לפני שבוע פגשתי בחור במועדון, שכבר יצא לי לדבר איתו לפני שבועיים. הוא מאוד מצא חן בעיני, חמוד, גברי, חתיך, שחום. היה בו את הערסיות שאני אוהב, שמשדרת חייתיות במיטה.
הוא מאוד שמח לפגוש אותי וחיבק אותי איך שנתקלנו זה בזה. במהלך השיחה בינינו הרגשתי שהוא לא נעתר לניסיונותיי לכוון אותנו למיטה, יחד עם זאת הוא לא רצה שאני אלך ממנו והציע לי שנלך לאכול משהו. השבתי לו שאני לא רעב, בעודי בודק את האופציות שלי לאותו ערב עם שאר הגברים שהגיעו למועדון.
הוא שאל אותי למה אני בא לכאן, השבתי כי אני מחפש להכיר מישהו לסקס. הוא ענה לשאלתי, שהוא מגיע למועדון כי משעמם לו. הוא לא ויתר, וחזר בפני על אותה הכרזה שוב ושוב, שהוא רעב ותוהה מה הוא הולך לאכול. אמרתי לו בחברות שימצא משהו בקרבת מקום ואני מקסימום אשב איתו קצת, כי אני לא רעב.
בסופו של הערב הוא הציע לי לבוא אליו הביתה ושהוא יכין שם לאכול. הסכמתי להצטרף אליו, כי לא מצאתי מישהו אחר וקיוויתי שאולי בביתו יסכים למגע. עברנו דרך המכולת, הוא קנה מצרכים, נכנסו לרכב שלי ונסענו אליו הביתה, שלא היה ממש רחוק מהמועדון. בדרך הוא סיפר לי על עצמו. הסיפור המשיך במהלך הכנות הארוחה במטבח שבביתו. הוא סיפר לי על עברו, על החיים שלו בעיר הגדולה, על הקושי, על המצוקה, בעיקר זו הנפשית.
מצאתי את עצמי מקשיב לו לכאב והצער הרב שהוא נושא איתו, וגם שוטף את גופו הפנתרי, השרירי, הגמיש והמתנגד. הוא הכין ארוחה למופת וערך את השולחן, ואני בכלל לא הייתי רעב. סיפרתי לו גם על עצמי ועל החיים שלי, ובכלל לא היה לי צורך לשתף אותו.
ישבנו שנינו אל השולחן והוא בצע פיתה ואמר משהו כמו, "עכשיו לא תהיה בינינו בגידה", אם שמעתי אותו נכון. לאור הפצרותיו העדינות שאוכל משהו, טעמתי ממה שהוא הכין, באמת טעים, אבל לא הייתי רעב לא למזון ולא לאוזן קשבת.
סיימנו לאכול, אבל אני נשארתי רעב לחום ואהבה במגע. לא רציתי לשפוך את אשר בלבי בדיבור וגם לא רציתי להכיל את מה שהוא שפך. רק רציתי מגע מיני, חם לוהט אוהב משחרר מכל טרדות המוח.
כשהוא החל לפנות את הכלים מהשולחן הוא עדיין לא היה בדרך לשום עניין מיני גם לא על בטן מלאה. מה שהיה ברור לי עוד יותר, שאני לא מתכוון לדרוש את זה ממנו ולחכות, כי יהיה לזה מחיר שאני לא רוצה לשלם. אז התקפלתי, אמרתי לו תודה על כול מה שהוא נתן לי בערב והלכתי בתחושת אכזבה.
אני יודע מה הוא רצה ממני, הוא רצה דיל. אני אפתור לו את המצוקה הנפשית והוא יפתור לי את המצוקה המינית. הוא לא פראייר, עד שאני לא אראה נכונות לפתור לו את המצוקה הנפשית ולהתמסר לעניין הזה, הוא לא ייתן לי מה שאני רוצה. הואיל וזה המצב, החלטתי לוותר עליו, אין דיל. לא מדבשו ולא מעוקצו.
אני מניח שבסאונה או בגן חשוך, או בחדר חושך במועדון, במקומות כאלה הייתי מקבל את מבוקשי בלי בעיה, אבל זה קר מדי בשבילי, בקושי רואים את הבן אדם בעין הגלויה ולא בעין השלישית. אולי אני מוזר, אבל מה שאני מחפש זה מגע מלא תשוקה וחום אנושי עם מישהו שאני מכיר וזה מה שהוא רוצה, מבלי שהוא ינצל את התשוקה שלי אליו להשיג הישגים אחרים, שאני לא מעוניין לתת לו. נטו לאהוב אחד את השני בשיא האינטימיות שבמגע המיני, זה הכול. יש כאלה שמסוגלים ליחסים אינטימיים רק אם אתה מחויב להם נפשית ופיזית, יש כאלה שמוכנים למכור את זה כדי להשיג דברים אחרים. זה לא אני ואני לא מוכן להשתתף בעסקאות מסוג אלה. אולי משום כך אני עדיין לבד. מי כמוני יודע, שאתה במצוקה אתה מוכן לעשות הרבה דברים ולהתמכר לים של אשליות, לדילים של מחויבות שאתה אפילו לא מבין את המחיר הכבד שתשלם בעתיד. אולי הוא יפתור לי את המצוקה המינית, אבל אלוהים ישמור, לפי מה שהוא שסיפר לי על חייו מחכים לי ים צרות ודאגות על סף ההקרבה העצמית כתשלום על מערכת היחסים המינית איתו. התחלתי לאחרונה להסתכל גם על תווית המחיר שיש על אנשים ולקחת אותו בחשבון בצד ההנאה והרצון למימוש תשוקה שלי אליהם והמאווים. כשאני חושק ומלא תשוקה מינית, כמו לקפוץ מצוק אל ים כחול, מוטב שלפני זה אני אבדוק את עומק המים. לא מוכן להקריב את עצמי בשביל תשוקה (צילום: thinkstock)
היות ואני לא מוכן להקריב את עצמי בעבור תשוקה מינית, אני מעדיף לשאת את תשוקתי ולמצוא מישהו שירצה את מה שאני רוצה וזה בלבד. אומנם בינתיים התסכול כבד עלי ונדרשת ממני סבלנות הרבה יותר מפותחת ממה שיש לי, אבל זה עדיף על המחיר העתידי על מה שאני לא מעוניין לשלם.
