(טלי בנדו לאופר)
הכי מעצבן זה לחיות עם אדם רזה. כזה שאוכל מה שבא לו ולא חושב על זה פעמיים, גומע ליטר וחצי קולה ביממה בלי להניד עפעף ומקפיץ לצלחת שני ג'חנונים "כי אחד זה לא משביע". אני קיבלתי במתנה "תכשיט" כזה. אמנם, הוא לא מזלזל בדיאטות וגם ממש לא רוצה שאני אזלול כל מה שבא לי, אבל עצם הווייתו מטרידה את מנוחתי. לראות אותו נע בבית, תוקע מכל הבא ליד, או לחילופין מצונן יומיים ויורד שלושה קילו - משימה שלי נדרשים שבועות ארוכים כדי לבצע - המצב הזה לגמרי לא קל לי.
וזה לא רק בעלי: מדובר בכל הלאופרים באשר הם. אם אומרים אצלם בבית שמישהו הפחית ממשקלו, זה נחשב לעלבון. אני ביקשתי להיעלב שוב ושוב.
אבל ציניות בצד, תמיד קיבלתי את מלוא תמיכתו של אופיר בניסיונות שלי לרזות, וכך גם הפעם. תמיכה של בן הזוג היא חלק בלתי נפרד מתהליך הירידה במשקל, ומי כמוני יודע שתהליך כזה אינו פשוט בכלל. איזה כיף שהבית לא מעביר עלייך ביקורת: גם לא רני, התינוק החייכן, וגם לא מייקי, הכלב אסיר התודה. זה בהחלט לא מובן מאליו.
תחושת השובע נשמרת
ארבעה חודשים אחרי הלידה נפל לי האסימון: הבנתי שכל השתדלות קטנה מצידי כמו הפסקת אכילת מתוקים או הגברת שתיית מים, לא באמת תפחית ממשקלי. נכון, ביקוריי בשירותים גברו וביקוריי במטבח פחתו, אבל חוץ מאיזה חצי קילו זניח שירד וגם חזר בגדול, כלום לא השתנה. החלטתי שאני משנה פאזה: סוגרת את הפה, יוזמת צעדות ולא רק מתכננת, אוכלת ירקות, שותה מים, מתפרעת עם קפה, ולקינוח, לרגעים קשים, לוקחת איזה פרי או קוביית שוקולד מריר (60% מוצקי קקאו – אני לא הולכת ליהנות מזה! לא מגיע לי בשלב הזה).
בקשקושיי הבלתי נלאים עם חברה התחלנו לחפש בצורה אינטנסיבית יותר עזרים שנוכל לרתום להצלחת המשימה שלנו - להיות בעליהן הגאות של BMI תקין. הטלת טאבו על כל המסעדות, בתי הקפה והפיצוציות באזור גוש דן היתה יכולה לעזור, אבל הפעם היה לחברה שלי רעיון אחר: היא הסבה את תשומת ליבי לדיאטה של סופר-פארם "Diet for Life" .כשועלת קרבות ותיקה, קראתי את המרכיבים היטב, לא פסחתי על אף שורה, וגיליתי כמוסות שאמורות לסייע לירידה במשקל בעזרת רכיבים טבעיים כמו ויטמינים, תמר הינדי והמון סיבים הגורמים לתחושת שובע בשילוב עם שתיית מים.
החלטתי לצרף את הכמוסות לדיאטה המיועדת. מה יש לי להפסיד? כמה קילוגרמים? מבורך. היום, אחרי שבוע, אני יכולה לומר שתחושת השובע שלי אכן נשמרת יותר מבעבר, הצורך בנשנושים ירד מעט, אבל כרגע קשה לי לדעת אם זה בגלל הכמוסות, האדרנלין או ההתרגשות מעשיית דיאטה מול אומה שלמה. כך או אחרת, בלב שלם אני יכולה לומר: יש שינוי.
אה, כן, ועוד דבר קטן וזניח: ירדתי קילו. כן כן, משקל של שקית גרעינים גדולה, שקית אורז או סטייק מפנק במסעדה, זה לא הרבה, אבל זו התחלה. אני אופטימית.
