הצעירה שחיכתה לי בקפה ביאליק בתל אביב נראתה הכי רחוק שאפשר מהדוגמנית שהיא הייתה פעם, על שפעת תלתליה הזוהרים והמבט השובב בעיניים. עמית מכטינגר, טופ מודל בינלאומית, כבר נמצאת עמוק בתוך חייה החדשים, כאמא (טוטאלית כהגדרתה) לשני ילדים (שש וחצי וחמש), שאת שמותיהם היא מסרבת להסגיר, וכסטודנטית למשחק שנה שנייה בבית הספר למשחק של אייל לוי.
אחרי 15 שנות גלות, מתוכן שמונה שנים וחצי בברצלונה, היא חזרה לפני שנתיים ארצה בדומייה לא אופיינית, התמקמה בחצר בית הוריה במושב תלמי אליעזר, ופתחה בלימודים אינטנסיביים, שבסופם, כך היא מקווה, תהיה שחקנית מצליחה לא פחות מגלגולה הקודם כדוגמנית.
נפגשנו ממש בצומת אלנבי ביאליק ההומה – היא מעשנת כבדה, כך שמזגן לא עמד כלל על הפרק – ואיש לא זיהה את האישה היפה שישבה מולי, נטולת שפעת תלתליה ההורסים שהפכו לסמלה המסחרי וללא המבט השמח שהיה לה פעם בעיניים. היום העיניים שלה נראות עצובות, ולא נותר אלא לברר – באמצעות עשר תחנות חייה – מה קרה לה בדרך אל פסגת העולם ובחזרה.
"כולנו חבוטי טראומות, זה ברור. לכל אחד יש את השק שלו, וגם לי יש שק כבד על הגב", היא אומרת במסתוריות.
תגלית השנה
עד גיל 14 היא ניהלה חיים נינוחים של מושבניקית, שגדלה בין פרדסים ושדות, למדה במגמת ספורט בתיכון החקלאי בפרדס חנה והלכה לתנועת הנוער, אלא שאז קלט אותה צלם האופנה יקי הלפרין, שבנו ערן היה איתה בתנועה, והשאר היסטוריה.
הקריירה שלה התחילה ברגל ימין, כשזכתה בשנת 90' בתואר "תגלית השנה" בהיותה בת 15, והמשיכה להצלחה חוצת יבשות שכוללת שערי מגזינים נחשבים כמו "ווג", "אל" ו"מארי קלייר", תצוגות של בתי אופנה דוגמת ארמאני, שאנל, לואי ויטון וקלווין קליין, וחסות של מעצב העל קרל לגרפלד.
"הכול קרה מהר, לפני הזמן ובאינטנסיביות גדולה", היא אומרת. "עשיתי את הקמפיין של ארמאני, פתחתי את התצוגה של מרק ג'ייקובס, וגם בארץ עבדתי עם כל החברות כמעט, כמו הוניגמן, נטורל פורמולה וקסטרו. בארץ יודעים להעריך יופי, ובעיקר את היופי המקומי. יש כבוד. עד היום אני שומעת 'איזה יפה את, איזה יפה את'. אני כבר מחכה שאנשים יעברו לדבר הבא, שידברו איתי על משהו אחר".
בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
התלתלים שהיו ואינם
"כל הזמן הייתי 'עמית עם התלתלים', הייתי מזוהה איתם, והיום אנשים רואים אותי ונעתקת נשימתם. אבל אני בן אדם אחר היום, והרגשתי צורך לשנות את עצמי עם חיצונית. התלתלים מזוהים עם התדמית של הילדה המופרעת, הבעייתית וחסרת האחראיות, והיום, כשאני כבר אמא, אין מקום לאימג' הזה בחיים שלי. השיער החלק מבטא את זה שאני עכשיו יותר מסודרת, יותר אחראית, פחות מתפזרת. לפני ארבע שנים עשיתי החלקה יפנית ואני מרגישה שהשתבחתי".
ההתמכרות לסמים
על שלב הסמים בחייה היא מבקשת לדלג, כאילו ששיתקה תוכל להעלים את התקופה ההיא, שבה הקריירה שלה נסקה לשמים, בעוד היא נופלת חזק לאדמה.
"משלב מסוים הסמים לא עשו לי טוב, זה לא היה מלהיב כמו בהתחלה", סיפרה בשנת 2002 לאמירה לם מ"ידיעות אחרונות". "פתאום הרגשתי שאין בי יצירתיות, שאין בי רצונות, שאפילו אין בי חלומות בלילה. האובדן של החלומות בגלל הסמים, זה הכי הציק לי. נהייתי אפתית ולא רגישה. כשאתה מעשן ומסניף בכמויות, אתה מרגיש שאתה לא שולט יותר בחיים שלך, ואני הרגשתי שבאופן מוחלט אין לי שליטה על החיים שלי".
היא הייתה אז בשיא הצלחתה, רק בת 27. היום, עשר שנים אחרי, היא מבקשת למחוק את התקופה הזו בעברה. "אמרו עליי הרבה דברים, כתבו עלי הרבה דברים, חלקם לא היו ולא נבראו. למה לי להודות, למה לי להכחיש, למה לי בכלל לדבר על זה? למה אני צריכה שיצביעו עליי אחר כך בגן של הילדים? היום אני יודעת מי אני, מאיפה אני באה ולאן אני הולכת. גם אם הייתי יכולה לחזור אחורה ולשנות את זה, לא הייתי מתנהלת בשום צורה אחרת. זה משהו שהיה ועבר, זה חלק ממני וחלק ממי שאני היום".
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד לאשה:
- דנה עדיני לקחה פסק זמן מעולם הזוהר
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
המשפחה שלה
"המשפחה שלי זה הדבר הכי חשוב בשבילי. גרתי הרבה שנים בפריז, בלונדון, בניו יורק, בטוקיו, בגרמניה, ואת רוב הכסף שהרווחתי בזבזתי על נסיעות בזק לארץ. הניתוק היה נורא קשה. אני זוכרת שכשהייתי מתגעגעת במיוחד, הייתי אוכלת פלאפל או קונה 'ידיעות אחרונות' בפריז".
את בעלה, עידן גלעדי, איש עסקים ויצרן אופנה, שגדל בקיבוץ סמוך למושב שלה, היא הכירה עוד בילדותה. הקשר ביניהם התהדק כשהא גרה בניו יורק, והשניים התאהבו והעתיקו את מגוריהם לפריז. לאחר שלוש שנות זוגיות הם נישאו בברצלונה, בנוכחות שבעים בני משפחה וחברים קרובים, כשעמית כבר נשאה ברחמה את בתם הבכורה. "זה לא היה היריון מתוכנן, אבל ברגע שהוא בא, ברוך הבא", היא אומרת.
"היום אני גרה במושב, ונוסעת כל בוקר שעות בפקקים ללימודים, רק כי אני חושבת שזה הכי איכות חיים בשביל הילדים לגדול במושב ליד סבא וסבתא. זו הקרבה ענקית בשבילי, אבל אני אמא טוטאלית. כשאני לוקחת את הילדים לפארק, אני איתם על הנדנדה ועל המגלשה, אני לא יושבת על הספסל. רציתי לגדל את הילדים כמו שאני מבינה וכמו שאני מרגישה. היום אני מרגישה מוכנה לעוד אחד".
לימודי משחק
היא לא זוכרת מתי החלה לבעור בה התשוקה למשחק, אבל זאת הסיבה שמשפחת גלעדי מכטינגר חזרה לארץ.
"תמיד נמשכתי למשחק, אבל כנראה שלא הייתי מוכנה לזה קודם", היא אומרת. "לא הייתי מוכנה לחשוף את עצמי, כי משחק הוא חשיפה גדולה. בהתחלה, שנכנסתי לכיתה, הייתי כמו דג, לא הוצאתי מילה. היום אני יותר משוחררת. אני גומרת שנה ב' עם תפקיד ראשי בהצגה 'חתונת הדמים' של לורקה, ואני מחכה בקוצר רוח לשנה השלישית, שתוקדש כולה למשחק מול מצלמה. זה יותר מעניין אותי מתיאטרון.
"התיאטרון ממש חדש לי. כל הניסיון שלי התמצה בפרסומות, ופתאום אני צריכה להיות שעה ורבע על הבמה ולחכות למחיאות כפיים. זה קשה, אבל אני מרוכזת במטרה. אני יודעת שהיות שאני מוכרת, יכולתי להתמודד באודישנים גם בלי ללמוד, אבל אני מאמינה שאם לא אלמד משחק באופן מסודר, אני ארגיש את הפער. לשמחתי, בבית ספר מתחשבים בזה שאני האמא היחידה בכיתה".
* הראיון המלא עם עמית מכטינגר בגיליון השבוע של לאשה
