לפני כחודש, בעת מחנה האימונים של נבחרת איטליה שהתכוננה במרץ למונדיאל, קרה דבר חריג ביותר: בירידה לחדרי ההלבשה עם סיום האימון, חטף באלוטלי גידופים מאוהדים מקומיים ואחד מהם אף הצליח לעקוף את האבטחה המועטה, להתקרב אליו ולירוק היישר בפרצופו.

התקרית הזו, לצערנו הגדול ביותר, היא לא הדבר חריג. באלוטלי סופג הערות גזעניות וגידופים מהרגע שדרך לראשונה על הדשא (גם מאוהדי הנבחרת שלו, שחלקם הזדעזע לראות שחור איטלקי לובש את מדי הנבחרת), אבל התקרית הלא חריגה הזו הובילה לדבר חריג ביותר שלא קרה מעולם: מריו באלוטלי לא עשה שום דבר בתגובה.

אחרי ציפייה של ארבע שנים, כל מדינה שמעפילה למונדיאל רוצה להתעסק רק בדבר אחד: כדורגל.כולם כולל כולם רוצים לדעת שהראש של השחקנים שלהם נמצא אך ורק במשחק. לעומת זאת, הם לא ממש רוצים לדעת ששלושה ימים לפני הפתיחה השחקן הכי טוב שלהם הולך ומחליט להתארס
הוא ניגב את פניו, חייך חיוך מריר והמשיך הלאה תוך כדי התעלמות מוחלטת ממה שקרה עכשיו. אם אתם קצת מכירים את הטמפרמנט של מריו באלוטלי, שלא לדבר על התבאטויתיו נגד גזענים (רק ב-2011 איים בראיון טלוויזיוני שיהרוג כל אחד ואחד מהם), אתם בוודאי יודעים שזה נדיר לא פחות ממטח מטאורים.

התקשורת האיטלקית, שכמובן גינתה את המעשה המכוער של האוהדים מכל וכל, הגיעה למסקנה אחת: מריו באלוטלי סוף סוף התבגר. “או שהוא סוף סוף התבגר״, אמר עליו אחד מחברי הנבחרת שהעדיף להישאר בעילום שם בכתבה שעשו על החלוץ בגארדיאן הבריטי, ״או שחטפו אותו חייזרים. אני לא יודע איזו אופציה הגיונית יותר, אם לומר את האמת״.

אולי כדי להוכיח להם רשמית שהוא התבגר והשתנה, אולי כי הוא סתם רצה לנצל את המומנטום, אולי כי הוא סתם מריו באלוטלי ולא באמת צריך הסבר מובהק יותר מזה, כרע ברך החלוץ המוכשר שלושה ימים לפני פתיחת המונדיאל והציע נישואין לחברתו הנרגשת, הדומנית פאני נגואשה, שכמובן לא היססה ואמרה ״כן״. אחרי שנתפס מבלה עם זונות ונערות ליווי, אחרי שפגע באינספור בחורות שיצאו איתו ואחרי שבגד ברובן עם כל מה שזז, זה היה צעד די מפתיע. אוקיי, מאוד מפתיע כשמדברים על הסטנדרטים של באלוטלי.

זה היה, כך מאוחדים בדעתם כל מי שמקיף אותו, ניסיון אמיתי להוכיח לעם האיטלקי (ועוד יותר מכך, למאמן שלו, צ׳זארה פראנדלי) שהנה, לכולנו יש פה עסק עם מריו באלוטלי אחר, שונה ובוגר יותר.

אז איך זה שקרה בדיוק ההיפך, ועכשיו אומה שלמה שוב כועסת עליו?

למה תמיד הוא?

סיפור חייו של מריו באלוטלי כבר הפך לאגדה ולמיתוס. הוא נולד לזוג הורים יוצאי גאנה, ועל פי האגדה (שאותה טרח לפאר ולהאדיר בעצמו) בגיל שנתיים הושאר על מפתן דלתם של זוג הורים איטלקים-יהודים שאימצו אותו לחיקם. הגרסה האמיתית (וההרבה יותר משעממת, חייבים להודות) היא שמשפחתו הביולוגית הייתה ענייה מאוד ומטופלת על ידי שירותי הרווחה, שהמליצו להוציא את הילד מהבית עקב תנאים מחפירים. משפחת באלוטלי הייתה זו שהביעה עניין לאמץ אותו, והוא שהה אצלם אך ורק בסופי שבוע עד שהיה בן תשע, אז הביע עניין לעבור לגור איתם באופן מלא ואף אימץ את שם המשפחה שלהם.

מגיל צעיר היה לכשרון אדיר ולמכונת שערים מיומנת מאין כמוה, והיה לאחד הצעירים היחידים בעולם שהעתידות של בזוקה אכן היו נכונות עבורו, כשבגיל 21 אולי לא הגיע לירח, אבל הגיע הכי קרוב שאפשר כשקטף כל תואר אפשרי באירופה, כולל זכייה מרגשת בליגת האלופות. לכולם היה ברור שאיש לא יוכל לעמוד בדרכו של האתלט המרהיב הזה, אלא שעד מהרה התברר שדווקא יש מי שמסוגל לעצור אותו: מריו באלוטלי עצמו.

צפו: שחקני נבחרת איטליה מברכים את באלוטלי על אירוסיו. לא התמונות שאוהדי איטליה רצו לראות

לא נזכיר כאן את שלל פרשיותיו של האיש, משום שזה לא מצריך כתבה נפרדת אלא אנתולוגיה, רק נזכיר בקצרה את העובדה שהצליח לשרוף את הבית של עצמו, להיקלע לתאונת דרכים קטלנית באשמתו הישירה, להיתפס שיכור לא מעט פעמים, להסתבך עם העולם התחתון וללבוש חולצה שאותה חשף אחרי שכבש שער, והכיתוב המופלא שכל כך מייצג אותו: ״למה תמיד אני?״.

ועכשיו, כך נראה, כשכל הזעם הציבורי מופנה אליו, הוא בהחלט מוזמן ללבוש את החולצה הזו שוב.

אם מתעלמים לרגע מהאישיות הפרובלמטית של באלוטלי ונתעסק בכדורגל נטו, מדובר בחלוץ ענק ובנקודת ציון אדירה בשבילו: למרות שלפי מדד השערוריות שלו נדמה שהוא איתנו כבר עשור, זהו המונדיאל הראשון של באלוטלי בן ה-23. למעשה, את משחק הבכורה שלו ערך החלוץ מיד אחרי מונדיאל 2010, כך שבעצם אפשר להגיד שלרגע הזה האוהדים האיטלקים חיכו ארבע שנים.

וזה, אם לומר את האמת, בדיוק מה שמטריד אותם.

״שמישהו יגיד לי, בבקשה״, כתב הפרשן האנגלי הבכיר של הטלגרף, איאן צ׳אדבאנד, ״איזה עוד שחקן, בשבוע שבו הנבחרת שלו מתחילה לשחק, יבחר להאפיל על הנבחרת שלו ויציע לחברה שלו להתחתן? ? אם הם לא היו מודאגים מבאלוטלי עד עכשיו, אז הוא נתן להם חתיכת סיבה טובה״
למרות שאין מחלוקת שמדובר בחלוץ ענק שהביא את איטליה לגמר טורניר אליפות אירופה לפני שנתיים לגמרי בעצמו, אין עוררין גם על אופיו הבעייתי משהו. וכשמדינה שלמה מפתחת תקווה שאולי הפעם היא יכולה לזכות במונדיאל (התשובה, אם יורשה לנו: פחחחח), הדבר האחרון שאתה רוצה בתור אוהד זה לבנות על מי שמאמנו לשעבר, רוברטו מאנצ׳יני, הגדיר כ״כדורגלן מחונן, אבל הצרה איתו היא שלפעמים הוא גם אידיוט מחונן״.

אבל הוא השתנה. הוא התבגר. הוא כבר בן 23. הוא עושה מדיטציות. הוא מתרגל בודהיזם. הוא לא שותה יותר, למען השם. הוא מתעלם מקריאות גזעניות. הוא סוף סוף מתרכז בכדורגל. הוא יכול, אמרו באיטליה, לקחת אותנו על הגב כל הדרך לזכייה במונדיאל.

ואז באלוטלי הציע נישואין, ומגדל הקלפים העדין הזה קרס לו מול העיניים.

התארסת? תתבייש לך!

מי שאינו אוהד כדורגל מושבע וקורא את הכתבה הזו בוודאי יתהה לעצמו: בשם אלוהים, הבחור התארס, שמישהו יסביר לי למה זה כל כך נורא? ובכן, אם לנסות לברור את מילותינו היטב, הוא התארס. בשבוע של המונדיאל. וזו בדיוק הבעייה.

אחרי ציפייה של ארבע שנים, כל מדינה שאשכרה מעפילה למונדיאל (היי, נבחרת ישראל) ואשכרה יש לה סיכוי לזכות (היי, בוסניה הרצגיבונה. תודה שבאתם!) רוצה להתעסק רק בדבר אחד: כדורגל. מערכים, הרכבים, טקטיקות, תרגילים, סיכוי לזכות, מי היריבות ואיך מנצחים אותן. זה לא סתם, נניח, שמאמנים דורשים משחקניהם שלא לקיים יחסי מין במהלך המשחקים והאוהדים והתקשורת לגמרי מגבים את התביעה הזו: כולם כולל כולם רוצים לדעת שהראש של השחקנים שלהם נמצא אך ורק במשחק.

לעומת זאת, הם לא ממש רוצים לדעת ששלושה ימים לפני הפתיחה השחקן הכי טוב שלהם הולך ומחליט להתארס.

עוד על מונדיאל 2014 בערוץ יחסים:

>> סקס ב-4 דולר: תעשיית הזנות בברזיל היא הצד האפל של המונדיאל

>> תסתדרו בזוגות: קבלו את 8 הזוגות הכי לוהטים שיהיו על המגרש בארץ הסמבה

״שמישהו יגיד לי, בבקשה״, כתב הפרשן האנגלי הבכיר של הטלגרף, איאן צ׳אדבאנד, ״איזה עוד שחקן, בשבוע שבו הנבחרת שלו מתחילה לשחק, יבחר להאפיל על הנבחרת שלו ויציע לחברה שלו להתחתן? למה אוהדי נבחרת איטליה צריכים לקום בבוקר ולקרוא ידיעה על זה? אם הם לא היו מודאגים מבאלוטלי עד עכשיו, אז הוא נתן להם חתיכת סיבה טובה״.

ביקורת דומה נשמעה, כמובן, גם מהעיתונים האיטלקים, שחלקם לא כתבו על כך אפילו שורה אחת בתור מחאה על המעשה הנפשע של באלוטלי. שחקני הנבחרת אמנם פירגנו לו בצ׳פחות ובחיבוקים, אבל מאחורי הקלעים הקולות היו אחרים לגמרי. ״הוא היה יכול להמתין עם זה קצת״, אמר שחקן בעילום שם לעיתון האיטלקי הגזאטה דלו ספורט. ״לא היה קורה כלום אם הוא היה מציע לה בספטמבר״.

התוצאה הזו של הצעת הנישואין של באלוטלי צורמת במיוחד מכיוון שעל פי כמה וכמה טבלואידים מדובר במהלך כמעט יחצ״ני מצידו של החלוץ, שספג ביקורת ממאמן הנבחרת שלו ורצה להוכיח לו שהשתנה. אלא שכאמור, המהלך הזה השיג את התוצאה ההפוכה, ועל פי העיתונים האנגלים המכסים את הנבחרת האיטלקית לקראת המשחק בין השתיים, פראנדלי נוטה כעת עוד יותר לעלות עם החלוץ צ׳ירו אימובילה מטורינו. לבסוף מסתמן שבאלוטלי יהיה זה שיועדף בחוד, אבל לכולם ברור שהטעות הכי קטנה תמשוך אותו לספסל לשארית הטורניר.

אבל דיבורים בצד, ודיבורים כמו חול, והכל דיבורים והכניסו כאן בבקשה את כל שאר הקלישאות שאפשר. ב-1:00 לפנות בוקר, שעון ישראל, יעלו לשחק שתיים מהנבחרות הגדולות בעולם, ואם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, באלוטלי אכן יהיה בין ה-11 הפותחים. יבקיע ואיטליה תנצח? הצעת הנישואין הזו תישכח כלא היה.

לא ישחק טוב, יוחלף ואיטליה תפסיד? תהיו בטוחים שכמות המילים שנשפכו על ההצעה הזו היו רק ההתחלה.