(טלי בנדו לאופר)
בשבועות האחרונים הייתי רצינית וכבדה ודיברתי על מצבי רוח עכורים. עכשיו אני מעוניינת לקחת את העניינים קצת יותר בקלות. הרי בכל מצב, לא משנה כמה אנחנו למטה, צריך לשמור על חוש הומור ולהיות אופטימיים.
היום אני רוצה לדבר על הכללים שלי. לכל אדם שהתמודד עם דיאטה או שתיים בחייו, כזה שלוחם במטבוליזם עצל וכוח רצון עצל עוד יותר מכדי לעשות דיאטה ולהתמיד בה, יש כללים. גם לנו, השמנמנים, יש גבולות. אז ככה. סביבת המחיה של אדם רזה, להלן אופיר, רוויית פיתויים. כשנחה עליו הרוח, הפחמימות מנחמות אותו מכל עבר, וקורה שאני חלשה מלעצור את הגעתן בטעות גם לפה שלי. אבל כלל ברזל אחד יש לי: לעולם, ולא משנה מה יקרה, לעולם לא אסכים לג'חנון להתעכל אצלי! בצק קטן, מגולגל בקפידה, ששווה 600 קלוריות, לא מתקבל על דעתי. פשוט לא. זה הגיע לרמה כזאת שהוא אינו מגרה אותי כלל אפילו כשהוא חמים וריחני, וגם אם כן, אני פשוט מסובבת את ראשי ואופיר מספיק להשתלט עליו בכוחות עצמו. נו טוב, הוא עדיין גדל.
נעבור לכלל נוסף, לא פחות חשוב. חלק בלתי נפרד מחינוכה הבלתי נלאה של אמי הפולנייה היה הטפה לאכילת ירקות. זהו דגש שעד היום מלווה אותי ואני מקפידה ליישמו באדיקות. זה מספק לי תחושה בריאה ואף גורם לי להאמין שלא משנה מה אוכל – כל עוד יש שם גם ירק, זהו מאכל דיאטטי. באגט מרוח בשמנת וחתיכות פלפל? דיאטה! לאפה מטפטפת עם חתיכות ירוקות כלשהן? דיאטה! עוגת שוקולד עתירת קלוריות ולצידה פרוסות מלפפון חיוור? דיאטה! דיאטה! דיאטה!
עוד דבר שהשתרש מחינוכה של אמי הוא איסור חמור על אכילת מזון צ'ופר בציבור. מה זה אומר? למשל, אם אחיותיי ואני הגענו איתה לביקור אצל קרובי משפחה או חברים, ובפיזור נפש, בלי תיאום מראש, שלחנו יד אל צלחת הכיבוד שעמדה במרכז השולחן, עיניה הכחולות של אמנו שילחו אלינו גיצים. לא אוכלים בבית האורח. אנחנו ילדות מחונכות שלא טועמות עוגיות ומאפים, לא מפוררות, לא מתלכלכות, ובכלל לא מתקרבות לצלחת. את המנהג הזה אימצתי גם לחיי הפרטיים (לא עם רני – הוא עדיין קטן מדי לחינוך מסוג זה), ובמפגשים עם אנשים שאינם קרובים לי עד מאוד - למשל, הרמות כוסית מטעם מקום העבודה - אני לא מתקרבת לצלחת. תמיד אני אומרת משהו כמו: "אכלתי קודם", "אני לא אוהבת" וכו'. אם תהיה שם צלחת ירקות, אני ארשה לעצמי לנשנש, אבל בורקס? לא. קוראסון? מי אוכל את זה. עוגת קרם מושקעת? זוועה.
אם להיות רציניים לרגע, אז נראה לי שהכללים שלי יחסית טובים. אם הייתי מיישמת אותם באופן מלא, זה היה נראה ככה: לא אוכלת ג'חנון - אבל גם לא פחממות אחרות. לא אוכלת שטויות מחוץ לבית - אבל גם לא בתוכו. ירקות אני תמיד אוכל, זה בדמי, אבל השאלה היא מה יבוא לצידם.
ולשאלת המשקל, שבטח מסקרנת: חצי קילו עזב אותי. שלום ולא להתראות.
