נותן בראש

נאור ציון הוא אחד מהחבר'ה, אבל הוא גם זה שמסתכל עליהם מהצד. הקריירה שלו התחילה בהתפוצצות סטנד־אפ, אבל מיתוגו כעוד אחד שמספר בדיחות על ערסים לא השכיח ממנו את רצונו לכתוב סיטקום - רעיון שבהתחלה נתפס כקוריוז, אבל אחרי הרבה זיעה הפך לביצת רייטינג זהובה של ערוץ 10.

"שחקנים ביחד על סט זה קייטנה ואני לא בקייטנה, אני אחראי עליה. יש לי חבר טוב, קולנוען וסופר, לא אגיד מי, אבל הוא אמר שסט צילום זה שכולם קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, לוקחים מונית ובאים להפריע. יש בזה משהו. אני צריך להיות מעורב בכל מה שקורה, יש מפיק ועוזר במאי אבל אני הוויז'ן־מאן. בחו"ל כל הזמן מחפשים אנשים כאלה. בסוף שנות ה־60 היה משבר של האולפנים בקולנוע האמריקאי אז חיפשו One Man Show, וככה דגו אנשים כמו פרנסיס פורד קופולה וסטיבן ספילברג. זה מאוד נוח כשמישהו יודע איך תראה התוצאה הסופית".

"אנשים לא משתנים, אבל בחרתי משרד הפקה שמתמחה בסרטים. זה כבוד עצום בשבילי לעבוד עם מיכאל ומרק רוזנבאום. יואב גרוס הוא חבר טוב שלי ועשינו כברת דרך ובלעדיו לא היתה סדרה, אבל הוא מתמחה בתוכניות אולפן, וכאן אנחנו מצטלמים כמו בקולנוע. ערוץ 10 עמדו מאחורינו בהכל, שמו באומץ סכומים שאני לא אגיד, זה התקציב הכי גדול שהיה אי פעם לסדרה של חצי שעה. אבל מסביב להכל, התחלואים נשארו אותם תחלואים, יש באגים וצביעות, דברים שנשארו מהרגלים קודמים של אנשי מקצוע בתעשייה. אני קורא לזה רובוטיזם חסר היגיון. אני רואה שגיאות. אבל משחר ההיסטוריה מי שידע לשנות את זה היו אנשים גדולים".

"יצא לי שם של אדם קשה, פרפקציוניסט־על, שמתעצבן לפעמים ונותן בצעקות. אבל זה בסדר. אני לא מכיר אנשים שניהלו פרויקטים והם אנשים קלים, זה לא עובד. אם הייתי אדם קל בטירוף, הסדרה לא היתה מצליחה, הסט היה כאוס טוטאלי. אני לא צוחק, זה באמת רעיון. צריך לעשות ערוץ 20 על אחורי קלעים של סדרה".

בלעדיו המותג לא יעבוד. ציון והחבר'ה (צילום: יגאל עמר)

"לא קל לי עם השחקנים"

הפרק הראשון של "החברים של נאור" נפתח בפיקניק פסטורלי על שפת הירקון בהרכב הרגיל: נאור, בני אבני, יובל סמו ויוני זיכהולץ הם חבורת רווקים תל אביביים, סביבם מתחלפות בחורות ארוכות רגליים: רונית איבגי היא אמו הצעקנית והדוקרת של נאור (לא בחיים, בניגוד לסברה נפוצה), מאוחר יותר ידברו גם עם האבא הרוחני, אבי דלאל מפיצריית הסובל האמיתית בתל אביב. לידם יושבת גם הידידה הנצחית שלא נמשכים אליה למרות שהיא פצצה, מלי לוי.

רגע, איפה תמר קינן מהעונות הקודמות? לא מספרים לנו. אם ממש מתעקשים, נאור יכול להסביר כי דפי, זו שלוי מגלמת, היא חברת ילדות של החבורה, והיא כרגע חזרה משהות בחו"ל, אבל הוא חושב שאין צורך, ובעיקר מתמוגג מהרכש החדש. "אין מישהי שהיתה עושה את התפקיד הזה יותר טוב ממלי. היא שחקנית מדהימה. בהתחלה היא דיברה איתי על זה שהיא רוצה לברוח מדמות הדוגמנית, היא הציעה שאולי היא תיראה אחרת, עם גשר על השיניים או משהו כזה, ואמרתי לה, 'את נבחרת כי הבאת את עצמך, אל תילחמי בזה'".

למה אתם לא מסבירים איפה מיקה?

"הכנסנו ורסיה שבה רצינו להסביר את הנוכחות של דפי, אבל עשינו צפיות וראינו שזה פשוט עובר חלק כי היא כל כך טובה. הרגשתי שאני רוצה לרענן את הדמות הראשית, משהו יותר פרש, יותר Lovable וברמה האישית לא אשקר, פחות הסתדרתי עם תמר כבן אדם. קשה לי כשאני בסדר עם מישהו והוא לא בסדר כלפיי. גם ככה לא קל לי עם השחקנים, יש לי את רונית שהיא מאוד מבוגרת ואת דלאל, שעליו אין כבר מה להגיד. אני מאוד אוהב אותם, אבל בעבודה עם דלאל אני הסובל האמיתי, לא הוא. הוא אוכל את הראש ומנסה לשנות טקסטים, משגע את הסט. פעם הוא החליט לקרוא לדמות של שלומי קוריאט בשם הכינוי 'נייז', שזה מתהפך בשפה של פעם. אני לא רציתי את זה, אבל הוא לא ויתר, בכל פעם שבאנו לצלם הוא אמר 'מה שלומך יא נייז'. זה לקח שעות".

"בהוליווד הליהוק מאוד בעייתי"

כן, גם "החברים של נאור" נמצאת בשלבי משא ומתן לרכישה מהוליווד, אבל לא, נאור לא מוכן להתלהב, להתפאר ואולי אפילו לקוות. אחרי כל הדיווחים על האופן שבו "רמזור" האמריקאית סורסה למוות, הוא מעדיף לשמור על זהירות אופטימית, במקרה הטוב. "אנחנו במגעים עם חברת ההפקה O.R", הוא מגלה, "אבל בעקבות שיחה עם אדיר מילר לאחרונה, הגעתי למסקנה שעד שלא אסע להוליווד לנהל את זה בעצמי, זה לא יקרה. וגם אם כן, הסיכוי שזה יצליח הוא מאוד קלוש. מה שהכי חשוב זה הליהוק, ליהוק לא נכון זה משהו שיכול לזמבר תסריט ובהוליווד הליהוק מאוד בעייתי. העניין הוא שכשעובדים על משהו כזה, יש אנשים שצריכים להצדיק את הקיום שלהם, חברה רוצה להפיק, והיא תיתן לתסריטאי שחתום אצלה להיות הפרויקטור, ואז יש בזה הרבה אגו, ורוצים למדר את בעל הזכויות,

וזו טעות. זה מה שקרה לאדיר עם 'רמזור', הם ידעו מהתחלה שזה מה שיהיה ובשלב מסוים רצו לעצור את הכל והיו מאוד מתוסכלים. אני לא יודע אם זה שווה את זה".

"החיים של החברים ינועו בין מנהטן לברוקלין, שבה הם גרים. יש מלא סדרות על מנהטן, אבל אני מאוד אוהב את ברוקלין, יש שם אחלה פיצריות ואנשים יותר עממיים. הבאתי להם הצעות ליהוק מטורפות, שמישהו כמו ג'ו פשי יהיה בתפקיד של דלאל, והבן שלו יהיה ראלף מא'ציו מ'קראטה קיד'. ואת העלילות אפשר לעבד למציאות אמריקאית, כתבתי פרק בשם 'The Return of the Undercover Bimbo'".

"דברים שהיו בחברה הקודמת שלי. סוג של אמת, יציבות, חברות ברמה הכי גבוהה שיש, מישהי שיהיה שכיף ללכת איתה יד ביד ברחוב ולשבת במסעדה אחד ליד השני מחובקים. יש משהו יותר גדול מלהיות מאוהב? אין על זה בעולם, לא סדרה ולא בטיח. ואין מישהו שאוהב ילדים יותר ממני, אבל יש פרט שולי, וזה שכדי לעשות אותם צריך למצוא מישהי שאתה יכול לראות את עצמך איתה לפחות בעשר השנים הקרובות. הבעיה היא שאנחנו חיים בעולם שזוגות נופלים חללים סביבי, כל הזמן. זה לא אותו עולם של פעם. היום כולם הרבה יותר חשופים לפיתויים ולפייסבוק".

"אין לי פייסבוק, אבל אני לא אנטי, אני פשוט קצת עתיק בדברים מסוימים. אני מאמין בחברויות, בלהרגיש את הבן אדם. אני מבין שמבחינת בחורות זה מקצר דרך, אבל אני גם ככה מעדיף את האתגר, אני עוד תקוע בהתחלות ברחוב. זה יחזור, את תראי. כל דבר ישן חוזר בסוף".