למרות האיום המתמיד של ירי מרצות עזה, נדמה ששדרות פורחת. הבנייה בעיצומה, תושבים חדשים נקלטים, ולא פחות משש שכונות חדשות נמצאות בשלבי תכנון והקמה. פרנסי העיר צופים, כי עד סוף העשור יוכפל-כמעט מספר תושבי שדרות: מ-30 אלף ל-50 אלף.
כדי לבדר את הציבור, יזמה לאחרונה העירייה תחרות אדריכלים פתוחה לתכנון היכל תרבות ומרכז חוגים וכנסים בצפון העיר. המיקום בקו האש דרש מהמתמודדים לתכנן פרויקט ממוגן. מדובר במגרש בן 7.5 דונם, על התפר בין האזור הוותיק לזה החדש והמתפתח, במיקום בולט לצד צומת מרכזי ובפאתי גן עירוני. כשייחנך ההיכל, הוא יכיל כ-900 מושבים; כיום, האולם הגדול ביותר בעיר (הסינמטק) מכיל 240 מושבים בלבד. גם מרכז הכנסים יהיה הגדול באזור, ויוכל לכנס כ-900 איש בישיבה סביב שולחנות.
המשותף ל-10 ההצעות שהוגשו לתחרות, מלבד המיגון כאמור, הוא רצון ליצור מבנה חגיגי ובולט בסביבתו, שילכוד את עיניהם של העוברים, השבים והנהגים. הקירבה לפארק נוצלה ליצירת מגוון פתרונות, שישלבו בין השטח הסגור והבנוי לבין הפתוח והטבעי. כדי לאחות את הפער בין הגושניות של בניין גדול לבין השטח הפתוח שמקיף אותו, הוצעו פתרונות שונים כמו התחפרות חלקית בקרקע, יצירת גג ירוק ופעיל, או עיצוב שיעניק אשליה של פירוק המסה האחידה והגדולה.
בצוות השופטים ישבו ראש העירייה אלון דוידי, מהנדס העיר האדריכל יואב לפידות (שפרש בינתיים מתפקידו), מנהלת המתנ"ס לימור כהן, וראש מינהלת הסכם הגג ופרויקטור עירוני, אריה כהן. רק מחצית מהניקוד ניתנה להצעה עצמה; השאר ניתן לפי ניסיון מקצועי וגובה שכר הטרחה שמבקש כל מתמודד. יש לציין, כי אדריכלים אינם אוהדים תחרויות שבהן צוות השופטים אינו כולל אדריכלים בכירים ומנוסים, וכאשר התאחדות האדריכלים אינה מעורבת בהליך. ואולם, תחרויות בעייתיות כאלה ממשיכות להתקיים – אפילו בבית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב, ובעיריית באר שבע שנוהגת לערוך תחרויות מוזמנים (כזו שאינה פתוחה לכולם).
הזוכה המאושר בתחרות של שדרות הוא האדריכל דוד נופר (אדריכל אחראי: ניר לוי). "הנראות יוצאת הדופן וההצעה שלו ליצור הגנה יותר משמעותית על המבואה הם שגרמו לנו לבחור בהצעה של נופר", מנמק אריה כהן את הבחירה. "גם ההצעה שלו להוסיף אודיטוריום-חוץ הראתה שהוא מנצל טוב יותר את תא השטח, ומעל הכל התחושה שאתה הולך עם דוד נופר, שהוא אדריכל עם ותק רב-ניסיון ויש תחושה בטוחה".
בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet, מספר נופר כי את הרעיון פיתח במהירות: רישום קצר של קו אופקי וישר, הנחצה בעיגול. הוא פיתח את הקונספט, ובסיוע הקונסטרוקטור יעקב ליבני, הפך הקו למשטח פלדה בעובי של שלושה סנטימטרים שיהיה גג הבניין, גג שמסוגל להגן לכאורה מפני פגזים הנורים מכיוון רצועת עזה שבמערב. העיגול הפך לביצה, שבה ימוקם אולם המופעים, המבצבצת בגג מבעד למשטח הפלדה. אלה למעשה קורות פלדה מעוגלות, שנועדו לשאת את משקל הגג מעל לאולם המופעים הרחב ונטול העמודים. הביצה חוזרת ובולטת גם בחזית הפונה לרחוב, ושמרמזת על גרעין הבניין.
המבואה המרווחת פונה לכיוון הנגדי לאיום הירי מעזה, ומפנה מסך זכוכית החוצה. גם האזור הזה יהיה ממוגן, הודות למתיחת פלטת פלדה עילית מעליו. הפלטה ממשיכה ומרחפת, ומגינה גם על שיפוע קרקע רחב שמוביל אל מרכז הכנסים התת-קרקעי, הממוקם מתחת לאולם היכל התרבות. ניצול השיפוע המתון מאפשר את קיומו של אולם פתוח, שבחלקו העליון ממשיך ומתחבר לפארק הסמוך וניתן לצופף בו עד 1,800 איש במופע פתוח.
חדרי חוגים ומשרדי הנהלה, הדורשים חלונות, ממוקמים בדופן המזרחית שאינה נמצאת בטווח הטילים והפגזים, ומאפשרת פתיחת חלונות ללא חשש. מתחתם ימוקם מטבח לשירות אולם הכנסים. גווני הלבן והניקיון הצורני שולטים במבנה, בחזיתו ובחלקיו הפנימיים, כשנגיעת הצבע היחידה ניכרת במבנה הביצה העוטף את האולם.
דוד נופר הוא מבכירי האדריכלים המקומיים בתחום הבנייה הציבורית, ובפרט מבני חינוך ותרבות. הוא חתום על אולמות המופעים והכינוסים של אורנית (גם שם הדגיש את האולם בגוף דמוי ביצה), קרית מוצקין, ביתר עלית, מודיעין עלית ולהבים. כמו כן תכנן אולמות באוניברסיטת בר אילן, במכללה למינהל בראשון לציון, במכללות אשקלון, אורות ישראל, חמדת הדרום, חרב לאת, המכללה האקדמית למשפט ברמת גן, וגם במשרד ראש הממשלה בתל אביב.
רות להב ודן איתן: אורגני והרמוני
בני הזוג האדריכלים רות להב ודן איתן ניסו לרכך את הגושניות הדומיננטית, ולקרב אותה ככל הניתן לצורות אורגניות שישתלבו בהרמוניה בפארק הצמוד. לכן, הם הציעו לשקע את מרבית הבניין בתת-הקרקע ולהשתמש בצורות גליות המופיעות בחזית, המורכבת לדברי להב מ"אלמנטים מתועשים מבטון שיוצרים מעין-תנועה. רצינו שהמבנה ייראה דינמי כמו התרבות, שמשתנה".
במטרה להשתלב בסביבה, בחרו האדריכלים צבעי אדמה בהירים ובאותן צורת גל שירככו את מאסת הבניין. בשונה מנופר, כאן הציעו רחבת התכנסות גדולה שממנה יתאפשר להיכנס גם לאגף החוגים, שיעוצב בדומה לבניין המרכזי אך ינותק ממנו. את אולם הכנסים מיקמו מתחת לאגף החוגים ורחבת ההתכנסות. בהצעה השתתפו האדריכלים נופר קיש, אילן מנשה, אחיה פל ושירה בילואוס.
בתיה סבירסקי-מלול: עמוק באדמה
מי שהציעה להעלים כמעט לחלוטין את הבניין מהנוף היא האדריכלית בתיה סבירסקי-מלול ("באה אדריכלים"). מלול הטמינה את כל הבניין באדמה, והשאירה רק את הכניסה כמתבלטת לעיני החולפים בצומת. גג משופע וירוק נועד להשתלב בפארק, וגם לקיים עליו פתוחים ואירועים עירוניים. לצד הבניין ורחבת הכניסה קבעה מלול בריכת נוי גדולה במיוחד, שתצנן את החום ושבה ישתקף ההיכל.
שוהם ואטשטיין: תיאטרון מול הגג
שילוב של גג ירוק ופעיל עם חזות בולטת הציעו במשותף שני משרדי אדריכלים. הצעתם המשותפת של האדריכל אריק שוהם ממשרד פוגל-שוהם והאדריכל נחמן אטשטיין ממשרד גלפז זכתה בניקוד גבוה, אף שלא זכתה בסופו של דבר. גם כאן הבניין שקוע בחלקו בקרקע, כשמגדל הבמה הגבוה והבולט משתלב בטריבונות ישיבה בחלקו החיצוני שעל הגג, כדי לקבל תיאטרון פתוח הפונה אל גג הבניין השטוח.
מסכי זכוכית גבוהים חוצצים בין מבואת הכניסה לבין הרחבה והפארק, בכיוון המנוגד לאזור האיום הרקטי. בכך נוצרת שקיפות מלאה אל פנים הבניין, באופן שמזכיר את אולמות המופעים העירוניים שהוקמו בארץ בעבר (היכל התרבות בתל אביב, היכל התרבות בכפר סבא ותיאטרון חיפה) ופירשו את היכל התרבות כסלון עירוני.
את עלות ההקמה של המבנה, שמוערכת ב-75 מיליון שקלים, יממנו קרנות שונות, מפעל הפיס, משרדי ממשלה והעירייה. זו מקווה שהבנייה תתחיל בעוד שנה וחצי, ושהיכל התרבות ייחנך ב-2025.
בואו לראות וילה מרהיבה וממוגנת בקיבוץ ניר-עם, ממש מול שדרות:
