"מי אמר שאב ילדיי צריך להיות בן זוגי?"

ריאיון עיתונאי מתרחש לא פעם בשיחה על קפה. למרות שברור שהאחד (אני) בא לשאול שאלות והשני (נועה) אמור לספק סיפור -- הישיבה, הקפה והאינטראקציה גורמות לא פעם לבלבול תפקידים. לעתים המרואיין הופך לחבר שהשיחה איתו גולשת לדברים שלא נעים לך לכתוב בעיתון, לפעמים המרואיין הופך למנחה או יועץ שמספק לך עצות משלו לפתרון הבעיות שלך, ולעתים הוא הופך למראיין שאתה מתקשה שלא לספר לו את סיפורך האישי.

בשיחה עם נועה מימן, בחורה צעירה, רהוטה ומקסימה, נדדתי בין כל התחושות האלה. את התחושה האחרונה הרגשתי בעיקר בשיחתנו על נישואים, כשחשתי שהיא זו שמלמדת אותי את השפה של הדור הבא. זו שבאמת אינה מכירה בהירארכיה שעל פיה זוגיות קבועה היא מצב עדיף על רווקות, זו שמרשה לעצמה ליהנות מן הלבד, זו שמעלה ספקות סוקראטיים על מונחי יסוד שנראו לי אקסיומטיים – שהביחד טוב מן הלבד.

על השקפתה של מימן על נישואים מרמז הסרט הדוקמנטרי שהפיקה וכתבה יחד עם הבמאי והתסריטאי חן לנדאו:

"סטטוס: רווק/ה" (ששודר בערוץ 10 וניתן גם לצפייה ישירה). שם חשפה מימן נקודת מבט מעניינת על הרווקות כעל מצב שאינו נחות מזוגיות או כמצב ביניים של המתנה ל־Happy End שבנישואים. בראיונות עם רווקים ניסתה לשבור את התפיסה של הרווקות כמצב ביניים של המתנה "לסוף הטוב" שבנישואים, ולהציגו כסטטוס שאנשים יכולים לבחור בו בלי לצפות ל"שלב הבא".

"החלטתי ליצור את הסרט אחרי שיחה עם חן, שבה הוא אמר לי: 'אני בן 38 ואני נשוי, אבל אני לא מבין למה כל החברים שלי לא מתחתנים', ואני עניתי: "אני בת 30 ואני דווקא לא מוצאת סיבה טובה אחת להתחתן'", היא מספרת. כך, החליטו יחד ליצור את הסרט שבו הם מעלים שאלות על הסטנדרט החברתי המקובל, שעל פיו בן הזוג הרומנטי צריך להיות בהכרח גם שותף לדירה ולהורות.

"גם אני שואלת את עצמי. כשיש לי מערכת יחסים אני דווקא לוקחת על עצמי את הזהות הזוגית שבי – הולכת לארוחות שישי עם המשפחה, מבשלת. ובכל זאת, כשאני נפרדת ממישהו יש לי איזו הקלה. אני מאוד אוהבת להיות לבד, למדתי את זה מאוחר יחסית, כשהייתי בלונדון והתרגלתי ללבד".

"לא, זה הדבר שאני הכי אוהבת, אפילו שלפעמים אני חוששת שהתמכרתי לזה ושזה יקשה עלי להכניס מישהו לחיים שלי. כשהייתי צעירה הייתי מסכימה להיות עם כל אחד ובלבד שלא אהיה לבד, והיום זה בדיוק ההפך – אם זה לא אנשים שאני ממש רוצה להיות איתם -- אני מעדיפה להיות עם עצמי. אני כל הזמן בחוסר של זמן עם עצמי".

"רנה ורבין, אישה יקרה שהתראיינה לסרט, אמרה לנו: 'נניח שיש בחיי מישהו שאני אוהבת, למה אני צריכה לחיות איתו? יש לי את המקום שלי שאני רגילה אליו'. אני מאוד מתחברת לזה. יש לי דירה שעיצבתי ותכננתי לחיים שלי היום, שזה אומר לרווקה. אמרתי לעצמי: 'כשיגיעו משפחה וילדים, נראה מה נעשה'. אני נורא אוהבת אותה ויכולה לראות את עצמי משלבת בה ילד, אבל אני לא יודעת עד כמה אני רוצה להכניס לספייס הזה - שהוא לא קטן אבל מאוד מלא בעצמי - בן זוג".

"ממש לא. מעולם לא דמיינתי את עצמי בשמלה לבנה, הספיקו לי שמלות הכלה שלבשתי בתפקידים ששיחקתי בסדרות טלוויזיה. לאחרונה הייתי באיזו חתונה שהכלה אמרה לי: 'לקחתי קצת רסקיו, עכשיו אני יכולה להתחתן'. מצד אחד מאוד הבנתי אותה, זה טבעי שבן אדם יהיה לחוץ ביום חתונתו, מצד שני - חשבתי לעצמי שאם חייזר היה שומע את זה, הוא בטח היה חושב שהוא הגיע לכדור שבו אנשים יצרו איזה מוסד נוראי שהם צריכים לקחת כדורי הרגעה בשביל להצטרף אליו".

"דבר אחד אני יודעת בוודאות: גם אם אעשה ילדים מחוץ לנישואים, אני רוצה שכולם יהיו מאותו האבא. אני והאחים שלי היינו חוליה מאוד מגובשת למרות שגדלנו להורים פרודים, וזה משהו שמאוד הייתי רוצה לתת לילדים שלי".

"לאחרונה באמת התחלתי לחשוב שהייתי רוצה שהאבא של הילדים שלי יהיה גם פרטנר לגידול הילדים, אבל אני לא בטוחה שהוא צריך להיות בהכרח בן הזוג שלי. לא נראה לי נכון לבחור בן זוג לפי המטען הגנטי שאני רוצה שיהיה לאב ילדיי. עקרונית יכול להיות שאוליד ילדים גם עם חבר גיי שלי שאני אוהבת אותו אהבת נפש, הוא יהיה אבא נהדר ולכל אחד מאיתנו תהיה הזוגיות שלו".

"אני לא בטוחה. מכל החברות שגדלו איתי, רק אני ועוד אחת לא נשואות. כל היתר נשואות ואמהות לילד, או בדרך לזה".

בסוף שיחתנו התפקידים שוב מתחלפים. אני רוצה להפוך להיות מנחה שתתפוס אותה ביד ותגיד לה: "מותק, תצטיידי מהר בבעל, בחור חביב וטוב, עכשיו כשההיצע עוד גדול ואת יכולה לתפוס מישהו". ובכל זאת, אני חוזרת לתפקיד המראיינת:

"למרות שראיתי ב'רוקדים' התחלה של התמסרות לקריירה של במשחק, עכשיו כשהתפנה לי זמן הרגשתי שאני חייבת לחזור לעסוק גם בכתיבה. לפני כמה ימים פרסמתי בבלוג שלי סיפור קצר בשם 'מרקס פינת קפיטול'. מדובר ברומן עתידני בין בת טייקונים לבן המעמד הבינוני, לאחר שהמחאה החברתית הביאה להפיכה דרמטית במדינה".

נועה עונה על השאלון של מנטה

דיאטת כסאח: אף פעם לא עשיתי.

מכון כושר: פילאטיס מכשירים, זה עוזר לי לשמור על הגוף ולהתמודד עם כאבי גב.

נישואים: לא סגורה על זה

מיטת שיזוף: נראה לי מפחיד, תמיד הייתי לבנה וחכמה בשמש.

בוטוקס: ממש לא. מאמינה שהקמטים מסגירים אישיות והבעה.

קוראת עתידות: יש לי חיבה לזה. כבר קראו לי ביד, פתחו לי קלפים. אני גם מאמינה באסטרולוגיה, במובן הזה שהמפגש הראשון שלנו עם העולם מעצב אותנו. כך שמי שפקח את עיניו לעולם בחורף, בלילה או בגשם שונה ממי שנולד באמצע יום חם.

דיקור: אף פעם לא עשיתי. למרות שאין לי פחד ממחטים, הרעיון שידקרו אותי מפחיד אותי.

הומיאופתיה: אני פתוחה לזה, מאמינה בתפיסה הוליסטית ובכוח המחשבה. משוכנעת שיש קשר בין חסמים למחלות.

ילדים: מאד רוצה. אולי שלושה.