פעם אנשים היו מחכים רק לפרסומות. נכון, זה בעיקר בגלל שלוח המשדרים של ערוץ 2 הניסיוני כלל תוכניות כמו "גלגל המזל" ו"עשינו עסק" (לא היו אז את המוחות המתוחכמים שיעשו יצירות מופת כמו "האח הגדול"), אבל פעם לא רק שלא היו מעבירים את דביר, בקושי היו מעבירים ערוץ.

למעשה, בשנים ההן התוכניות קצת הפריעו לנו באמצע כל הפרסומות הסקסיות ההן. אז כמחווה ליעל בר זוהר שחוגגת ממש היום 32 (מה שאומר שעברו בדיוק 16 שנה מאז פרצה התיכוניסטית בת ה-16 לחיינו, ושמישהו יתן לנו צל"ש על חישוב מתמטי מיותר בטופן מיוחד), וסתם כי בא לנו להיזכר בזמנים שבהם עוד עשו פה פרסומות טובות, הנה מקבץ הפרסומות הסקסיות ביותר בכל הזמנים.

פלפל, חריף

נתחיל, איך לא, עם הגברת הראשונה, האחת והיחידה, ילדת היומולדת והאישה שגרמה לכל בחורה על הפלנטה להרגיש רע בביקיני לעומתה: יעל בר זוהר.

את הקונספט אתם בוודאי זוכרים: בר זוהר, אז נערת תיכון שיחקה, ובכן, נערת תיכון (אז, שלא כמו היום, היו מלהקים לתפקידי אופי) שהחבר שלה מגיע לאסוף אותה במכונית הפתוחה שלו בהפתעה. כמו כל ילד בן 16 שאין לו 60 שקל לשלם דמי כניסה לקאנטרי קלאב השכונתי הם מתפלחים לבריכה של אחד השכנים, ובר זוהר, שכמו כל נערה בתקופה ההיא לא העזה להסתובב בלי ביקיני מתחת לבגדים למקרה שיפתיעו אותה באמצע היום, פשטה מיד את מדיה והעניקה לנו את האימג' שחרות לכולנו עד היום בזכרון (דלגו ל-0:57 בסרטון על מנת לצפות בפרסומת).

יום כתום

במבט לאחור על הפרסומת של תפוזינה, לא ממש ברור איזו רוח חופשייה ונטולת רגולטרים אישרה אותה לשידור, שלא לדבר על ההמשכים שלה.

הפרסומת הזו הייתה סקס נוטף ובוטה אחד גדול שבסופו פרסמו גם איזה משקה. אבל היי, התברר שכמו בעולם גם בארץ סקס אכן מוכר, מכירות תפוזינה עלו באלפי אחוזים ואנחנו זכינו לסדרת פרסומות שאין שום סיכוי שהיינו רואים היום. תחליטו אתם אם זה רע או טוב.

בובה של פרסומת

אם הייתם פה בקיץ 2005, אתם בטח זוכרים שכולם דיברו רק על נושא אחד: הפרסומת הסקסית (החדשה) של יעל בר זוהר. אז עלו על המוקד: החפצת נשים בוטה, איתן אורבך כפרזנטור (סתם, זה לא נכון, אבל היו צריכים לדון על זה כבר אז) ומיניות מתפרצת שילדים (ומבוגרים) לא צריכים להיחשף אליה.

חוץ מהפרובוקציה הדי זולה, האמת, עדיין לא הבנו, גם במבט לאחור, מה היה אמור לשכנע אותנו לקנות את הבגדים של פוקס.

חשיפה בלעדית

ובניגוד לפרסומת שלמעלה, הנה פרסומת שגרמה לנו, כמה שנים קדימה, לשאול אחד את השני איפה היית כששודרה הפרסומת הסקסית של קסטרו.

בישראל השמרנית של אז (בניגוד להיום, שאנחנו ממש מדינה ליברלית ושוחרת נשים) הפרסומת חוללה סערה של ממש, אבל גם הכירה לנו את ליאור מילר ויעל אבקסיס (וגם, בדיעבד, הכירה אותם אחד לשניה), ככה שתסלחו לנו אם נוסטלגיה פלוס מלמול "אח, כבר לא עושים פרסומות כאלה יותר" יהיו הדבר היחיד שיהיה לנו להגיד על הפרסומת המעולה הזאת.

מוי כיף

כמה שנים טובות אחרי הפרסומת של "קסטרו" הגיעה לארץ פרסומת בכיכובה של לואיסנה לופליאטו (למען ההגינות יאמר שלופליאטו הגיעה לארץ, הפרסומת כבר הייתה כאן) ושברה שיאי סקסיות חדשים עם גניחות ה"מוי כיף" שלה. או לפחות חשבנו שהיא שברה שיאי סקסיות חדשים כי אז, כאילו, הגיעה דנה פרידר עם הפרסומת הזאת.

בר ביצוע

אי אפשר באמת לדבר על פרסומות סקסיות בלי המלכה הבת והדוגמנית מספר אחת שלנו בחו"ל, בר רפאלי, שחוץ מפרסומת מזעזעזת לטחינה עשתה עוד כמה פרסומות קצת יותר מוצלחות בחיים שלה.

הראשונה, שלגמרי שוברת שיאי סקס חדשים, הייתה לבגדי ההלבשה התחתונה של בוניטה דה מאס. השנייה היא הפרסומת המפורסמת עם נועם טור ל"פוקס", שלא השאירה יותר מדי מקום לדמיון. או לבגדים.

מים לדוד המלך

הפרסומת הזו - שאגב, צונזרה לצורך שידורה בטלוויזיה - לגמרי נותנת פרשנות חדשה לשיר "מים לדוד המלך", בעיקר בגלל שהיא גרמה לכולנו להתעלף. לא שחסרות לה הופעות סקסיות ומרשימות, אבל הנה הופעה אחת של נועה תשבי (שמישהו באותה הזדמנות יסביר לנו איך יכול להיות שהאישה הסקסית הזאת מדגמנת מידות גדולות) שגרמה לכולנו להחסיר פעימה.

מקופלת

טוב, אנחנו מודים שליד הפרסומות האחרות הפרסומת הזו קצת נראית מבית היוצר של משמרות הצניעות, אבל בתקופה ההיא, כשמקופלת היו הדבר הכי מרענן בשוק ופנו אל הקהל הצעיר (הפרסומות ב"מעריב לנוער" קיבלו קיטונות של ביקורת) כל סמל פאלי הכי קטן הצליח לעורר את הסערה הכי גדולה, שכמובן לא פסחה גם על הפרסומת הזו.

מילקי ומיני

כמה שנים טובות אחרי שמקרנה גמר להיות להיט (שזה בערך חודשיים אחרי שהוא התחיל) הפציעה סנדי בר עם הפרסומת ל"מילקי". כה חבל שאיש לא התעסק בנושאים הבוערים שהעלתה הפרסומת הזו, כמו החזרת השיר הזה לחיינו בדרך האחורית, והתעסקו רק במחשוף הנדיב עד מאוד של סנדי בר.

געגועים למיקי

ואי אפשר לסיים רשימה כזו בלי הפרסומת הזכורה מכולן, בעיקר הזכות המחווה של מילי אביטל ל"אינסטינקט בסיסי", שעשתה את זה אפילו יותר טוב מהמקור. אוקיי, לא, אבל ניסינו להחמיא.

אם תסתכלו טוב תזהו שם גם את צחי נוי בתור אחד מהחוקרים, אבל האמת היא שמילי וה"רוצה ביס, מיקי" שלה (שגם הפך למטבע לשון ששיגע את כולנו שנים אחר כך. היינו כה נוחים להשפעה בשנים ההן) גנבו את אור הזרקורים בפרסומת הזו, ולגמרי בצדק.