לגלות את התדר הפנימי (צילום: thinkstock)
זמן האביב, לפחות מבחינה גופנית, הוא באמת חג החירות: זה הזמן לצאת מעצמנו לחופש, להתאוורר, לזוז. תנועת הגוף יכולה לספר לנו המון על עצמנו, על דברים ששכחנו והדחקנו בדרך.
מקום ללא מלים
אני גיליתי את שפת הגוף בסדנת התנועה הראשונה שלי, ומאז רק חיפשתי לחזור למקום הזה. עכשיו, לשמחתי, אני חווה את זה שוב.
זה כמו קסם. שמים מוזיקה והגוף מתחיל לזוז מעצמו. דרך התנועה, שיוצאת ממנו בעזרת הנחיה מהמורה הנכון והמנוסה, מגיעים לעומקים פנימיים - לא מילוליים, אלא גופניים טהורים שמצליחים לעורר בנו נשכחות.בפעם הראשונה שחוויתי תנועה ספונטאנית מצאתי את עצמי בת שנתיים, בגיל שבו בקושי אמרתי "אמא", ורציתי אותה כל כך בבית הילדים בקיבוץ. שם תמיד היו רק מטפלות, לא אמהות. זה היה זכרון שעלה מן התנועה והציף אותי לחלוטין בהפתעה גמורה. זו היתה נקודת תפנית בתפיסה הגופנית שלי את עצמי.הבנתי שהגוף שלי מדבר ומספר לי דברים. דרך תנועה, מוסיקה והנחיה מגיעים פנימה לתדרים הלא מילוליים, החווייתיים, הרגשיים. זה היה מתיש, אבל גם מעצים - לגלות שבגוף שלי מסתתרת שפה שהתדר שלה הוא תנועה ושממנה ודרכה אני מוצאת דרך פנימה אל עצמי. הרגשתי איך אני מגיעה אל פנימיותי, אל מקומות שאין לי גישה מילולית אליהם, ולא משנה כמה שעות אשב אצל הפסיכולוג. כאן הבנתי כפשוטו את החיבור ההוליסטי שבין הגוף והנפש, את הכביש הדו-סטרי הזה בתוכי.למדתי משהו פשוט ומורכב כאחד: הגוף שלנו יכול לספר לנו דברים מאוד משמעותיים ומורכבים על עצמנו , אם רק ניתן לו את שפת ההבעה המתאימה - והשפה הזו היא תנועה. בשביל להגיע אל עצמכם דרך הגוף יש הרבה דרכים טובות כמו ריו אוביירטו, חמשת המקצבים, מדיטציות בתנועה לסוגיהן וסדנאות תנועה. המבחר הוא עשיר ואיכותי, אבל מה שנכון לבית הספר נכון גם לפה - הכל מתחיל במורה הנכון והמדויק לכם, ואותו או אותה אתם צריכים למצוא.
