ביום שבו קם מהשבעה על מות בנו, יגאל גלבוע (60) כבר התחיל לחפש אישה שמעוניינת להרות מזרעו של בנו. הבן, חגי, נאבק במשך שנתיים במחלת הסרטן ונפטר לפני עשרה חודשים, בגיל 25. יגאל עדיין לא מצא את האישה הראויה בעיניו, שלה הוא מבטיח תמיכה חודשית נאה, סבתא וסבא זמינים וירושה נדיבה.
לפני מספר שבועות פרסם יגאל פוסט בעמוד הפייסבוק "הורות גאה", לאחר שהגיע למסקנה שלסבית תוכל להיות אמא מתאימה לנכדו. בפוסט כתב: "מחפש אישה עד גיל 34 לצורך הורות משותפת בבאר שבע. הילד יבוא מזרעו של בני היקר שנפטר בגיל 25 בעקבות מחלה לא גנטית. אני מציע: א. עזרה בדיור. ב. עזרה כלכלית. ג. בית פרטי בירושה. אני בא ממקום של אהבה, נתינה ודאגה לילד. מקומי יהיה כסבו של הילד. חינוכו של הילד יהיה על פי דרכה של האם ושיקוליה, ללא התערבותי. הילד יגדל אך ורק בבית אמו".
למעלה מ־100 נשים כבר יצרו איתו קשר במהלך החודשים האחרונים, חלקן נפסלו על הסף כבר בשיחת הטלפון הראשונה, עם חלקן הוא נפגש ואז פסל, ואת מיעוטן הוא ממש רצה, אבל הן לא הסכימו לעבור לגור בבאר שבע. "חלק מהנשים שפנו ראו בזה זכות ושליחות, חלקן ראו בזה הזדמנות כלכלית", הוא אומר.
ואלה, מן הסתם, לא באות בחשבון.
"לאו דווקא. אין לי בעיה עם מישהי שרוצה ילד ויש לה קשיים כלכליים, אם היא רואה בזה הזדמנות ואולי אפילו אפשרות יחידה לעשות את זה. זה לגיטימי בעיניי. אני מציע לה תמיכה כלכלית לילד ועזרה בדיור, וגם זמן איכות ועזרה בטיפול בילד, לפי צרכיה, ואת הבית שאני גר בו כירושה לילד או לילדים שהיא תביא. עם זאת גם לי יש כמה תנאים, ומגורים בבאר שבע זה אחד מהם".
איזה עוד תנאים יש לך?
"שהיא תהיה רווקה ללא ילדים עד גיל 34, כי הרופא אמר שמגיל זה רמת הפוריות יורדת ואין לנו כמות זרע בלתי מוגבלת, מה עוד שאם היא תרצה לעשות עוד ילד, חשוב שיהיה לה זמן לזה. הכי חשוב שהיא תגור בבאר שבע או תעבור לכאן".
איזה נשים פגשת?
"מדהימות, הרבה מהן מצאו חן בעיניי. הייתה מישהי שמאוד רציתי, רווקה בת 34, עובדת סוציאלית שחיה עם בת זוג. בחמש הדקות הראשונות כבר ידעתי שאני רוצה אותה, כי היא הבינה בפני איזו שליחות היא עומדת ומאוד התחברה לדמות של חגי. כבר בפגישה אמרתי לה שאני מעוניין, אבל אחרי יומיים היא צלצלה ואמרה שהיא לא תוכל להתנתק מהמשפחה שלה במרכז הארץ".
אם אתה אומר מראש שהילד יגדל אך ורק בבית אמו ומקומך יהיה רק כסבו, למה זה כל כך חשוב שהוא יגור קרוב אליך?
"אם חגי היה חי לא הייתה לי בעיה לראות פעם בחודש את הנכד שלי, כי אני יודע שהוא דואג לו. כאן יש לנו סיטואציה אחרת, הוא איננו ואני מרגיש שאם אני יוזם את הבאתו של הילד הזה לעולם, אני צריך לדאוג לו ולהיות שותף בחייו באופן משמעותי. אם לא אהיה נוכח בחייו, לא עשיתי שום דבר. נתתי את הכל ונשארתי בלי כלום".
הכל התחיל בכאבי ראש
חגי גלבוע ז"ל נולד וגדל בבאר שבע, בנם הצעיר של יגאל, כימאי במקצועו ומנהל המעבדה באוניברסיטת בן גוריון, ושרה (63), לשעבר מזכירה רפואית בסורוקה, אח לאורי (29), עובד בבזק. הוא למד בתיכון מקיף ז', שירת בחיל המודיעין בצפת ואף זכה בתואר חייל מצטיין חטיבתי. בצבא הוא הכיר בחורה שהייתה בת זוגו כשנתיים, השניים החלו לדבר על מיסוד הקשר, אבל כשחלה הם נפרדו.
"הוא היה בן בית אצלה והיא אצלנו. אהבנו אותה מאוד, ומאוד התאכזבנו שהם נפרדו בתחילת המחלה", הוא אומר. "שנתיים לא ראינו אותה, אבל להלוויה היא באה. היא חששה לגשת אלינו, אז ניגשתי אליה בעצמי ואמרתי לה שאני לא כועס עליה - על אף שכעסתי - כי רציתי לשחרר אותה מאשמה. היא בחורה צעירה, רציתי שתסגור מעגל ותמשיך הלאה בחייה".
המחלה תפסה את חגי באמצע לימודי הנדסת חומרים בבן גוריון. הכל התחיל בכאבי ראש מתמשכים, שלא עברו גם אחרי שלקח כמויות גדולות של אקמול. "אמרתי לו שזה בגלל שהוא בלחץ של בחינות ולימודים, אבל הכאב נמשך והתגבר, ואחרי שבועיים הלכנו למיון", הוא משחזר. "זה היה ב־18.4.2012, היום הנורא בחיינו. במיון לא מצאו כלום ורצו לשחרר אותו, אבל הוא התעקש ולכן הסכימו לעשות לו סי.טי. הרופא חזר חיוור מהבדיקה, ואמר שיש גידול שנראה לא טוב בגזע המוח. זה היה כאילו הנחיתו פצצה על ראשינו, השמיים נפלו".
באיזה שלב בחיים זה תפס אותך?
"החיים שלנו היו טובים, הכל היה יפה, עד הרגע הזה. חיינו בשגרה מבורכת שפתאום נעצרה. מהר מאוד הבנתי שהכל אבוד".
איך בישרת את זה לחגי?
"בקושי הצלחתי לדבר, אבל לא הסתרתי כלום. הוא אמר שהוא נורא מפחד, ואמרתי לו 'אבא איתך מעכשיו, אני לא עוזב אותך לרגע ואנחנו ביחד יוצאים למלחמה'".
זה עודד אותו?
"לא, הוא אמר שזו נראית לו מלחמה אבודה מראש".
לא הייתה שום תקווה בשלב הזה?
"כמעט ולא. הבנו שבמחלה הזאת לא שורדים ואין הרבה מה לעשות, ובכל זאת חיפשתי ומצאתי אנשים שחלו בדיוק בסוג הסרטן הזה והצליחו לשרוד. חגי מאוד התעודד מזה, והחליט להילחם ולא להרים ידיים. שינינו תזונה כדי לחזק את המערכת החיסונית ומצאנו איזושהי תרופה ניסיונית בארצות הברית, שהבנו שהיא עובדת מאוד יפה. התרופה עלתה יותר מ־2,000 דולר לחודש, זאת הייתה הוצאה די גדולה עבורנו, אבל הבעיה היותר גדולה הייתה שלא הצלחנו להשיג אותה.
"החברה מהארצות הברית לא הסכימה לשלוח לנו בטענה שאין לה מספיק, ושניצור איתם קשר בעוד חצי שנה. זאת תרופה שמי שמגיב לה מחלים לחלוטין, תלינו בה המון תקוות וידענו שלא נוכל לחכות חצי שנה. ברגע של ייאוש פניתי לשגריר ישראל בארצות הברית, מייקל אורן, וביקשתי את עזרתו. הוא היה מאוד אמפתי, שמע את הסיפור של חגי והסכים לנסות לשכנע אותם. למחרת צלצלו אליי מהחברה ושאלו לאן לשלוח את התרופה".
זה עזר?
"מאוד, ראינו ב-M.R.I נסיגה של 70% בגידול, והייתה שמחה גדולה. הרגשנו כמו אדם שמקבל את חייו בחזרה אחרי שכבר נגזר עליו גזר דין מוות. חגי הרגיש הרבה יותר טוב ואפילו חזר ללימודים, אבל אז הסתבר שהצטברו לו נוזלים בראש כתוצאה מחסימה של הנקז, הוא נותח מיד ונאלצנו להפסיק את הטיפולים. אחרי זה המצב כבר הידרדר עד כדי כך שזה כבר לא עזר. נכנסתי לחרדת מוות, ידעתי שהמוות קרוב, אבל לא אמרתי לחגי. רציתי שהחודשים האחרונים יהיו טובים, שהוא ימשיך לקוות".
הוא ניחש לאן זה הולך?
"בוודאי, הוא ראה שקשה לו ללכת, קשה לו לאכול, אבל הוא לא ויתר ואפילו המשיך ללמוד. חודש וחצי לפני מותו הוא עוד עשה בחינה באוניברסיטה. זו הייתה דרכו להיאחז בחיים. רק שבועיים־שלושה לפני מותו הוא כבר ידע שהסוף קרוב".
איפה הוא היה בימיו האחרונים?
"היה מאוד חשוב לי שהוא ימות בבית, בסביבה מוכרת ותומכת, ולא בבית חולים. לקחנו מטפל זר מהודו, כי באיזשהו שלב כבר היה צריך לקלח אותו ולשים לו חיתולים, וחשבתי שהוא ירגיש יותר נוח עם אדם זר. הוא כבר לא יכול היה לעלות לחדר שלו, אז הורדנו את המיטה שלו לסלון, ובערב היינו רואים ביחד סרטים הודיים, כדי שגם המטפל שלו ייהנה. זה היה חגי, בכל אדם הוא ראה קודם כל חבר. בשלושה שבועות האחרונים הוא היה מחוסר הכרה".
איך מתנהלים החיים בבית כשהבן האהוב גוסס באמצע הסלון?
"זו הייתה תקופה נוראה ולחץ עצום. הילד שלי עומד למות אבל אי אפשר להישבר מולו, ובכל פעם שרצינו לבכות, יצאנו מהבית. מה אני אגיד לך, מה שהחיים ביקשו מאיתנו היה מופרז מעל ומעבר לכוחנו: התבקשנו ללוות את ילדנו האהוב אל מותו".
חשבתם על המתת חסד?
"זה לא עבר לנו לרגע בראש. רצינו שהוא ייפרד מהעולם ביום המיועד לו, באופן טבעי. ביום שבת, בשעה רבע לארבע אחר הצהריים, הוא נפח את נשמתו. אני מוכרח להודות שהייתה לי הקלה מסוימת, שהוא כבר לא סובל".
איך נראים החיים שלכם מאז מותו?
"החיים כאילו הפסיקו ואנחנו צריכים להניע אותם מחדש. התמכרתי לכדורי שינה, כי מאז אני לא מצליח לישון. חגי נלקח מאיתנו בצורה אכזרית ושנינו עדיין בהלם. עדיין לא חזרנו לעבודה, שרה יצאה לפנסיה בעקבות האסון, ואני מתכונן לחזור לעבודה בקרוב. אני עולה לקברו פעם בשבוע, היא לא מסוגלת לבוא, לא מסוגלת לראות את שמו על המצבה ולחשוב שהוא נמצא מתחתיה. חגי היה בשבילנו הכל, וכשאין את חגי אין כלום. לא נשאר דבר, וגם מה שיש חסר משמעות. הכל נעשה תפל".
מה הכי קשה לך?
"לראות את החברים שלו באוניברסיטה, ולחשוב שהוא כבר לא יסיים את התואר וכבר לא יקים משפחה. זה הכי כואב".
המתנה הכי גדולה
מיד כשהתקבלה הבשורה המרה, חגי הקפיא זרע, כמו שעושים צעירים רבים שעומדים לעבור כימותרפיה. חודשיים לפני מותו עלתה בראשו של אביו המחשבה שצריך לעשות משהו עם הזרע הזה. האדם הראשון שהוא שיתף במחשבותיו היה חגי עצמו, שהביע את הסכמתו. "בהתחלה הוא היסס. הוא אמר שאחרי שהוא ראה איזה מאמץ אדיר עשינו, אמא שלו ואני, בשנתיים של מחלתו, הוא לא רוצה להוסיף לנו דאגות לילדים נוספים. אחרי שאמרתי לו שבשבילי זו תהיה המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת לי, הוא הסכים. כשהוא נפטר זה הדבר הראשון שהניע אותי, שהרים אותי".
יש גם הורים שאיבדו ילד ועשו ילד חדש כדי להתמודד עם האסון.
"זה לא רלוונטי לגבינו. לילד מגיע הורים שילוו אותו כל חייו, ואני מקסימום יכול להיות סבא. חוץ מזה הרעיון הוא להביא ילד מזרעו של חגי, לא מזרעי".
זו דרכך להחזיר את חגי לחיים?
"גם חגי שאל את זה, ועניתי שאני לא מצפה שהילד יהיה הוא, תהיה לו גם אמא ומן הסתם הוא יישא גם את הגנטיקה שלה. אני רוצה את הילדים שלו, לא אותו בחזרה".
הוא דיבר על ילדו העתידי?
"דיברנו על זה כמה פעמים, הוא מאוד התעניין איך זה יתבצע ואפילו הציע שמות: שמעון או אסף לבן, ויהודית לבת, על שם אחותי שמאוד תמכה בו ועזרה לו בימיו הקשים. הוא מאוד נקשר אליה ואמר שאם תהיה לו בת, הוא רוצה שהיא תיקרא על שמה".
זה משהו שיחייב את האם העתידית?
"בכלל לא, יש דברים הרבה יותר מהותיים. אני לא אהיה קטנוני בעניין הזה".
הפרויקט הזה עוזר לך להתגבר על המוות שלו?
"זה נותן לי סיבה לחיות, כי יש לי משימה למלא. אדם צריך למצוא תכנים חדשים לחיים שלו, והילדים האלה, שיבואו, זו בהחלט אחיזה שנותנת אנרגיות".
איך אשתך ובנך הבכור אורי הגיבו לרעיון?
"בשמחה רבה. הם חשבו שזה רעיון טוב, הם מתעניינים אחרי כל 'דייט' עם אם פוטנציאלית ומאוד מתרגשים ביחד איתי".
אורי לא הסתייג מעניין הירושה של הבית?
"הוא בהחלט הביע דאגה, אבל אמרתי לו שלא ידאג, שיש גם בשבילו. אמרתי לו שזה חשוב לנו מדי והוא מבין את זה".
יש לך אמצעים כלכליים לתמוך בילד עד גיל 18?
"כן, ועם זאת אני מצפה שזו תהיה אישה עצמאית, שמסוגלת לכלכל את עצמה ולעמוד ברשות עצמה. אני אתמוך בה, אבל לא אפרנס אותה".
למה אתה מעדיף להשתדך עם לסבית?
"זה לא תנאי וממש לא אכפת לי שזו תהיה סטרייטית. עלו בי מחשבות שכל אדם זכאי וראוי להיות נאהב, ואם זאת תהיה סטרייטית שבבוא היום תמצא גבר שיתחתן איתה ויעשה לה ילדים, הוא עלול להעביר את שיווי המשקל של התא המשפחתי לכיוון אחר ולנתק בינינו. לסבית, לעומת זאת, יכולה להביא גם את בת הזוג שלה לעשות ילד נוסף לחגי, שיהיה אח ביולוגי לילד שיהיה, וזה יכול להיות מבורך יותר".
איפה העניין הזה עומד מבחינה משפטית?
"כבר היו כל כך הרבה תקדימים למקרים כאלה, שאני לא דואג. יש לנו מספיק ראיות לכך שזה היה רצונו של חגי, הוא דיבר על זה עם הפסיכיאטר שלו, וזה מוקלט. לא נראה לי שתהיה לנו בעיה לשחרר את הזרע. חגי היה אדם כל כך מיוחד, כל כך נדיר, שזה פשע לא לשכפל אותו. בהתחלה באמת התעניינתי באפשרות לשכפל אותו, כמו ששכפלו את הכבשה דולי, אבל אמרו לי שזה לא מעשי. מלבד זה שהוא היה הבן שלי, הוא היה החבר הכי טוב שלי. היו לנו יחסי אב־בן שלא קיימים בבתים אחרים, אולי גם בגלל שהיו לנו תחומי עניין משותפים, הוא כמהנדס חומרים ואני ככימאי".
אתה כועס על אלוהים?
"לא, אף פעם לא שאלתי 'למה דווקא אנחנו?' היו פעמים שגלגלתי עיניים לשמיים - ברגעים קשים אתה מנסה גם את האופציה הזו - וזה לא עזר. אם קרה כזה דבר לאדם כל כך נדיר ומיוחד במינו, כנראה שאלוהים לא קיים. אם הוא היה קיים, הוא היה מציל את חגי".
- המייל של יגאל גלבוע: newlive453@gmail.com
_____________________________________________________________
עוד באנשים:
- איבדו לפני חודש את בנם, וכבר מתגייסים למען ילדים אחרים
- צעיר מיהוד נאבק בתוכן אנטישמי שמופץ ברשת ובעולם האמיתי
