משפט אפגני (ואמיתי לגמרי, דרך אגב) מוכר ומפורסם אומר: "מקומה של האישה בבית של בעלה או בקבר".
במדינה שבה לנשים אסור לצאת מהבית ללא ליווי גברי וזכתה אך לפני חודש בתואר המפופק "המקום המסוכן ביותר לנשים בעולם" ע"פ סקר של המכון הנחשב תומאס-רויטרס, המשפט הזה לא ממש מפתיע.
כבר עשרות שנים שנשים באפגניסטן סובלות מהתעללות בלתי נתפסת ומיחס משפיל ומבזה. משנת 1996-2001, אז שלט הטאליבן באזור, הן לא הורשו לעשות שום דבר, כולל לא ללמוד. מי שחשב שהפלישה של ארצות הברית תשנה את המצב, ובכן, טעה ובגדול.
נשים אמנם יכולות ללכת לבית הספר או לאוניברסיטה עכשיו, אבל בעוד שארצות הברית מנסה לשלוט במצב, הטאליבן עדיין שולט ברחובות. בשלוש השנים האחרונות, סתם דוגמה, עוברים גברים רעולי פנים על אופנועים ליד בתי ספר ומתיזים חומצה רעילה לפניהן של בנות צעירות שכל חטאן היה ברצונן לרכוש השכלה. וזה עוד בלי לדבר על מאות נשים בשנה שנשפטות לשלוש עד חמש שנות מאסר מכיוון שביום חתונתן הן אינן בתולות. יש לציין, כמובן, שמי שקובע אם הן בתולות או לא הוא בעלן.
אבל דווקא ילדה אחת, בת 14 בסך הכל, הפכה לסמל המאבק ולקש ששבר את הגמל. בדצמבר 2010 פרצה חבורת גברים לביתה של עזיזה נאזאר בת ה-14 בכפר צ'קוש, הכו את אביה וחטפו אותה מביתה.
מי שעמד בראש כנופיית החוטפים הוא חאג'י דלולה, איש טליבאן מוכר, שחברו הטוב נישא באותו ערב לבחורה אחרת, אך בהמשך הלילה - לטענתו של דלולה - התגלה כי היא אינה בתולה. זה, כמובן, היווה תירוץ לחטוף את נאזאר מביתה, לחתן אותה עם חברו באישון לילה, ואת ההמשך, לצערנו, אתם יכולים לדמיין.
האב האמיץ הגיש תלונה במשטרה, ושופט אמיץ עוד יותר שפט את כל הכנופייה לשנה עד חמש שנות מאסר. אלא שלטאליבן, אתם יודעים, יש קשרים וכסף במקומות שלאף אחד אין, ותוך 20 יום נערך, במפתיע, שימוע חוזר לכנופייה ע"י התובע המחוזי של קאבול, שקבע - סופרייז סופרייז - שלא הם ביצעו את הפשע הנתעב ושילח את כולם, למעט אחד, לחופשי.
הסיפור הזה, לצערנו הרב, אינו נדיר במיוחד במחוזותיה השונים של אפגניסטן. מה שכן נדיר הוא שנשות אפגניסטן, לראשונה בהיסטוריה, החליטו לעשות משהו לגבי זה.
הסלמה שבשתיקה
נשות אפגניסטן, חשוב לציין, חשופות להטרדות בלתי פוסקות. סקר שנערך במדינה באפריל 2011 על ידי הארגון העולמי YWC בקרב מורות ותלמידות חשף נתון מזעזע: תשע מתוך עשר נשים חשופות באופן יומיומי לקללות ומילים גסות שנשלחות לעברן, ושבע מתוך עשר חוות הטרדות גופניות כגון: צביטות, טפיחות, סטירות וכמובן גם מעשי סדום ואונס.
המציאות במדינה האסיאתית שהייתה תחת המשטר הקומוניסטי עד 1992 ונתונה לשלטון האימים של הטאליבן מאז 1996 לא הולכת ונהיית קלה עבור נשים, גם לאחר הכיבוש האמריקאי. הנה, רק לפני יומיים עלתה הצעת חוק (שכמובן תעבור) שדורשת מנשים להתלבש באופן "צנוע" (כלומר, מכוסות מכף רגל ועד ראש) גם לחתונות ולאירועים חגיגיים, המקום האחרון אליו היו יכולות הנשים האפגניות להתלבש כרצונן.
שלל המקרים המצערים הללו הובילו את ארגון HADIA, בשיתוף עם YWC, לעודד את נשות אפגניסטן לעשות מעשה. גם המהפכה הזו, כמו יותר מדי מהפכות אחרות, התחילה בפייסבוק (לעמוד הרשמי של האירוע, לחצו כאן), ולכו תדעו איפה היא תיגמר. הדף, איך לא, הופץ בין אלפי אנשים, וכך קרה שלראשונה בהיסטוריה האפגאנית הנשים יפגינו על זכויותיהן.
אם לא יקרו תקלות מיוחדות (הטאליבן כבר איים לפוצץ את האירוע, וקיים חשש סביר שהוא יעמוד במילה שלו), בשעה שלוש אחרי צהריים שעון קאבול (אחת בצהריים שעון ישראל) יצא לדרך מהאוניברסיטה של העיר המצעד לזכויות נשים הראשון אי פעם, ומי יודע איפה הוא ייגמר. נכון לכתיבת שורות אלה אישרו מאות נשים (וגם כמה גברים אמיצים במיוחד) את השתתפותם, ואם אף אחד לא ישתפן, קיים סיכוי סביר שהמהפכה לזכויות אדם ששוטפת את העולם הערבי תכה גם במקום האטום והקשה מכולם.
האם זה באמת ישנה משהו? לא בטוח. בטח לא את האלימות וההטרדות ברחובות, שמטרתו הרשמית של המצעד היא למחות נגדה. במדינה כה איומה לנשים צריך יותר ממצעד אחד כדי לשנות משהו. אבל דבר אחד בטוח: אחרי 15 שנה איומות, מחר נשות אפגניסטן יכריזו שהן אינן שותקות יותר ויוצאות למלחמה על מקומן ברחוב. יחסית לשתי האופציות האחרות - בבית של בעלן או בקבר - חייבים להודות שגם זה שיפור שאי אפשר להתעלם ממנו.
