ברור לי שזה לא יקרה. ברור לי שלא משנה כמה אני אהיה צודק - ואני צודק - הסליחה שלכן לא תגיע. עוד לא פגשתי בחורה שמסוגלת להגיד "סליחה, טעיתי", לא כל שכן חבורת בנות קולקטיבית שיכולה לעשות את זה.
אבל מגיעה לי סליחה מכן.
כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, אינני בחור קל משקל. אמנם נכון, בחודשים האחרונים ירדתי שמונה קילוגרם ובכוונתי לרדת עוד, אבל בואו נגיד שריאן ריינולדס אני עדיין לא. אני סטודנט, לא ממש טובע בכסף, אבל כפי שכבר כתבתי תמיד אשמח להזמין אותך לכוס קפה.
רוצות תלוש משכורת, לא גבר
אני לא מנסה למצב את עצמי כאן בתור הגבר המושלם, למרות שמיתוג מוצלח אף פעם לא היה רעיון רע במיוחד. אני גם לא מנסה להגיד שכל העולם אשם ואני לא. כשחושבים על זה, האמת, זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד. אחד לאחד.
כי במקרה הזה הנשים אשמות ואני לא. שנים על גבי שנים, ידידה על גבי ידידה, אני שומע איזה גבר הן רוצות. מתייפחות לתוך הטישו שלהן אחרי שעוד ילד רע שיצאו איתו התגלה - סופרייז! - כילד רע ואומרות שהן רק רוצות מישהו שיבין אותן ויאהב אותן ויצחיק אותן ויקבל אותן כמו שהן, ואני לא אומר כלום מרוב ייאוש, כי אני יודע שתיכף מגיע ההייטקיסט הבא שינפנף במשכורת השמנה שלו והן ירוצו אליו כמו כלום.
גברים לפחות מודים שהם נמשכים לבחורה עם חזה גדול. אין לי מושג למה נשים מתעקשות להמשיך ולשקר לעצמן שזה לא אותו דבר איתן ועם תלוש משכורת.
זה לא שלא ניסיתי, כן? אני רשום לשירות היכרויות לאנשים אינטלגנטיים כבר שנתיים, אבל כלום. למעשה, פיתחתי עוויתויות לא רצוניות בכל פעם ששואלים אותי "נו, אז איך נראה?". ואני עונה, בחשש ענק: שיער שחור. עיניים חומות. די גבוה. ואז הן שואלות, כי הן חייבות לשאול: "ומבנה הגוף?". ואני עונה, עם כל האומץ שאני מצליח לגייס, "לא רזה" ומוסיף גם איזה סמיילי קורץ.
המשתמשת ניתקה את השיחה.
מסודר?
אין לכן מושג כמה פעמים קיבלתי את השורה הזו. למעשה, יש מצב שזו השורה הכי פופולרית אצלי בערוץ השיחות הפנימי של האתר הזה. ואם עברנו, איכשהו, את המשוכה הזו, הן שואלות אותי מיד "מסודר?", שזו שאלה שהפכה להיות נורא פופולרית בשנים האחרונות, כאילו זה סופר לגיטימי לדחוף לך את האף לתוך הארנק.
ממוצע זה לא מספיק טוב
אני רוצה לעמוד בזכות עצמי. אני רוצה לנסוע באוטו שיוצר לפני פחות מעשרים שנה. אני רוצה לממש את הפוטנציאל שאני חושב שיש לי. אני רוצה מישהי שתדע שזה לוקח זמן. רבות דובר כאן על הרשימה הבלתי אפשרית שרווקות רוצות מגבר ישראלי ממוצע,
אבל תנו לגבר ישראלי ממוצע להגיד לכם: זה הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים.
ואני מדבר לגברים כי הם היחידים שעוד חיים באשליה שנשים רוצות משהו אחר חוץ מכסף ופרצוף יפה. אתן, כמובן, יודעות את האמת.
היו לי שלוש חברות רציניות. שתי הראשונות בגדו בי עם גברים עשירים יותר ורזים יותר, השלישית לא בגדה בי, אמנם, אבל התנשאה עלי בצורה נוראית בגלל שהיא הרוויחה יותר ממני. היא עבדה שעות מטורפות בהיי טק, הייתה חוזרת מיובשת וחצי מורעבת מהמשרד ב-22:00 בערב אחרי שלא דיברה איתי כל היום, טרפה את מה שעמלתי להכין לה משש בערב (השעה הנורמלית שבה אנשים חוזרים מהעבודה הנורמלית שלהם) וחזרה אל המיילים שלה. מדי פעם היינו עושים גם סקס. אני כמעט בטוח שהיו פעמים שהיא לא סימסה תוך כדי.
ענייני הגבר החדש והנשים הישנות העבירו את העולם הזה על דעתו. לא שאכפת לי שהחברה שלי תרוויח יותר ממני - עם המשכורת האוניברסיטאית שלי כרגע זה גם לא ממש קשה - אבל עם כח גדול, כבר אמר ספיידי, מגיעה גם אחריות גדולה. וכל יום - כל יום - אתן מנצלות את הכוח הזה יותר ויותר לרעה.
יהיה לי קל יותר למצוא זוגיות בעוד חמש שנים, אני יודע. אני אהיה בדרך - אם לא כבר בתחנה הסופית - של הדוקטורט שלי, יושב על משכורת נעימה מאוד, בטח יותר נעימה מעכשיו. מעולם לא חיפשתי לעצמי קיצורי דרך. אל המשכורת הנעימה והעבודה הנוחה צריך להגיע בסוף. עכשיו זה הזמן שלי לעבוד, גם אם זה אומר שלא נוכל ללכת לאכול במסעדת סטייקים ברמת ישי ביום ההולדת שלך. הייתי שמח למצוא לפחות בחורה אחת שתחלוק איתי את התובנה הזו.
אתן צרות אופקים, וצרות עין. מזמינות פסטה ב-70 שקל בבית קפה ומסתכלות עלי במבט תוהה "נו, לא תשלם את החשבון?". וכשאני מסרב - כי אני אשמח לשלם על קפה או על בירה, אבל לא להוציא 100 שקל על בחורה שכרגע פגשתי - אתן הולכות ולא חוזרות.
ונגיד ונשארתן, אתן מזדעזעות מהעובדה שאני נוסע באוטו משנת 92. ושאין לי טלוויזיה בכבלים או בלווין בבית. ושאין לי אייפון. ושאני, אפעס, חי בדיוק בהתאם למשכורת שלי. וכן, אתן נורא נורא רוצות גבר מצחיק, ואתן נורא רוצות גבר מתחשב. אבל כל זה לא שווה כלום אם הוא לא יכול לקנות לכן כרטיס טיסה לפריז בדייט השלישי.
אני חושב שמגיעה לי התנצלות ביום כיפור הזה. אני לא מצפה לה, אבל אתן יודעות בתוך תוככן שאני צודק. שתמיד ולעולם תבחרו בגברים העשירים יותר (גם אם בגיל 40 אני אשב על משכורת שמנה והם יזרקו מההיי טק), שתמיד ולעולם תבחרו בגברים היפים יותר, שתמיד ולעולם ואף פעם לא תתעניינו בבחור מלא שיתיישב לידך בבר, לא משנה כמה יפה הוא לבוש או שהוא מריח טוב. או שהוא מצחיק. או שהוא יודע לבשל. או שבאמת ובתמים יכול להיות לכם טוב ביחד.
זה הזמן שבנות ישראל הרווקות ישאלו את עצמן כמה שאלות קשות. תמיד אתן שואלות את עצמכן "איך זה שאני לבד", וזה, כמובן, רק מצביע על האגואיזם האיום והנורא שנשים צעירות פיתחו.
אז השנה, לשם שינוי, נשאל את עצמו כולנו ביחד "איך זה שאורי לבד", וכולנו נדע את התשובה. ונאחל לעצמי שעד השנה הבאה כבר ייפול למישהי מכן האסימון ונחיה יחד בזוגיות מאושרת, לפני שאצטרך לנפנף בתלוש המשכורת שלי ולדעת, בתוך תוכי, שאת נשארת רק בגללו.
