געגועיי לתאילנד

החלטתי לבתק את בתולי המזרח שלי.

זאת לא הייתה החלטה קלה. כמו מתנזרות רבות, נקשרתי גם אני להימנעות שלי. העובדה שלא הייתי בהודו, תאילנד או טיבט הייתה סימן ההיכר שלי, אפשר לומר אישיות. "אני" נהגתי לומר בהתנשאות "לא אוהבת לשכב על החוף בשמש ולשתות שייק, אני מעדיפה לחרוש את בירות אירופה, לראות את ערש התרבות, ונהנית יותר במזג אוויר סגרירי מאשר בקיץ".

אבל נסיעת עיתונאים מזדמנת לתאילנד מטעםלשכת התיירות של תאילנד TAT בישראל וחברת Turkish airlines, שפתחה קו טיסות דו יומי לבנגקוק - גרמה לי לוותר על העקרונות. אז נכון, איבדתי לרגע את האישיות שלי, אבל מצד שני - עכשיו אני מאוהבת. בתאילנד.

וזה לא שפתאום גיליתי על עצמי שבעצם אני חובבת סתלבט, שווקים אותנטיים מדי או מסעות קשים במתלולי הרים. להפך - התברר לי שתאילנד היא היעד המתאים לחובבי תרבות, אוהבי ארכיטקטורה מעודנת וחיבה לאצילים ולמלוכה. למעשה, העיצוב והאווירה במלונות הריזורט שנפתחו בתאילנד בעשור האחרון, מעוררים את המחשבה שאולי דווקא שם מתקיימת סצנת האצילים של היום - עם שפע של אמצעים שמתורגמים לתרבות ולחיים טובים. ושם, במזרח, אפשר לא רק להציץ לתוך חיי אצולה כאלה בזמן אמת, אלא גם (אם יש לכם תקציב של אנשים אמידים), לחוש עצמכם אצילים לכמה ימים (המחירים במלונות הריזורט משתנים בהתאם לגודל החדרים, העונה והמבצעים, אבל הם נעים בין 1,500 ש"ח ל־3,000 ש"ח).

הפאר שבריזורטים הוא ללא ספק פאר מלכותי. כמו בימי האצילים, כל פרט במלונות מעוצב כאילו היה עבודת אמנות. כל מעקה הוא תנין, וכל כרכוב הוא בודהה. חזית הארון בחדר השינה, מעקה המדרגות המוביל לכניסה או הקיר שעליו מוצבת המיטה – כולם מוצגים שראויים להופיע במוזיאון. מכל פרט ניכרת התפיסה שאף אחד אינו עושה חשבון מדויק כמה תשתלם ההשקעה – הדברים צריכים להיות אסתטיים מכל זווית שלהם, וזה מה שחשוב.

גם השטחים רחבי הידיים שעליהם בנויים כפרי הנופש משכיחים את היחס (המודרני) אל האדמה כאל פיסת נדל"ן שצריך למקסם את השימוש בה, ומזכירים אחוזות רחבות ידיים שרק האצילים יכלו להרשות לעצמם להחזיק. כפרי הנופש בנויים בתוך שטחי ג'ונגל שכוחים שהקופים עדיין מקפצים בין ענפיהם או בשדות אורז פרושים שעדיין זורעים בהם אורז.

העדינות שבה משתלבות הבקתות בנוף, ומזכירות כפרים תאילנדיים של ממש, מבטאת תרבותיות. לא רק מחזור האשפה והמים, אלא גם הבנייה העדינה שאינה מנסה למקסם את הניצול של הקרקע, אלא לשמור על הנוף ולהשתלב בו, מהווה דוגמה לטוב טעם. מלבד השטחים רחבי הידיים והפאר עוצר הנשימה, גם היחס של העובדים במלונות יגרום לכם להרגיש כאצילים. התאילנדים, בטוב מזגם וחריצותם, מעטרים המקום בסידורי פרחים מרהיבים שהם מחליפים ללא הרף, מכינים את שרשראות מפרחי יסמין, מסדרים את המיטה לעת ערב ולא שוכחים להניח סחלב קטן לצד הכרית או בקצה הקש שבכוסית השייק. את הפירות הם יגישו מגולפים במיני צורות, והדים סאם –יהיו מעוצבים כשושנים סגולות. ואם כל זה לא מספיק, בספא יעסו את רגליכם, ירפו את שריריכם וימשכו אתכם בשמן – הכל בצורה הנדיבה, העדינה והאסתטית ביותר.

גם בילויי הפנאי בכפרי הנופש מזכירים, איך לא, את חיי האצילים. כמוהם, גם אתם תוכלו לפתח תחביב ליום. תודה לאל לא תעסקו כמו האצילים המקוריים בציד ציפורים או משחקי הימורים, אבל תוכלו לגלות את נקיקי האזור בסירות קיאק, להשתלם בסידורי פרחים, גילוף בפירות, בישול ואפילו אגרוף תאילנדי, לעשות שיעורי יוגה ומדיטציה מול נופי הטבע, לטפס על צוקים גבוהים, לגלוש בגלשני רוח או לצלול בין אלמוגים ודגים.

בקיצור, אם עייפתם מעט מהמחאה החברתית ויש בכם געגועים לימי האצולה, שאפשרו בניית מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים, אחוזות רחבות ידיים, אמני חצר ושכלול פעילויות פנאי - הרזורטים של תאילנד יכולים לתת לכם את הטעם הזה עוד יותר מהצצה לאחוזות אצילים עתיקות באירופה.

הנה כמה מהרזורטים שביקרנו בהם: פימאלאי באי קו-לנטה שבדרום,ראיאוודי במחוז קראבי,פור-סיזנס (בשדות האורז של צ'אנג מאי),מנדרין אוריינטל בצ'אנג מאי.