לפני כמה חודשים חוותה גלי עטרי התקף חרדה. כל השנים היא אוכלת טוב, שומרת על שקט נפשי, מכוונת את חייה שלא יגיעו לרגע כזה, ופתאום לחץ עוצמתי בחזה, ותחושה אמיתית, מעליבה, שככה כנראה נראה הסוף.

"מאז שקוקה (אחותה שוש עטרי- אמ"ר) נפטרה, לפני שלוש שנים, מלווה אותי חרדה שקשה להשתחרר ממנה. חוויתי מה שנקרא 'אשמת ההישרדות'. כשזה קורה למישהו אחר, אתה אומר 'אוי ואבוי' אבל זו לא הבעיה שלך. כשזה כל כך קרוב, זה מבהיל".

הייתי קרובות מאוד. זה טבעי שתרגישי ככה.

"מעבר לזה שהייתי קרובה אליה הטבור, אל תשכחי שאני היא זו שמצאה אותה מתה. זה היה שוק איום. דיברתי איתה ב-11 בבוקר כשהיא הייתה בעבודה, באחת וחצי בצהריים היא הייתה בקופה בסופר, וכשאני באתי אליה הביתה הכול היה מוכן לקראת הסלט של ארוחת הצהריים. קרה לה משהו פתאומי".

אחרי שלוש שנים אתם כבר יודעים מה אירע?

"אין לי תשובה. זה עינוי עצמי מיותר. חשבתי שאולי פתאום יבזיק לי משהו ואני אבין. ניסיתי להיכנס לראש שלה. נשכבתי בצורה שבה מצאתי אותה, ניסיתי לשחזר מה קרה לה, והתמלאתי צמרמורת. אפילו הלכתי למומחה, כי רציתי לקבל תשובה. זה לא נתן לי מנוח עד שממש חוויתי את זה מבפנים והרגשתי מה היא הרגישה בשעה האחרונה שלה. אבל תשובה אין".

פעם פחדתי מהצל של עצמי

גלי עטרי (57) תחגוג ארבעה עשורים של קריירה בהופעה חגיגית ב-28 ביולי באמפיתיאטרון שוני. היא תארח את ישי לוי, לאה שבת וסגיב כהן, מי שעבד איתה על אלבומה האחרון "בין האש ובין המים". הופעה שתהיה סיכום ביניים של הקריירה שלה.

כבר יותר מעשור היא אדם שלום ומאושר. היא גרה עם בן זוגה ובתה בבית יפה שעצבה בעצמה, מפרגנת לעצמה שיעורי פילאטיס, ואפילו את הקפה היא שותה באופן מיוחד, עם ערבוב גרגירים מהיר שרק היא יודעת לעשות.

הפתיחות של עטרי ויכולתה ליהנות מהחיים בלי להתנצל הם הודות לעבודה עם מטפלת וספר אחד לעזרה עצמית, "אזורי המשגה שלך" מאת ווין וו. דייר, ששינה, לדבריה, את חייה. והייתה גם החלטה אמיצה לצאת נגד הפחדים וחוסר הביטחון באופן מקורי במיוחד: פשוט לעשות את מה שמפחיד ולהתמודד איתו.

גלי: "היום אני יכולה להגיד שההופעה על הבמה היא מתנה שקיבלתי. פעם פחדתי מהצל של עצמי".

היום היא כבר חושבת אחרת, וכמוה גם הנשים הנוהרות אחריה, מפזמות את המנוני ההעצמה הנשית שלה, שבהן שורות כמו "תעשי רק מה שאת אוהבת". "בכלל לא התכוונתי להיות הגורו של העצמה נשית, השירים האלה הם אשכרה החיים שלי", היא מחייכת.

אז ההופעות הן כבר לא סיוט מבחינתך.

"אני אוהבת כשהקהל מקשיב בהופעות למה שאני אומרת. הייתה תקופה בצעירותי שהיו לי מעריצים כמו שיש היום לזמרים צעירים, אבל אני שמחה שאני לא שם כי זה קהל בוגדני של הערצה עיוורת. אחת הסיבות להישרדות המקצועית המכובדת שלי היא העובדה שאני לא כמהה לתהילה, שלא תשוב, והיא כבר לא רלוונטית".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד לאשה:

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

השורשים שלי הם בתימן

שני סינגלים שלה ("עזוב" ו"מכאן לשם") יצאו לאחרונה לקראת אלבום חדש עם עמיר בניון, והיא עומדת להפתיע ולתת בסלסול.

"זה צד פחות מוכר אצלי משום שהכיוון המוזיקלי שלי הלך למקום אחר, אבל בכל אלבום הייתי לי רצועה עם משהו מהבית. נכון שאני נתפסת 'אשכנזית' יותר, אבל אסור לשכוח שהשורשים שלי הם בתימן. אבא שלי היה חזן ואצלנו בבית שרים ומדברים בחי"ת ועי"ן. אני לגמרי משם, זה טבוע בדם שלי".

הביוגרפיה המוקדמת שלה מוכרת: היא נולדה וגדלה בשכונת שעריים ברחובות, אחות צעירה בין שבעה אחים ואחיות, ביניהם השחקנית והזמרת יונה עטרי ושדרנית הרדיו שוש עטרי. בגיל ארבע התייתמה מאביה. בגיל תשע וחצי היא נשלחה לפנימיית הדסים בשרון והתגוררה שם עד גיל 15 וחצי, אז עברה לחיות בתל אביב אצל אחותה הבכורה יונה, שהייתה כבר כוכבת גדולה.

"היום יונה בת 77 והיא מופיעה לפעמים עם אילי גורליצקי. חיית במה אמיתית". מתמוגגת עטרי. "מקבלים אותה מדהים. חולים עליה ולא שוכחים לה את הימים ההם".

את בת 57. המספר הזה עושה לך משהו?

"הדבר היחיד שיש, קשור לפיזיולוגיה של הגוף שלי. עשיתי הרבה שנים טיפולי הפריה שלא צלחו, וכל הגוף שלי היה בלגן של הורמונים משתוללים. כשהפסקתי את הטיפולים בגיל 44, היו לי תופעות שלא הכרתי והיה לי קצת שוק. הרגשתי שזה לא עושה לי טוב, וחזרתי לפסיכולוגית שלי.

"תמיד רציתי להקים משפחה ורציתי ילדים, כי חשבתי: 'מה, זה לא הייעוד שלי להיות אמא? אני לא אגשים את החלק הזה של החיים? אהיה זקנה ערירית?'

"לפני שהייתה לי בת הייתי מיואשת מהאהבה. הייתי גרושה, כבר לא הייתי צעירה, וזה מלחיץ כפל כפליים. ברגע שהייתה לי ילדה, כבר לא הייתי לחוצה למצוא בן זוג כדי להביא איתו ילדים. היו לי החיים שלי שאני אוהבת, המשפחה שלי, הקריירה שלי, והיה לי הרבה יותר קל.

"זו באמת קלישאה, אבל דברים נכנסו לפרופורציה בעקבות האמהות. זה ריכך אותי, פתח אותי לצדדים שלא הכרתי אצלי. לקחתי אחריות רצינית. הרגשתי שאני לא יכולה ליפול, יש לי ילדה. זו אחת הסיבות שהצלחתי לחזור לתפקד אחרי מותה של קוקה".

  • הראיון המלא עם גלי עטרי בגיליון השבוע של "לאשה"