עזוב אינטרנט, תביא חולצות
Godaddy קמה בשנת 1997 תחת השם הכה אטרקטיבי ג'ומאקס טכנולוגיות. אחרי שנה פרסונס הבין שעם השם הזה לא הולכים למכולת, וניסה לקנות את הדומיין Bigdaddy. בגלל שהוא כבר היה תפוס, מיהר פרסונס לקנות את הכתובת Godaddy רק בגלל שהיא היחידה שהייתה פנויה. וגם זה סוג של מזל. קשה להגיד שהחברה דשדשה בשנים ההן, אבל אפשר להגיד שיחסית לעובדה שאלו היו סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים ואנשים עוד לא ממש ידעו מה לעשות עם האינטרנט הזה (לעזאזל, אנשים עדיין כיסו את המסך והמקלדת שלהם בכיסויי סיליקון!), העובדה ש-GD החזיקה בשני מיליון מנויים ובשש מיליון כתובות בלבד בסוף 2003 (פחות מ-10% מנתח השוק) היא לא ממש משהו להתגאות בו. ואז פרסונס הגה את הרעיון עם החולצות הלבנות. הקמפיין שלמעלה עלה לאוויר באמצע שנת 2004 ושודר בדיוק פעם אחת לפני שרשתות הטלוויזיה הבינו מה הן אישרו ופסלו את הפרסומת לשידור. אבל הפעם האחת הזו, בתוספת, כמובן, הבאזז שיצרה הפרסומת שנפסלה, הספיקה כדי שGD תהפוך למטאור בשמי הרשת, וכבר ב-2005 תזכה בתואר "האתר הגדול ביותר להזמנת כתובות ברשת".וזו הייתה, כמובן, רק ההתחלה.
14 גרסאות ודי
בואו נדבר קצת במספרים. עד 2005 הייתה GD חברה קטנה ששוויה 100 מיליון דולר ושלטה ב-16% מנתח השוק. עלייה יפה מ-2003, אבל עדיין, לא ממש מספיק. היה ברור שדרוש משהו גדול באמת, ומי היה מאמין שבעצם כל מה שצריך היה הטריק הותיק ביותר בעולם הפרסום.
ב-2006 הגיעה ההחלטה שתשנה את כללי המשחק של החברה. פרסונס החליט, בצעד אמיץ ויוצא דופן (שהיה גם סוג של התאבדות כלכלית) לפרסם בסופרבול האמריקאי, שכל ספוט בו עולה כמה מיליונים טובים.
הפרסומות הייתה סקסית להחריד, ו-GD נאלצה להגיש לא פחות מ-14 גרסאות שונות עד שקיבלה אישור לאחת מהן. זה היה יקר, אבל קשה להגיד שלא משתלם: ארבעה חודשים אחר כך דיווחה החברה על 14 מיליון כתובות שהיא מחזיקה בבעלותה, יותר מפי שתיים ממה שהיה לה עד 2003. פרסונס, מבחינתו, מצא את הביצה שמטילה ביצי זהב והקהל האמריקאי הגיב לשלל הפרובקציות שהוא השליך עליו. GD תבעו את המונח "Go daddy girls”, מיתגו את האתר שלהן בשלל נשים מוכרות אך לא ממש צפויות (שלוש דוגמאות הן המתאבקת קנדיס מישל, נהגת המרוצים דניקה פטריק ושחקנית הגולף אנה רוסון) ויצאו לדרך חדשה. ומאוד מאוד מוצלחת.כמה מוצלחת? ובכן, כפי שכתבנו, עד 2005 שלטה GD ב-16% בלבד מנתח השוק והייתה שווה 100 מיליון דולר. שבע שנים אחר כך היא חולשת על לא פחות מ-52% מהשוק. עכשיו תעשו לבד את המתמטיקה.
היום הפרסומות של GD בסופרבול הן כבר מוסד של ממש, ומשהו שאנשים מחכים לו לא פחות מאשר הופעת המחצית המפורסמת. השיטה, אגב, תמיד זהה: פרסומת סולידית יחסית (היי, אמרנו יחסית!) ששולחת את את הצופים לאתר על מנת לצפות בגרסה המלאה. נכון, זה די דבילי. נכון, יש סופרבול באמצע. אבל זה לא מנע מהטראפיק של Godaddy לעלות ב-466 אחוזים בשנה שעברה.כיום, כפי שבטח כבר הבנתם, Godaddy היא ספק הכתובות הגדולה ביותר, חולשת על לא פחות מ-50 מיליון כתובות באינטרנט (זוכרים איפה היא הייתה ב-2004?) והצליחה לדרוס את כל מתחריה ברשת.
לפני כמה חודשים, ביולי האחרון, נמכרה החברה בשווי של לא פחות מ-2.25 מיליארד דולר (לא, לא טעינו, כתבנו מיליארד) כשאחת ההבטחות הראשונות ששיחררו הבעלים הייתה שהם לא יפגעו בפרסומות הסופרבול.
אה, יופי, כי לרגע כבר נלחצנו."יצרנו סטנדרנט חדש של חוסר צניעות", אמר פרסונס כשרואיין בעיתון Usa Today השבוע לקראת הפרסומת החדשה שתעלה בסופרבול הקרוב (כן, נו, אמרנו לכם, זה חתיכת עניין באמריקה). "עם זאת, הפרסומות שלי לא רומזות על סקס. כל קישור לסקס שנוצר הוא במוחם של הצופים בלבד"
בעוד שבועיים – ה-5.2, אם תהיתם – יחכו מאה מיליון צופים אמריקאיים עד שתישרק שריקת הפתיחה של משחק הפוטבול החשוב ביותר בעולם. בזכות מסורת שיצרה חברת אינטרנט אחת (ואחריה עקבו חברות כמו "דוריטוס", "פפסי" ובירה "בוש"), אתם יכולים להיות בטוחים שאותה כמות של צופים תחכה גם להפסקת הפרסומות במחצית.
