לפני שנה, בשיאן של ההכנות למונדיאל 2014 (או, לפחות, אז חשבנו שאלו שיאן של ההכנות, לא ידענו שהן יימשכו עד הרגע האחרון ממש), פצח משרד הבריאות הברזילאי בקמפיין מעורר מחלוקת משהו שכותרתו הייתה : ״שמחה להיות זונה״.
בקמפיין (שמוצג באנגלית בוידאו שלמטה) צולמו כמה וכמה נשים העוסקות בזנות בברזיל, כשהרעיון מאחורי הקמפיין המשונה היה לנסות ולשנות את הדעה והתדמית הציבורית על אלו העובדות במקצוע העתיק בעולם.
צפו בדיווח אמריקאי על הקמפיין "שמחה להיות זונה", יוני 2013
אלא שמסע הפרסום הזה, איך לא, השיג את התוצאה ההפוכה ממש, ועשה רעש ציבורי גדול שבסופו של דבר גרם לירידתו לאחר שבוע. שר הבריאות, אלכסנדר פדילה, אמר בראיון ש״זו הייתה טעות, ואני לא חושב שזה המסר שהיינו צריכים לשלוח. הקמפיין לא עבר דרכי, ובחיים לא הייתי מאשר אותו. הפרסומת הזו נועדה לחנך אנשים למנוע הידבקות במחלות מין. המסר הזה היה מעוות ושגוי״.
מעוות ושגוי? כנראה שכן, אבל הנה, עברה שנה בדיוק, גביע העולם ייפתח בעוד 48 שעות, ובברזיל שוב יעשו הכל כדי לשכנע את העולם שמיליוני הזונות במדינה מוכת העוני והפשע פשוט לא יכולות לחכות לרגע שבו יקומו לעוד יום חדש ומרגש לעבודה. הטלוויזיה והעיתונות המסחרית תתמקד במה שמעניין את הציבור הרחב: הכדורגלנים, הקרנבלים, המתח, הדרמה והאקשן במגרשים. ובעוד האצטדיונים של ברזיל יספרו צד אחד של הסיפור, המדרכות המקיפות אותם יספרו את הצד השני והמכוער הרבה יותר של המונדיאל בברזיל.
גם אוהדי הכדורגל המסורים והגדולים ביותר יודו שיש משהו שחורק וצובט הלב לקראת הטורניר הזה. השמועות על השחיתות בפיפ״א אמנם לא חדשות, אבל בהחלט מקבלות משנה תוקף בחודשים האחרונים, כמה וכמה איגודים מקומיים שמאיימים להשבית את שמחת הכדורגל בברזיל, את כמות ההפגנות במדינה נגד הטורניר ונגד הממשלה שהשקיעה למעלה מ-11 מיליארד (!) דולר מכספי הציבור במקום להשקיע אותו בפאבלות ובעוני (וכמובן לא תראה סנט ממנו בחזרה) כבר מזמן הפסקנו לספור, ומעל הכל: תשעה פועלים (ואלו רק המספרים הרשמיים, השמועות הלא רשמיות מדווחות על מספר המתקרב לשלושים) שנהרגו במהלך בניית האצטדיונים המהירה והמאסיבית. כעת נותר רק להתפלל שהמונדיאל יעבור בשלום, משום שכל הסימנים המקדימים מראים שלא כך יהיה הפעם.
ואם אתם חושבים שאנחנו דרמטיים מדי, רק נזכיר שב-2003 עבר בברזיל חוק האוסר על מכירת אלכוהול באצטדיונים כיוון שהדבר גרם למוות של לא מעט אוהדים. ובכן, הבעייה היא שיצרנית הבירה באדוויזר היא אחת מהספונסרים העיקריים של המונדיאל, והם "ביקשו יפה". התוצאה היא שהחוק שונה לקראת המונדיאל, וכעת שוב מותר למכור אלכוהול באצטדיונים. ואם אתם מריחים אסון גדול מתקרב, אתם רחוקים מלהיות היחידים.
אבל הכתבה הזו לא מתעסקת בכל המחדלים הלא חוקיים סביב המונדיאל, אבל דווקא במחדל החוקי: הזנות בברזיל, שעומדת להרקיע שחקים בחודש הקרוב.
קודם כל, קצת מספרים: על פי הנתונים הרשמיים של ממשלת ברזיל, ישנן כמיליון זונות רשומות במדינה. על פי הנתונים הלא רשמיים של ארגוני זכויות אדם, המספרים קרובים יותר לשלושה או ארבעה מיליון, והנה הנתון הכואב באמת: בין 250,000 לחצי מיליון (נתון אותו אי אפשר להצליב עם דיווחי הממשלה, כיוון שאין כאלו) הם מתחת לגיל 15.
הזנות בברזיל היא חוקית מאז שנת 2,000, ומחירו של אקט ממוצע בפאבלות עומד על בין 2.5 ל-4 דולר בלבד. הנשים והגברים המשתכרים מזנות מרוויחים בין 400 ל-700 דולר בחודש. כן, אלו חיי עוני, אבל בהחלט מדובר בסקאלה העליונה של העוני, וחלק מהנשים במדינה אכן משתמשות בזנות כדי לטפס במעלה הסולם החברתי ולחלץ את עצמן מעוני בלתי נתפס לעוני סביר. עם זאת, ספק גדול כמה מהן באמת אוהבות את זה.
למרות שהזנות בברזיל היא חוקית למהדרין (ומאז 2002 העוסקים בה אף זכאים לשירות סוציאלי חינם מהמדינה), הדבר שאינו חוקי הוא צד שלישי שמתפרנס מזנות. כלומר, זה בסדר להציע זנות וזה בסדר לצרוך אותה, אבל מקומות כמו בורדלים או בתי זונות, וכמובן גם סרסורים או ״שומרי ראש״ אינם חוקיים, מה שמסביר את גל הפשיטות האחרון על בתי הזונות ברחבי המדינה בחודשים האחרונים. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, אלו לא בעלי הבורדלים שנפגעים מהפשיטות הללו.
על פי ההערכות, כ-600,000 אוהדים צפויים לעשות את דרכם מהעולם אל המדינה הדרום אמריקאית. יחד עם עוד 3.5 מיליון מקומיים שצפויים לדחוף את הנבחרת המקומית כל הדרך לתואר, אפשר לעשות לבד את החישוב ולגלות שהעובדות בתעשיית המין המדינה צפויות להרוויח הרבה יותר ממשכורתן הקבועה. הממשלה, מן הסתם, מאוד בעד (זונות משלמות מס בברזיל בדיוק כמו כל עובד אחר) ומעודדת בגלוי את התעשייה הפורחת. אלא שכמו כל דבר אחר במונדיאל הזה, גם כאן יש הרגשה של אסון גדול שמתקרב, ועושה רושם שלאיש אין את היכולת - וחשוב מכך, את הרצון - לעצור אותו.
ב-2012, רק לפני שנתיים,הסעיר פסק דין אחד את המדינה כולה. בקביעה תקדימית קבע בית המשפט המקומי כי סקס עם בני 12 הוא ״לא בהכרח״ אונס, החלטה אומללה שארגון אמנסטי כינה אותה בשעתו ״אור ירוק לאונס וזנות ילדים״. הנתונים מוכיחים שהם לא טעו
על פי נתונים שפורסמו בסאנדיי פיפל הבריטי, תעשיית הזנות של ילדים בברזיל עלתה ב-30% בשנים האחרונות. הם דרים ברחובות בתנאים מחפירים, מסניפים דבק חזק במיוחד (בברזיל מכנים אותו ״קולה״) כדי להתמודד עם הכאבים וההשפלה, ותעשיית המין במדנה מתחילה בגילאים צעירים אפילו כמו חמש או שש.
יותר ויותר ילדים מוכרים את גופם - וכפועל יוצא, יותר ויותר ילדים מוכרחים למכור את גופם כדי לעזור בפרנסת המשפחה - וכמה ארגוני זכויות אדם מזהירים כי העסק עלול ״להתפוצץ״ במונדיאל הקרוב.
אזורים מדאיגים במיוחד הם הערים רסיף, שתארח חמישה משחקים בטורניר המתקרב ועיר החוף פורטלזה, שתארח שישה משחקים, ובצירוף מקרים מעניין ומחשיד למדי גם נחשבת לבירת המין של הצעירים. המחיר, כאמור, מתחיל מ-2.5 דולרים, קצת פחות משקית מריחואנה (4$) או שקית קוקאין (8$).
בערים האחרות המצב לא טוב יותר. בריו דה ז׳נרו, למשל, החל עוד ב-2008 פרוייקט ״פוליסיה״, שנועד לאפשר למשטרה להיכנס אל הפאבלות ולמגר את מלחמת הכנופיות שעד אז השתוללה חופשי. אלא שלפי הנתונים, הפשיעה (וכפועל יוצא מכך, גם הזנות) עלתה בכמעט 40%, ואין ספק שריו היא לא ממש המקום הבטוח ביותר לתייר המערבי המודרני. על אחת כמה וכמה תייר שיצרוך את שירותי המין בעיר.
אבל, כאמור, הממשלה הברזילאית מנסה להראות שהכל כרגיל, ואפילו יותר טוב. למעשה, באזורים שבהם תשחק הנבחרת האנגלית, מימנה הממשלה (יחד עם איגוד הזונות הברזילאי וכן, יש להן איגוד) לימודי אנגלית בסיסית לבנות העובדות על מנת שיוכלו לתקשר טוב יותר עם התיירים. קרנבל, אין ספק.
אלא שמאחורי חזות ה״הכל בסדר״ מסתתר סיפור אפל הרבה יותר. בניסיון לנקות את הערים מפעילות לא חוקית, החלה בשנתיים האחרונות המשטרה לפשוט על בתי זונות (כולל זה שג׳סטין ביבר נעצר בו בשנה שעברה) ואף לעצור בעלי בורדלים, שכאמור אינם חוקיים במדינה. 14 כתבי אישום הוגשו נגדם, אך באורח פלא, זמן קצר לאחר מכן, הם בוטלו מחוסר אשמה, כשהשופט אף האשים את התביעה ב״מדיניות אנטי זנות״.
אך בעוד שלבעלי הבורדלים יש את הקשרים והכסף לחלץ את עצמם, לזונות שעובדות אצלם אין. ״צד שלישי״ בזנות אינו רק בורדל או בית זונות, אלא גם, על פי הגדרת החוק, שתי זונות או יותר השוכרות דירה יחד. בגלל שלרובן המכריע אין את הכסף לשכור דירה משל עצמן, אתם כבר יכולים לנחש את ההמשך.
באוקטובר האחרון פרצה המשטרה בעיר קמפינס לבית דירות שבו התגוררו שלוש זונות יחדיו, ושברו את הידיים והרגליים של אחת העובדות. בחודש שעבר, בעיר ניטרוי, פשטה המשטרה על בניין שברובו ככולו מתגוררות נשים העובדות בתעשייה ועצרה 11 נשים שנשלחו לכלא בנגו, הכלא המאובטח ביותר בריו דה ז׳נרו.
ואז הגיע אירוע השיא: ב-26 במאי, ממש לפני כמה שבועות, פשטה המשטרה על עוד בניין מגורים שמאוכלס רובו בזונות בניטרוי. הפעם יותר ממאה נשים נעצרו, כשרבות מהן דיווחו על אלימות חסרת מעצורים מצד השוטרים וכן שכמה מהן אולצו להעניק מין אוראלי לכחולי המדים שבאו לעצור אותן.
בשבוע וחצי האחרונים נערכות ברחבי המדינה הפגות ענק של זונות (עם זאת, קשה לשים אליהן לב, כי הן קצת נבלעות בתוך כל שאר ההפגנות), מובלות על ידי סידה ולריה, יושבת ראש ועד עובדות המין, בארבע ערים אשר מארחות את הטורניר בניסיון לשנות משהו ולגרום לעולם להכיר בסבלן. שום דבר לא ישתנה. העולם גם לא יכיר בסבלן.
״יש נתק אדיר בין הרטוריקה שזנות תציל נערות ונשים מאלימות לבין מה שקורה בפועל״, אומרת האנתרופולוגית הברזילאית פאולה דה סילבה לאתר סיטילאב. ״הן לא מוגנות על ידי החוק, הן רק סובלות ממנו יותר״.
״אלימות משטרתית לא מגיעה לעיתונות״, מסבירה החוקרת לורה מוריי. ״המזל שלנו הוא שבאירוע האחרון בניטרוי היו עיתונאים איטלקים שתיעדו את המעשה, אחרת איש לא היה שומע על זה. השאלה היא כמה עיתונאים יתעניינו בסבל של הנשים והגברים בתעשייה הזו במקום במשחקי המונדיאל, ולצערי כולנו יודעים את התשובה״.
אכן, התשובה ידועה. יצויין, אגב, שקפטן נבחרת אנגליה לשעבר וכיום הפרשן הבכיר של הבי.בי.סי, גארי לינקר, ניסה להרים קמפיין של כדורגלנים נגד זנות וסחר בנשים בברזיל, אך הצדיק היחיד בסדום שנענה להזמנה היה בלם צ׳לסי ונבחרת ברזיל, דוד לואיז. השאר ממלאים פיהם מים וממשיכים בהצגה.
כאמור, בעוד כ-48 שעות תישמע שריקת הפתיחה, והעולם יעצור לשלושה שבועות כדי להתעסק בכדורגל. יהיו שם השחקנים הטובים ביותר, המהלכים היפים ביותר, השערים המרהיבים ביותר. ורק כמה מטרים משם, בפאבלות של ריו ובכל שאר הערים בברזיל, יתרחשו דברים שלעולם לא נדע עליהם, וכנראה - וזו האמת העצובה באמת - גם לא נרצה לדעת לעולם.
