דווקא אחרי ''צוק איתן'' החליטו להישאר: וילה מוקפדת בניר עם

קרין ויונתן רבנה הכירו בתיכון האזורי שער הנגב. היא מקיבוץ ניר עם והוא מקיבוץ מפלסים השכן, שני קיבוצים באזור שנשיא המדינה ראובן ריבלין כינה "עוטף ישראל של כולנו ולא עוטף עזה". בצבא הם הפכו לזוג, אחר כך חזרו לגור בניר עם בבית שכור, התחתנו בבריכת הקיבוץ, וכיום הם גרים עם בניהם הצעירים ( שנתיים וחצי וחמישה חודשים) בבית שבנו בשכונת הבנים הממשיכים.

שניהם עובדים בהיי טק: יונתן באינטל בקריית גת, קרין ב-EMC בבאר שבע. את ההחלטה להשתקע בניר עם קיבלו דווקא אחרי מבצע צוק איתן. "היה מאוד קשה בצוק איתן", נזכר יונתן, "וזה למרות שעוד לא היו לנו ילדים. התפנינו מכאן, וכשחזרנו התחיל להתבשל הרעיון של להישאר פה".

"כשיונתן שאל אם אני מוכנה לגור פה גם עם ילדים", מספרת קרין, "לא היתה לי שום התלבטות. המשפחות שלנו פה, זה הבית שלנו, ובחיים לא היתה לנו מחשבה לגור בשום מקום אחר". יחד עם זאת, היא מוסיפה, "עוד לא יצא לנו להיות פה עם הילדים בזמן סיטואציה ביטחונית. אם זה יקרה, אני לוקחת אותם והולכת עד יעבור זעם".

שלוש אפשרויות בנייה לבחירה

כבנים ממשיכים עמדו לפניהם שלוש אפשרויות: קנייה של בית ישן בקיבוץ ושיפוץ שלו; קנייה של מגרש של דונם על שטח שהופשר לשכונת הרחבה מחוץ לגדר הקיבוץ; או קנייה של מגרש בן חצי דונם בשכונה חדשה בתוך שטח הקיבוץ. יחד עם עוד שמונה משפחות הם בחרו באפשרות השלישית, וכיום נקראת השכונה שלהם שכונת התשע.

הקיבוץ מאפשר את בנייתם של בתי "בנה ביתך", כלומר לא לפי דגמים קבועים, אך כדי שהתוצאה לא תיראה כאוסף של סגנונות אדריכליים שונים, התאגדו חמש משפחות מתוך התשע, ופנו למשרד האדריכלים זרתא בבקשה לתכנן את בתיהם בסגנון דומה.

קשר עין בין הקומות(צילום: איתי בנית)

סטודיו זרתא הוא קואופרטיב לאדריכלות ולעיצוב של ארבעה שותפים. הם יושבים בניר עם ועוסקים בתכנון פרטי וציבורי, בעיקר בקיבוצים, מושבים ועיירות בדרום. בנוסף לחמשת הבתים הפרטיים השתתף הסטודיו בתכנונה של השכונה החדשה כולה. "הרעיון שלנו", מספרת אדריכלית הפרויקט אביבה פרידמן, "היה לנסות לשמור על אופי קיבוצי. במקום גדרות בין הבתים תכננו פיתוח שטח עם מסלעות, שעדיין מייצר פרטיות".

"דמיינתי חזית עם חלון, דלת מעץ ועץ"

כשתכנון הבית רק החל, לפני חמש שנים, התקציב של משפחת רבנה היה נמוך. "כשנרשמנו", נזכרים בני הזוג, "אמרנו שאין לנו כסף. אבל התהליך לקח הרבה זמן. בינתיים סיימנו לימודים, התמקמנו בעבודות והתקציב החל לעלות". בהתאם לצמיחת התקציב, גדל גם שטח הבית, עד שנעצר ב-229 מטרים רבועים, בשתי קומות.

המגרש הלא סימטרי שלהם גובל מאחור בשטח ציבורי, ופונה מלפנים אל השכונה החדשה. "דמיינתי חזית עם חלון, דלת מעץ ועץ", מספרת רבנה, שביקשה מהאדריכלים שהחזית לא תהיה פתוחה כלפי הרחוב. ואכן, היא מפתיעה בקיר אטום כמעט, עם חלון אחד רבוע. רק מבואת הכניסה השקועה מייצרת בה עומק, ומרמזת מבחוץ על החלוקה הפנימית של הבית, שבו קיר מרכזי בגימור בטון, העולה לכל הגובה, מפריד בין האגף הציבורי לפרטי.

צד הבית: למעלה חלון הישיבה בגלריה, למטה חלון הסרט של המטבח(צילום: איתי בנית)

החזית האטומה משמשת, בצדו הפרטי של הבית, כקיר החיצוני של שני ממ"דים - אחד תקני בקומת הקרקע, וחדר ביטחון (ללא דלת ממ"ד ופתחי איוורור) בקומה השנייה (בניר עם ערוכים למקרה חירום, ומניסיונם, לעתים אין זמן לרוץ בין קומות לממ"ד).

הבית עצמו בנוי בשיטה אוסטרלית: הקירות החיצוניים עשויים בשלוש שכבות - בטון, קלקר, וקיר בלוק פנימי, כך שהוא ממוגן יותר מבית רגיל.

הגלריה מגדירה את ההפרדה בין הסלון למטבח

כל חזיתות הבית, הבנוי כקופסה לבנה, שטוחות, והפתחים בהן מדודים. בקיר הסלון פונה אל החזית הקדמית חלון תמונה אחד. בצד הבית בולט המטבח כלפי חוץ, עם קיר שלאורכו תוכנן חלון סרט. מעליו ומעט הצידה, בקומה העליונה, יש עוד חלון רבוע כתמונה, הפונה לחלל הכפול בגובהו של הסלון. בגב הבית ויטרינה שדרכה יוצאים אל החצר; ובקומה העליונה בולט מקו החזית חלון נוסף. כל הפתחים ממוסגרים בברזל שחור. "הפתחים האלו", מסבירה האדריכלית, "הם תוצאה של הרבה מחשבה איך ליצור פרטיות ועם זאת להכניס הרבה אור".

את העבודות הגרפיות על הקיר יצרה קרובת משפחה(צילום: איתי בנית)

האגף המשותף תוכנן כמרחב פתוח, והוא כולל את המטבח והסלון בקומת הקרקע, ומעליהם, בגלריה, חדר משפחה ופינת עבודה. החלק הפרטי כולל, בשתי הקומות, את חדרי השינה, הממ"דים וחדרי הרחצה, הבנויים לאורך מסדרון. "לא רציתי שהקומה למעלה תהיה מנותקת מהבית", אומרת רבנה. "באמצעות הגלריה יש חיבור פתוח ואמיתי בין שתי הקומות". הגלריה מסייעת גם בהגדרת ההפרדה בין המטבח והסלון. חלל המטבח נמוך ותחום באמצעות רצפת הגלריה, לעומת גובה הסלון כפול.

כשהסתיים תכנון הבית, אך לפני שהחלה הבנייה, חברו בני הזוג למעצבת הפנים שיר שטייגמן. "הלקוחה הגיעה לפגישה הראשונה עם מצגת מסודרת של אימג'ים מפינטרסט", מספרת שטייגמן. "מיד התחברתי לסגנון, והיה לי טבעי לעבוד עם זה. הקו העיצובי - מונוכרומטי עם שילוב של בטון וברזל - היה מאוד ברור מההתחלה".

העיצוב של שטייגמן בבית מבוסס על חוקיות קשוחה של ארבעה צבעים: שחור, לבן, אפור וחום טבעי, שחוזרים על עצמם בחללים השונים, לעיתים כחומר ולעיתים כצבע. רצפת בטון מוחלק מייצרת רקע אחיד לקומת הכניסה; רקע שנמשך בחיפוי אפור על הקיר המרכזי של הבית, לצד גרם המדרגות.

המטבח: שחור, לבן, אפור ועץ בהיר

המטבח הוא לב הקומה, וכל החומרים והצבעים נפגשים בו בחיבור עשיר. את הטון נותנת התקרה, שהיא רצפת הגלריה, העשויה מסגרת בטון, קורות פלדה ועץ. נישה רחבה, שבה הורכבו ארונות המטבח הנמוכים ומשטח הכיור והכיריים, מחופה לכל גובהה באריחים לבנים עם רובה שחורה, היוצרים רקע רשתי. במרכז הנישה פעור חלון סרט אופקי. בקיר הניצב תוכננה נישה לארונות שחורים וגבוהים, שבהם משתלב המקרר הכסוף; ולצדה יש ויטרינה רחבה, היוצאת אל החצר.

מעל האי, המשמש לאחסון וגם לישיבה, מנורות של אסף ויינברום(צילום: איתי בנית)

מטעמי תקציב, הוחלט, כפי שמספרת רבנה, "להוזיל את המטבח עם ארונות מפורמייקה ובתמורה להשקיע במשטח עבודה מנירוסטה עם כיור וכיריים אינטגרליים. כך גם עם התאורה - בחרנו בתאורה טכנית פשוטה וזולה, והשקענו בכמה גופים דקורטיביים איכותיים".

במרכז המטבח יש אי גדול, המשלב יחידות אחסון שחורות ומשטחים - עליון וצד - מאלון טבעי. כיסאות הבר הם בעלי רגלי ברזל וריפוד בגוון חום מעושן. מעל האי תלויות מנורות דקורטיביות מעץ וברזל, בעיצוב אסף ויינברום.

יחידת ההורים משמשת בינתיים כחדר אירוח

הסלון - אוורירי ופשוט יותר - נהנה מתקרה גבוהה במיוחד, וחלון התמונה העליון מכניס אליו אור טבעי מלמעלה. הרהיטים משלימים את התפיסה העיצובית: ספרייה קלילה מברזל ועץ מפרידה בין המבואה לסלון, שולחן מרכזי קטן עשוי בטון וברזל, כורסאות ברזל מרופדות בעור שחור וספה חומה, בגוון תואם לכיסאות הבר שבמטבח. את הקיר שמעל שידת העץ מקשטות שתי עבודות גרפיות של קרובת משפחה, ואת החלל כולו מאירות מנורות קיר (גם הן של אסף ויינברום).

הסלון אוורירי. הרהיטים משלימים את התפיסה העיצובית(צילום: איתי בנית)

(צילום: איתי בנית)

אל האגף הפרטי בקומה הראשונה מוביל מסדרון שבקצהו דלת זכוכית ופרופיל בלגי, הפונה אל מרפסת שירות קטנה ומכניסה אור טבעי. במסדרון יש ארון כביסה גדול, ומוסתר בו פיר לזריקת כביסה מהקומה העליונה. בשירותי האורחים בקומה - שולחן, ברז, מראה ומנורה, כולם על טהרת הברזל השחור, על רקע קירות לבנים עירומים.

קירות לבנים עירומים בשירותי האורחים (צילום: איתי בנית)

שני חדרים באגף הזה ישמשו בעתיד כחדרי שינה. בינתיים ההורים ישנים ליד הילדים בקומה העליונה, ויחידת ההורים בקומה הזו משמשת כחדר אירוח, עם מקלחת פרטית, המחופה באריחים לבנים כמו אלה שבמטבח. על הקיר תלויים אביזרי ברזל שחורים. גם הברזים, המנורות ופרטי הנגרות כולם שחורים, למעט קורטוב עץ טבעי. הרצפה אפורה ומרוצפת בדוגמה של אדרת דג.

בחירת צבע לא שגרתית בפינת המשחק בממ"ד(צילום: איתי בנית)

הממ"ד התקני משמש כחדר משחקים, ואפילו בו צבועה פינה - כולל קירות ונגרות - בשחור, בחירה שגם נועזים ירימו עליה גבה. לבן וגווני עץ חוזרים כאן בפרקט ובריהוט. רק קופסאות המשחקים מוסיפות צבע.

"אנחנו לגמרי מתכוונים להזדקן פה"

אל הקומה השנייה מוביל גרם מדרגות פלדה עם מעקה מרשת ברזל. קומת הגלרייה צופה אל הסלון, ויש ממנה זוויות מבט מעניינות אל תוך הבית וכלפי חוץ.

המסדרון מסתיים בדלת זכוכית שאינה שקופה, אך מכניסה אור(צילום: איתי בנית)

הגלריה, המשמשת כפינת טלוויזיה ומשחק משפחתית, תחומה במעקה ברזל עם רשת שחורה, ומרוצפת בפרקט אלון. חלון יחיד ועמוק, הבולט מהחזית, נעטף בעץ ומשמש בה כפינת ישיבה נעימה עם נוף ירוק. לצד מעקה הברזל יש פינת עבודה.

הגלריה מחופה בפרקט. בפינה יש נדנדה מרופדת (צילום: איתי בנית)

מלבד מרחב הגלריה תוכננו בקומה העליונה שני חדרי שינה וחדר רחצה משותף. בעתיד אלה יהיו חדרי ילדים, וההורים יעברו למטה. "אחת ההחלטות הטובות שעשינו", אומרת רבנה, "היא שעברנו לישון למעלה, ליד הילדים. כך הקומה העליונה הפכה להיות פעילה. נוצרה פה פינה שכיף להיזרק בה, לראות סרט, וזה גם שחרר את הסלון מטלוויזיה, שזה נהדר".

בחדר השינה של ההורים(צילום: איתי בנית)

הקיר האחורי בחדר ההורים נצבע בשחור. בגב המיטה פלטת עץ אלון, מוקפת במסגרת ברזל בולטת. לצד המיטה שולחנות קטנים עשויים ברזל ועץ, ומעליהם מנורות קריאה מוזהבות, המותקנות אחת מהתקרה ואחת על הקיר. מול המיטה ארון קיר גדול ולבן שבתוכו מוטמעת טלוויזיה. שטיח בהיר, שידת מגירות עץ ואביזרים משלימים בצבעוניות תואמת נקנו במקומות שונים.

מול המיטה ארון לבן גדול שכולל גם מסך טלוויזיה (צילום: איתי בנית)

בחדרם של הבנים(צילום: איתי בנית)

חדר הילדים, שבו לנים שני הבנים, בהיר יותר. הקירות צבועים עד חצי הגובה באפור בהיר. ארון הבגדים נבנה מעץ אלון טבעי, ואת מיטת הילדים, העשויה קורות עץ אורן, בנה האב בעצמו. וילון שקוף ובד בגוונים אפורים בהירים מרככים את החלל. מזוודה ישנה משמשת כארגז אחסון, ואהיל עשוי נייר חום מכניס לחדר עוד גוונים טבעיים.

חדר הרחצה המשותף בקומת העליונה. הרצפה אפורה, האריחים הלבנים הונחו בדוגמה של אדרת דג (צילום: איתי בנית)

ארון כיור בפורניר אלון מוסיף גוון טבעי חם(צילום: איתי בנית)

בחדר הרחצה המשותף בקומה חוזרת וריאציה נוספת של רקע לבן. הפעם האריחים הם בדוגמת אדרת דג, ועליהם תלויים ברזים ואלמנטים אחרים שחורים, כמו בשאר חלקי הבית. את הגוון הטבעי מכניס ארון כיור מפורניר אלון.

(צילום: איתי בנית)

המשפחה עברה אל הבית רק באוגוסט האחרון. פיתוח החצר עדיין לא הסתיים, אך בינתיים הספיקו בני הזוג להתקין בעצמם דק בכניסה ושולחן עץ גדול במרפסת האחורית. הם לא ממהרים. "תכננו את הבית לכל החיים", הם אומרים. "אנחנו לגמרי מתכוונים להזדקן פה". 

''אנחנו לגמרי מתכוונים להזדקן פה''(צילום: איתי בנית)

תוכנית קומת הקרקע(תוכנית: זרתא סטודיו)

תוכנית הקומה העליונה(תוכנית: זרתא סטודיו)

• אדריכלות: זרתא סטודיו, אדריכלית אביבה פרידמן
• פיקוח ובנייה: דורון קדוש
• נגרות: עוזון מטבחים
• מסגרות: מתניה כהן
• בטון מוחלק: יואב הוז בומנייט פיתוח
• חלונות בלגיים: ליסמן
• תאורה: אסף ויינברום
• קיר בטון: מיקי קוכמייסטר Bconcept
• ריהוט: טולמנ'ס, Pick-Up, תמיר שמואל, שמואל לינסקי
• תמונות סלון: סטודיו לאקיבוקס
• טקסטיל ואביזרים ANNA - Fine European Design, , ארטיזאכן ,TWO.M, סטורי, פייברס, ה.חבושה