מוצא הרבה בטוהר האקדמיה המנותקת. גם פרינסטון ומוסדות חשבים אחרים פועלים כך". תחרות אדריכלים פתוחה וציבורית לא תהיה כאן: רק ארבעה משרדים יוזמנו למכרז התחרות, כפי שקורה ברוב התחרויות של האוניברסיטה. "הבניין יתוכנן בקפידה", משוכנע ראש בית הספר לאדריכלות ד"ר ערן נוימן, "וייכללו בו כיתות חדשניות, מעבדות מחשבים, מעבדות דיגיטליות מצוידות בטכנולוגיות חדישות, מתחמים לסדנאות, אולמות הרצאות, חדרים לסמינרים וגלריה".
מה יקרה לבניין של זולוטוב
כיום ממוקם בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון בקמפוס, שאותו תכנן האדריכל נחום זולוטוב במקור כחדר אוכל. כאשר הושלם ב-1966, היה אחד המבנים הראשונים שנחנכו בקמפוס הצעיר. המבנה החד-קומתי רוכב על שיפול טופוגרפי וחושף חצי קומת מרתף. במרכזו, שתי חצרות פנימיות שמחדירות אור לעומק החללים ההיקפיים.
ההסבה של חדר האוכל לבית ספר גבתה מהבניין מחיר. שתי החצרות הפנימיות שחצובות בלב המבנה מוזנחות, החללים הגדולים חולקו לכיתות לימוד קטנות שבחלקן אין אפילו חלונות, ומצוקת המקום העבירה חלק מהחדרים למרתף. תוך כדי הידרדרות המבנה, עלה מספר הסטודנטים והתוצאה היא תנאי לימוד בעייתיים.
עתידו של הבניין עלה לדיון, ואף לתכנון מחודש. זולוטוב עצמו תכנן תוספת למבנה, ואחריו באו עזריאלי (בן כיתתו של זולוטוב בטכניון) בשיתוף משה צור שתכננו יחדיו תוספת של שלוש קומות חלקיות. החלופה הזו ספגה ביקורת חריפה, בין השאר על הפגיעה ביצירתו של זולוטוב; היא לא מומשה מעולם. כעת יעבור בית הספר דירה, והבניין יעבור לידיה של פקולטה אחרת באוניברסיטה. כיצד יתוחזק והאם ישופץ? נותר לחכות ולראות.
