חזר לאימוני חיזוק וטכניקה כדי לחזור בגדול למון בלאן. רן שילון (צילום: יונתן בלום)
בשנה שעברה רצתי במון בלאן. נרשמתי למרחק הבינוני של ה־110 ק"מ, להבדיל מ"הקצר" של 90 ק"מ והארוך של ה־166 ק"מ. תנאי מזג האוויר היו קשים. זקני שאמוני לא זוכרים מזג אוויר כזה באוגוסט. גשם, רוח, ערפל ושלג. באוגוסט. התוצאה: המרוץ נדחה וקוצר ל־100 ק"מ ולאורך כל המרוץ פחות או יותר בוססנו בבוץ. קפאתי מקור ונאלצתי לעצור בתחנות ההאכלה ולהתחמם. 17 שעות מתוך 20 השעות בתחרות קפאתי.
המון בלאן לפני
חזרתי לא מסופק, ולכן השנה, אחרי התלבטויות רבות, בחרתי לחזור. נרשמתי למרחק הארוך ובתחילת פברואר חזרתי להתאמן. אני אמנם תמיד מתאמן, אבל מאחר שהשנה אני מעוניין להתחרות רציתי להגיע לתחרות בכושר שיא.
אלא שאז התעוררו החששות, והם נבעו משני מקורות:
1. החשבון שלי היה פשוט: 100 ק"מ ב־20 שעות = 166 ק"מ בסביבות ה־30 שעות. אז זהו שלא. מתברר שהמנצחים במרחק הארוך מסיימים בקצת פחות מ־30 שעות והחציון של המסיימים (כ־50% מסיימים את התחרות) עומד על 42 שעות. מעולם לא התחריתי כל כך הרבה זמן. האם אוכל להתמודד עם העומס האדיר?
2. המקור השני היה קרוב יותר, מוכר יותר וידוע יותר. חזרתי לאימונים והכל חרק. הרגליים כאבו, התוצאות לא הגיעו והפחד החל ומחלחל: האם אוכל בכלל לחזור לכושר? אולי אני מזדקן? אולי הפעם לקחתי על עצמי יותר מדי?
מה עשיתי? חזרתי להתאמן מהתחלה:
•חזרתי לאימוני חיזוק בחדר הכושר
•חזרתי לאימוני טכניקת ריצה
•ובעיקר – חזרתי להתאמן עם מד דופק
האמת היא שברגע שחיברתי את רצועת הדופק בפעם הראשונה (אחרי שלוש שנים) הבנתי מהר לאן "הידרדרתי". אימוני הריצה שלי בדופק נמוך החלו במהירות של כמעט שבע דקות לקילומטר. מהירות נמוכה ביותר מ־50% ממהירות השיוט הרגילה שלי.
לשמחתי הכושר חוזר מהר. היום, כשלושה חודשים לתוך התהליך, כל המדדים שלי משתפרים וברור לי שעד סוף אוגוסט אהיה מוכן לחלוטין למשימה הגדולה שלקחתי על עצמי.
בנוסף, לפני כחודשיים ביצעתי אימון משולב במשך 48 שעות ללא שינה כלל. גיליתי מה שכבר ידעתי בעבר: ככל שהיום מתקדם -- אני מתחזק. האם אני עדיין חושש מהתחרות? בוודאי שכן. אבל זהו חשש טוב, כזה שמדרבן אותי ודוחף אותי להתאמן ולהצליח, לא כזה שמשתק.
באוגוסט הקרוב יעפיל שוב לפסגתו. המון בלאן (צילום: שאטרסטוק)
הר לעמק מאחורי
בינתיים הספקנו אלעד ואני להשלים את "הר לעמק"- 212 ק"מ מהחרמון לתמרת בעמק יזרעאל. אנחנו הזוג היחיד שסיים עד היום את התחרות, לפי הכללים של המארגנים – ריצה בשני קטעים. הריצה שלי כללה 43 ק"מ ביום ו־62 ק"מ בלילה (בשבת עוד הספקתי לרכוב עם הקבוצה).
עכשיו מתחילים האימונים האמיתיים. עליהם - בפוסט הבא.
וכמובן לא יכול לסיים בלי להודות לכל אלה שעוזרים ותומכים בי: ציוד הריצה של מיזונו, הרכיבה של סרוולו ו־BMC, משקפי השמש של אוקלי ומד הדופק של פולאר, ציוד השטח של קולומביה, פרוגרס טורס, MTBSuisse שמארחים אותי בשוויץ ותוספי המזון של צ'אלנג'.
רן שילון,
אקסטרימיסט
