דבר גדול קרה השבוע בעולם, כזה שיכול ועתיד לשנות את פני ההיסטוריה כולה. נכון, גם הניחוש הראשון שלי היה פרישתה של רוחמה אברהם בלילא מהעולם הפוליטי אם הייתי אתם, אבל לא, באופן מפתיע, אני לא מדבר על זה. אני מדבר דווקא על פסיקת בית המשפט העליון באנגליה, שמשום מה עברה בעולם בשקט יחסי.
תרדי לי מהגרון, בסדר?
תעצרו רגע עם הקלשונים, בסדר? זה כל כך מטופש שגבר מתורבת בשנת 2012 צריך עדיין להגיד את זה, אבל זה מן איזה מס שפתיים אדיוטי שחייבים להגיד: אין לי דבר וחצי דבר נגד פמיניזם. אני בעד שוויון מלא לנשים, בעד שישלמו לכולם באופן הוגן ובוודאי יתייחסו לכולם באופן הוגן. והעובדה שעדיין צריך לכתוב את הטקסט האווילי הזה כאילו זה לא ברור מאליו שגברים במאה ה-21 רוצים בטובתן של הנשים בעולם היא זו שמרתיחה לי את הדם.
רק בשבוע שעבר הצגנו כאן סקר בריטי (הם מתעסקים שם הרבה בפמיניזם, באנגליה, וטוב שכך) שבו נשים טענו שהפמיניזם הפך להיות אלים מדי ובוטה מדי. והן צודקות. ואם נשים לא יקחו את הפמיניזם מקבוצת הרדיקליות המטורפות שהשתלטה עליו, כל ההישגים הללו ימחקו ברגע. כי זה דבר אחד לדרוש שוויון צודק ומוצדק, וזה דבר שני לדרוך לכל העולם על הגרון עם עקבי סטילטו.
כי הפמיניזם נתן המון המון דברים לנשים ברחבי העולם. אבל אנחנו אף פעם לא עוצרים לשאול את מה הוא לקח. וזו שאלה שחשוב שתישאל.
אני לא מדבר על הגל הראשון של הפמיניזם, זה שקם ומרד ועשה המון לטובת הנשים ברחבי העולם. אני מדבר על הדור השלישי, הרדיקלי, הקיצוני, זה שמאחורי כל פמיניזם מסתתר סתם תירוץ לשנאת גברים באשר הם גברים, זה שלא יודע את ההבדל בין בדיחה טובה לבין משהו בעייתי באמת (לאחרונה נתקלתי במאמר שכתבה דוקטורית באוניברסיטת תל אביב, שכותרתו הייתה "סיינפלד - הסדרה השובניסטית ביותר בהיסטוריה". שם עצרתי, אני מודה), זה שהורג וחונק את הנשיות כל יום, כל דקה, נותן לה עוד בעיטה ועוד מרפק ולא ינוח עד שיקבור אותה לגמרי, בשם הפמיניזם כמובן.
ודווקא עכשיו, דווקא כשחוקי שכר חשובים כל כך מחוקקים מסביב לעולם, הגיע הזמן להפנות את המבט אל עבר הקבוצה שבטוחה שזה הכל באשמתה, להסתכל להן בעיניים ולהגיד להן: שימו מחשוף ותנוחו, למען השם.
תורידי את שק היוטה ונדבר
אני אכתוב את זה ואקווה להישאר חי עד מחר בבוקר: הפמיניזם חייב להיות יותר סקסי. למעשה, זהו כמעט צו השעה של הפמיניזם, רגע לפני שכל הישגיו הגדולים הולכים פייפן. כי זה דבר אחד להשיג שוויון בשכר, וזה דבר שני - שצריך לשים עליו את הדעת לא פחות - שיש מאות אלפי נשים בעולם שיפתחו במשפט "אני לא פמיניסטית, אבל". וזה דבר שחייבים לתת עליו את הדעת.
זו, בעיני, העוולה הכי גדולה שהפמיניזם עושה וממשיך לעשות. יותר פמיניסטית ממדונה, ובכן, אין בנמצא. מה שהיא עשתה בשביל נשיות ולמען הנשיות, ובכן, אף בחורה בחוגי המגדר עדיין לא מגרדת עם הציפורן, וכנראה גם לעולם לא תגרד. ומה עם מרילין מונרו? האם האישה, הסקסיות המתפרצת והמחשופים לא הייתה פמיניסטית רק בגלל שהשתמשה בנשיות שלה? כי זו המשוואה שאליה אנחנו הולכים, אם לא כבר הגענו לשם, וזו משוואה מסוכנת מאוד.
הפמיניזם חייב להנגיש את עצמו יותר לקהל הרחב, כי הקהל הרחב, אפעס, מתחיל לקבל עצבים מוחלטים. הפמיניזם הקיצוני חייב לחזור ולאפשר לנשים להשתמש בנשיות שלהם, ולא להציע לאסור מישהי בכל פעם שהיא יוצאת עם מחשוף מהבית. זה דבר אחד שבזכות הפמיניזם לא כולן חייבות להשתמש בנשיות שלהן היום, וזה הישג ענק. אבל אי אפשר לקחת מאישה את זכותה שכן להשתמש בו.
הפמיניזם חייב להיות, בהיעדר מילים אחרות, לוהט. רותח. סקסי. או במילים אחרות: לא עוד נשים שלובשות שקי יוטה ודורושת לשרוף את כל הגברים. לא עוד - וזה הדבר הכי עצוב שקרה לפמיניזם מאז ומעולם - בדיחה עצובה על חשבון נשים.
הפמיניזם - ויפה שעה אחת קודם - חייב לחשוב על עצמו כאחרונת חברות הבירות, הקונדומים או טחינת הנסיך, ולהוסיף לעצמו קצת סקס אפיל כדי למכור את עצמו טוב יותר. אי אפשר, כפרפראזה על משפטו של מל ברוקס, גם לשנות את העולם וגם לעשות את זה עם נשים מכוערות.
תחשבו על זה כעל מצגת, לצורך העניין. גם אם היה לכן את הרעיון הטוב בעולם, ושוויון הוא לא רעיון רע בכלל, מצגת פאוורפוינט דלוחה ומשעממת הייתה שולחת אתכן הביתה בלי משקיעים. לעומת זאת, מצגת לוהטת ומכשפת, ובכן, הייתה מניחה לכן כמויות של דולרים על השולחן.
פמיניסטיות רדיקליות מרחבי הארץ, אני משוכנע, מתקשרות כבר עכשיו למערכת ודורשות את הכתובת שלי. לפידים יובערו מול ביתי. חזיות ישרפו בחצר ביתי, אם כי לגבי האחרון אני לא משוכנע שזה דבר כל כך רע. זה הזמן להשתמש בנשיות שוב ולהחזיר אותה למודה, אבל לא ממקום של חולשה, אלא ממקום של עוצמה. תשאלו את מרילין מונרו ומדונה, שגם 60 ו-30 שנה אחרי שפרצו בהתאמה, הן עדיין שמות את כולכן בכיס הקטן.
