רויטל גל
בין אם הגיע הגיל, אם אתם רוצים לחזור לעבודה או אם פשוט אין לכם ממש ברירה - מגיע הרגע שבו הילד צריך ללכת למעון בפעם הראשונה. קשה לכם עם זה? מרגישים אשמים? זה טבעי ואתם לא לבד. הורים רבים מרגישים קושי בשלב שבו הילד עוזב את הבית, החממה המוגנת, ויוצא אל "החיים האמיתיים". רננה צימבליסטה, מנחת קבוצות הורים במכון אדלר, מסבירה למה הורים מרגישים אשמים ומה אפשר לעשות כדי להקל על הילד, וכך גם עליכם.
חלק מתחושת האשמה נובעת מכך שלמעשה זהו סיום של תקופה (צילום: שאטרסטוק)
למה אנחנו מרגישים אשמה?
ההכרה בסיבות שגורמות לכם להרגיש אשמים וטרודים יכולה להקל על התחושות ולעזור לכם להתמודד איתן.
* מבוגר זר: כשהילד שלנו הולך למעון, מקננת בנו התחושה שהוא עובר מתשומת לב אישית ומרפדת, עם הורים שמרגישים ויודעים מה הוא רוצה, לידיים מטפלות אחרות, למבוגר שאמור ללמוד ולהכיר אותו. אחת המחשבות שעולות בקרב הורים היא שאני, כהורה, אמור לסמוך על הדמויות בגן, אך אלה אנשים שאני לא מכיר ממש טוב, לא ביליתי יום שלם תחת ידיו של המבוגר האחראי החדש. האם הילד שלי יקבל מענה לצרכים בסיסים של חום, אהבה, רעב?
* חלוקת תשומת לב: הילד שלי עומד לחלוק את תשומת הלב שהוא זקוקה לה עם עוד קבוצת ילדים אחרים. הורים רבים חוששים מהקושי של ילדם לא לזכות לתשומת לב מירבית ומיידית, אלא להיאלץ לחכות, לחלוק, לגלות סבלנות, להיות יותר לבד.
* תחושת הפסד: לראשונה, הילד יהיה מחוץ לשליטת ההורה יותר שעות ביום מאשר שהוא מבלה איתו. הרבה הורים מרגישים שהם עומדים להפסיד חוויות ורגעים מיוחדים עם הילד שלהם. למרות שלהרבה מהם כבר קשה עם עניין האינטנסיביות עם הילד ויש רצון לחזור להתפתחות האישית או שיש צורך בפרנסה, עולות תחושות לא קלות שאולי בעצם אני לא רוצה להיות עם הילד שלי, האם איבדתי סבלנות, האם אני מוותר על ההזדמנות להיות עם הילד?
* פרידה מתקופה: אחד האלמנטים הכי קשים היא הידיעה שלמעשה נפרדים מתקופה שלא תחזור יותר - אני, הוא והקשר שלנו עוברים פאזה, זו פרידה של הורה ממשהו מאוד טוב, וגם של ילד מהורה.
הסביבה של המעון מאפשרת לילד להכיר את היכולות שלו טוב יותר וללמוד מאחרים (צילום: שאטרסטוק)
איך מקלים עליו, ועלינו
* היכרות: ברגע שבחרתם מעון שמתאים לכם, מומלץ לעשות כמה ביקורים ולהכיר את המקום: את המבנה, את המטפלות והסייעות, לעשות היכרות עם ילדים אחרים שהולכים להיות עם הילד בגן, לבקש פרטים של הורים אחרים. בדקו עם עצמכם שאתם שלמים עם המקום שבחרתם, שהילד שלכם הולך למקום עם תזונה סבירה ובטיחות סביבתית, שהדמויות המטפלות משרות אווירה שאתם כהורים מרגישים נוח איתה, שנוח לכם לפנות לגננת, שהיא תשתף אתכם גם בדברים לא קלים, שהיא דמות שמעניקה חום. אם אתם כהורים מרגישים שאתם מוכנים לבלות שם יום שלם, זה סימן שהמקום מתאים. אם אתם לא בטוחים, הילד יחוש את הוויברציות והדבר עלול להקשות עליו את ההתמסרות למקום.
* הדרגתיות: שלב ההתאקלמות של הילד בגן הוא תהליך, ולכל ילד לוקח זמן אחר. אל תשפטו את עצמכם או את ילדכם לפי קצב ההסתגלות של ילד אחר. מעבר לביקורים המקדימים, הכינו וספרו לילד מה מחכה לו ולכם: "אני הולכת לעבודה ואני שמחה לחזור לעבוד, ואתה הולך לגן, יהיו שם עוד ילדים, ויש את רותי והיא תדאג לך וכו'". חשוב גם להגיד מתי אתם מתכננים לאסוף את הילד, לשים בתיק שלו משהו שמרגיע אותו - מוצץ, בקבוק, שמיכי, ולהזכיר לו שזה נמצא שם למקרה שהוא מתגעגע.
חשוב לדעת: אם הילד בוכה כשנפרדים ממנו, חבקו והזדהו עימו: "אני יודעת שאתה מפחד כי זה לא מוכר, אבל אני חוזרת לקחת אותך בעוד כמה שעות". כשהגננת מתפנה, מסרו את הילד לידיה, כך תעבירו לו מסר שהוא בטוח בידיים האלה, אפשר אפילו להגיד את זה, וכמובן להבטיח שתחזרו.
כשעוזבים ילד בוכה בגן יש תחושה כבדה של אשמה. קחו בחשבון שלפעמים אין ברירה ותאלצו להשאיר את הילד בוכה. זה נורמלי וטבעי לחלוטין שהילד בוכה - הוא לא יודע מה מחכה לו, לא מכיר את האנשים. למרות הכל, חשוב שתפנימו ושתשננו שהילד יהיה בסדר, אל תלו עם כאב לב ואשמה. הילד עובר תהליך למידה חשוב של להירגע לבד, ובדרך כלל תגלו שכבר אחרי עשר דקות הוא הפסיק לבכות. קחו בחשבון שיש ילדים שישר עוזבים את ההורים ועסוקים בלחקור את המקום, והרבה פעמים נופל להם האסימון אחרי חודש. גם אז - לא להיבהל, גם זה נורמלי ותקין.
* תהליך למידה: המעבר למעון מהווה תהליך למידה חשוב בחייו של הילד. כיוון שהוא מקבל תכנים חינוכיים מאנשי מקצוע, ההמלצה היא לשים יותר דגש על הדמויות המטפלות, על האווירה והבטיחות במקום, ורק לאחר מכן על התכנים החינוכיים. זכרו שעצם המעבר למעון הוא תהליך למידה והתפתחות בפני עצמו: הילד לומד לסמוך על דמויות אחרות פרט לאבא ואמא, הוא לומד להיות אחד מתוך קבוצה - לחלוק, לחכות, לא לעשות לאחר מה שלא נעים לו, יש לו הרבה דמויות לחיקוי שהוא לומד מהן, והוא לומד על היכולות העצמאיות שלו. הרבה פעמים ההורים עושים בשביל הילד פעולות שהוא יכול לבצע בעצמו, ובמעון הוא לומד לגלות לבד את היכולות העצמאיות שלו: לאכול לבד, להירגע לבד, וזה מבסס את תחושת היכולת שלו.
חשוב לדעת: לאחר שעות המעון, יש סיכוי שיעלה מצד הילד כעס וזעם: יש ילדים שהופכים להיות בכיינים, כאלה שנהיים פתאום מרדנים או אלימים יותר. הדבר לא בהכרח מצביע על התנהגות לא תקינה של ההורה או שמשהו לא בסדר בגן. כמובן שחשוב לבקש דיווח מהגננות ולשאול אם קרה משהו מיוחד, אבל אם לא – סביר להניח שהדבר נובע מתסכול מצד הילד: נעלמת לי לכל היום, התגעגעתי, וגם - או מלמדים אותי להסתגל לגבולות ואני צריך להיות בפוקוס מה מותר ומה אסור. זכרו שזהו שלב התפתחותי עם הרבה תסכולים, גם בגלל מגבלת השפה וגם כי בחוויה של הילד יש מצד אחד המון עצמאות ויכולות לעשות דברים שהוא לא עשה קודם, ומצד שני רגשית הוא עדיין תלותי ולא נותנים לו לעשות הכל לבד, וזה מבלבל.
טיפ: לאורך כל הדרך, זכרו שאם תכניסו אמון ותעודדו את הילד, לשניכם יהיה קל יותר. הזכירו לעצמכם שהיציאה של הילד למעון היא תהליך חיוני בהתפתחות שלו, ומדי פעם זה גם בסדר לתת מקום להרגיש קצת כאב ורגשות אשם.
