בזמן האחרון אין לי כל כך מצב רוח, וזה דווקא עשה לי טוב כי אפילו לאכול לא היה לי כוח. בעקבות זאת פיתחתי אובססיה להישקל שוב ושוב, כאילו שפתאום המשקל יראה מינוס שמונה ק"ג ככה סתם. חברה הסבירה לי שאין טעם להישקל יום אחר יום אפילו אם עברה עליי יממה סופר-דיאטטית, כיוון שהגוף מספח נוזלים ושאר ירקות ויכול להראות עלייה. בנוסף לכך קיבלתי גם שטיפה הגונה מאחותי ("מה יש לך? מי נשקל כל יום? מה לא בסדר איתך?"). בעקבות מפח הנפש הזה התרחקתי מהמשקל למשך שבוע ימים. התחייבתי שרק בשבוע הבא אחזור לתחביב ואשקל.
מה למדתי מזה? קודם כל, שלא צריך להישקל כל רגע. עדיף לבחור יום קבוע שבו נשקלים (עד להידרדרות הבאה). חוץ מזה, כדאי לקחת את הבאסה בסבבה, כי לפעמים היא עושה עבודה טובה. תיאבון בריא עדיין קיים אצלי, אבל באופן מתון יותר.
התפוח ניצח את הבמבה
אתמול הלכנו לים. בדרך כלל אין לנו בבית חטיפים, ממתקים ושאר שותפים לפשע, כך שארזתי פירות: תפוחים, שזיפים וחבריהם. כשהגענו לשלב הנשנושים, הקופסה שלנו זכתה למירב המחמאות והביקורים מהחברים. נו, מתברר שלפעמים תפוח מנצח במבה. רק בשביל זה היה שווה ללכת לים. בטח לא בשביל לחזות בכל הבחורות בביקיני. נכון, הן הרוויחו אותו ביושר, אבל עדיין מותר לי לשנוא אותן (קצת). יש קול בראשי שלוחש כל הזמן: "הרית, ילדת, ברור שלא תיראי ככה" - אבל מיד מגיעה הצרחה: "חאלס! נמאסת". וזה באמת נמאס. לא שנהגתי בעבר ללבוש ביקיני (רק פעם אחת, בתחילת שנות ה-20 לחיי, אם זה באמת מעניין מישהו), אבל פעם הרגשתי פחות או יותר טוב עם עצמי. היום, רק פחות.
כל הקסם הזה
בכלל, לגדל ילד ולעשות דיאטה יחד זה לא קל. אני כל הזמן אומרת לעצמי שעכשיו, כשאני בבית, אני צריכה להשקיע בעצמי את מירב המאמצים לרזות, להיות "הפרויקט הכי גדול של עצמי", אבל זה בולשיט. כי רני הוא הפרויקט. רני הוא המאמצים. זה קודם כל הוא ורק אחר כך אני. אלמלא הוא, לא הייתי בבית עכשיו, ב-11 בבוקר, יושבת בסלון, שותה נס (אחד סוכרזית!) וכותבת משהו שאני מקווה שיעניין אתכם. רני הוא זה שמאפשר את כל הקסם הזה בעודו ישן. כשיתעורר, נתחיל מחדש את פסטיבל רני: ארוחות כיד המלך, טיטולים מוחלפים בקפידה, משחקים, סיפורים ושירים. זה פסטיבל שלי אין מקום בו; אני לא העניין. ככה זה. שיעור מספר אחת בהורות. ומתוך כל זה אני צריכה, חייבת ומחויבת למצוא רגע לעצמי, לזכור שטלי עוד פה, והיא רוצה להיראות טוב ולהרגיש טוב עם עצמה, והיא אוהבת לא רק לראות בגדים יפים אלא גם לרכוש אותם, והיא רוצה להרגיש לא פחות אטרקטיבית משאר הבחורות שבסביבה. אז העבודה קשה יותר, אבל בהחלט אפשרית.
מה למדתי מכל זה? למדתי שקודם כל, לא משנה כמה קשה העייפות - לעולם לא לשכוח לעשות שפם. וגם שכדאי לרתום את אופיר להכנת ארוחות בריאות – שיקנה ירקות וגם יעמוד במטבח ויקצוץ אותם. מה יש?
