לכרות או לא לכרות?

הווידוי של אנג'לינה ג'ולי, שכרתה לאחרונה את שני שדיה לאחר שגילתה שהיא בסיכון גבוה לסרטן השד, עורר מהומה. אחרי הכל, מדובר בסמל סקס שמתוודה על כריתת האבר הנתפס כמסמל נשיות יותר מכל. אבל אם ג'ולי, שמצודדת את כל גברי העולם ובכללם את בראד פיט, יכולה להסתדר גם בלעדיהם, אולי גם אנחנו יכולות להיפרד מהם בעת הצורך. אבל השאלה הגדולה היא, מה גודל הצורך?

האם לא קלה ידינו על הסכין? האם זה לא מהלך אגרסיבי מדי בשביל להוריד את הסיכון למחלה בודדת שהסיכוי לה אינו 100%? אחרי הכל כריתת השד אינה מונעת מג'ולי, שתיבדל לחיים ארוכים, מלחלות בכל מחלה אחרת שכתובה בספרי הרפואה? ומה יקרה בעוד כמה שנים, כשהפרופיל הגנטי של כל אחד מאיתנו יצביע על הסרטן שצפוי לנו? פרופ' אפרת לוי־להד, מנהלת המכון הגנטי בית החולים שערי צדק, עונה על כל השאלות:

מה הסיכון של נשים שמתגלה אצלן גן BRCA לחלות בסרטן השד?

"זה שונה עבור נשאיות של BRCA 1 ושל BRCA2 ותלוי במוטציה הספציפית. ככלל, הסיכון של נשאיות של 1 BRCA לחלות בסרטן השד הוא 70%־80% וכ־50% לחלות בסרטן השחלות. עבור אלה שנושאות את המוטציה השכיחה בישראל של BRCA2, הסיכון הוא 60%־70% לחלות בסרטן השד וכ־50% לחלות בסרטן השחלות אצל. ככל ששנת הלידה מאוחרת יותר, כך הסיכון של הנשאית לחלות גדול יותר, וגורמים כמו קבלת וסת בגיל מוקדם, הפסקת המחזור בגיל מאוחר, לידה ראשונה מאוחרת והנקה קצרה – כולם מעלים את הסיכון לחלות".

למעשה, יש לא מעט נשים שלא יחלו למרות שהן נשאיות של הגן. אם הן יעברו כריתה, זו תהיה כריתת שווא?

"אפשר לומר כך, ובכל זאת - מי שעוברת ניתוח חוסכת לעצמה גם שנים של חרדה".

האם הגן הפגום משפיע על גיל פריצת המחלה?

"לנשאית הגן יש סיכון גדול יותר לחלות בגיל צעיר, אבל חלק מהנשאיות יחלו דווקא לעת זקנה, בגיל שבו יהיה להן מן הסתם סיכון גבוה גם למחלות אחרות. עם זאת, מי שמעוניינת להפיק תועלת מכריתת שד ולהגדיל את הסיכוי שתחסוך מקרה של סרטן, מוטב לה לא לדחות את הניתוח (למרות שאין צורך לעשות זאת לפני גיל 30), כיוון שאז הסיכוי שלה להימנע מן החולי גדול יותר".

עד כמה כריתת השד מקטינה את הסיכון לחלות?

"כריתת שד מקטינה את הסיכון לחלות בסרטן שד כמעט ב־100%, אך היא אינה מקטינה את הסיכון לחלות בסרטן השחלות. כריתת שחלות, לעומת זאת, כן מקטינה את הסיכוי ללקות בסרטן השד".

האם לא מוטב לכרות את השחלות (אחרי גיל הילודה) במקום את השדיים?

"בכל מקרה צריך לכרות את השחלות, כי בניגוד לסרטן השד - גילוי מוקדם אינו יעיל לסרטן השחלה, ולרוב לא מחלימים ממנו. כריתת שחלות לפני גיל 40 מקטינה את הסיכון לסרטן השד בכ־50%, שזה משמעותי, אבל כשמלווים זאת בכריתת שד מניעתית הסיכון כמובן פוחת עוד יותר. ההחלטה לכרות את השדיים היא בסופו של דבר החלטה אישית, שתלויה בשאלה עד כמה חשוב לאישה למנוע את סרטן השד באופן מרבי".

האם לא ניתן להסתפק במעקב, שיביא לגילוי מוקדם וכריתה חלקית וטיפול בעת הצורך?

"למנוע מחלה זה דבר שונה מלחלות ולהתרפא. נכון שאצל רוב הנשים שנמצאות במעקב, סרטן השד מתגלה בשלב מוקדם ורובן מבריאות ממנו. כך שאפשר לומר שהכריתה המונעת מצילה חיים רק ב־10% או מקסימום 15% מהמקרים. עם זאת, נשים שמתגלה אצלן סרטן צריכות לרוב לעבור הקרנות וכימותרפיה, שהם לא דבר של מה בכך. לכן כריתת שד לא רק מונעת תמותה, היא מונעת תקופה קשה של מחלה וטיפולים".

האם ניתוח הכריתה מלווה בסיכונים?

"לא בסיכון מהותי. מדובר בניתוח פשוט שכמעט אין לו סיבוכים בריאותיים. השחזור שמבוצע במקביל יכול להיות מלווה בסיכון לזיהומים וכיוצא בזה (כמו כל ניתוח אחר), ובכל זאת, לא מדובר על סיכונים חמורים".

מן הסתם, תוך כמה שנים יתגלו עוד גנים שמנבאים סוגי סרטן אחרים (עוד סוגים של סרטן השד, ריאות, כליות ואשכים). האם לדעתך, כולנו נבחר לכרות איברים לא חיוניים כדי להוריד את הסיכונים לחלות?

"אני מאמינה שככל שתגדל התובנה למסלולים הביולוגיים שגורמים לסרטן, נתקרב ליכולת לפתח פתרונות מנע אחרים, וכבר היום יש תרופות (טמוקסיפן, רלוקסיפן) שמורידות את הסיכוי לסרטן השד. מלבד זאת, צריך להבין שהרפואה כולה מושתתת על טיפולים למזעור סיכונים עתידיים, שההוכחה ליעילותם היא סטטיסטית. כלומר, בסוגים רבים של טיפול רפואי יש כאלה שמטופלים לשווא, ועם זאת אנחנו עדיין חושבים שזה כדאי. למשל, כשנוטלים אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת גרון, עושים זאת כדי להפחית את הסיכון הקטן שתופיע דלקת במסתמי הלב (שגרון). כשנוטלים תרופה נגד כולסטרול, עושים זאת כדי להוריד סיכון למחלת לב. וכידוע, לכל תרופה יש תופעות לוואי וסיכונים. המחשבה שבין הטיפולים המונעים יהיו גם ניתוחי כריתה, אינה שונה או קיצונית באופן מהותי. בכל מקרה, מי שצריך להחליט אם הכריתה משתלמת או לא היא הנשאית עצמה, אבל אנו צריכים לספק לה את המידע".