(טלי בנדו לאופר)
אז מי אני, אתם בטח שואלים. ובכן, אני בחורה פשוטה וצנועה, שאוטוטו חוגגת 30, עיתונאית במקצועי, אם לרני בן ארבעה חודשים ואשתו של אופיר. חוץ מזה, אני למודת דיאטות רבות ויכולה להרעיף עליכם עצות תזונתיות אינספור במקרה שכל הדיאטניות בארצנו ייצאו להפלגה מאורגנת או יפתחו בשביתת רעב.
בהיריון העליתי לא פחות מ-17 ק"ג. לא שקודם הייתי דוגמנית, אבל בגדול, כדי להיות רזה, בריאה וחטובה עליי לרדת 20 ק"ג בדיוק, וזו כמות לא מבוטלת.
איזו דיאטה לא ניסיתי? חרמון, אטקינס, פופקורן (לא מומלץ אם אתם לא בקולנוע, וגם אם כן, תרגיעו), עם פחמימות, בלי פחמימות, דיאטת כרוב, תזונת האדם הקדמון, גמילה מגלוטן וסוכר. חלק מהדברים עבדו ואכן ירדתי, אבל לצערי כלום לא נשאר לאורך זמן. הנני כאן, עדיין עומדת לפניכם עם עודף משקל מתסכל במיוחד שממאן לעזוב.
כבר משחר ילדותי הבנתי שההשמנה מחכה לי מעבר לפינה. אני זוכרת את שתי אחיותיי הגדולות דוחקות אותי לחצאיות ונועצות בי את משנת חייהן: "את רוצה להיות שמנה? לא תוכלי ללבוש חצאיות. לא חבל? כזאת יפה". אוי! כמה פעמים בחיי שמעתי את השורה הזאת, מקבילתה של "ילדה עם כל כך הרבה אינטליגנציה ופוטנציאל לא ממומש" (גם את זה, אגב, שמעתי). אחיותיי לא רצו שאלחם כמותן את המלחמה הזאת בשומן, מלחמה עקובה מדם ומקלוריות שכל משפחתי השתתפה בה בכל חזית אפשרית. אבי ירד ועלה עשרות קילוגרמים; אמי היא הרזה שבחבורה, היחידה שמקפידה ללכת לשיעורי התעמלות וצועדת לאורך החוף; ואחיותיי כמוני - נלחמות.
התסביכים, המאבקים, התהיות
תמיד הייתי שמנמנה, לפעמים יותר, לעתים פחות, אבל המאבק, המודעות וחוסר הביטחון תמיד היו שם: אני לא מספיק טובה כי אני לא רזה, אני לא מספיק שווה כי אני לא דקיקה. הלוואי שיכולתי להגיד שאחרי שמצאתי את האחד שלי, את חברי הטוב והאהוב אופיר, זה נעלם. זה לא. בכל מפגש ראשוני, בכל פעם שאני רואה מישהו, אני תוהה, האם הוא חושב שאני לא אסתטית? "מה העניין שלה? למה היא לא יורדת במשקל?"
הפחד הכי גדול שלי היה היריון. אחיותיי השמנמנות הפכו רשמית לשמנות אחרי הלידות. הן כבר לא עגלגלות, אלא ממש כשרות לחנויות למידות גדולות (קבלו וידוי: החנויות האלה הן אימה גדולה בשבילי. כמו שחנויות ג'ינס מפחידות אותי, כי שם בטח חושבים: "מה הקציצה הזאת חושבת שהיא עושה כאן?" - כך גם החנויות למידות גדולות. חנויות כאלה אומרות שנכנעתי, שזהו, אני שמנה, אני כאן, תלבישו אותי). עכשיו אני פוחדת שמשקלי לאחר הלידה יישאר וייתקע לנצח. אני פוחדת - ולוקחת עוד פרוסת עוגה. פוחדת - ומאביסה על עצמי עוד מיני פחמימות. מה, מחר דיאטה!
איזה שמן לא מכיר את "מחר דיאטה"?
עקבים גבוהים
אבל החלטתי שהפעם אני מגיעה ליעד. הפעם אני אהיה רזה. אני אקנה בגדים בלי למדוד, אני אכנס לחנויות של בחורות צרות מותן, קוקטיות וחושניות רק בשביל החוויה. אפילו אנסה ללכת על עקבים גבוהים כדי להשלים את ההופעה. הפעם אני ארד במשקל ואעבור את זה איתכם ובשבילכם. אני מאוד מקווה שזה יהיה המסע האחרון שלי בעולם הדיאטות המפרך.
תחזיקו לי אצבעות בבקשה. אני זקוקה לזה.
המשך יבוא.
