יושבים ושותקים. צילום: ענת צחור.
נפגשנו בשבת אצלי בסטודיו, קבוצת אנשים, לזמן של שתיקה והתבוננות.
מה עושה קבוצת אנשים במשך חמש שעות של תרגול מדיטציה? יושבת הולכת, עומדת ושוב יושבת, הולכת ושוב עומדת, ושוב יושבת.
שבו. חושו את הגוף, את החלל שסביבו, את כל הגוף יושב נוכח כאן ועכשיו. שבו בנינוחות, הרפו את עצמכם אל תוך עצמכם, הרפו את עצמכם לבד. היו מודעים לכל רחש, לכל תזוזה, מבפנים ומבחוץ. היו עדים בלבד: אל תגיבו, אל תזוזו. תסתכלו, תבינו.
האפשרות שהענקנו לעצמנו להיות ריקים מתכנים, מסיפורים, ממחשבות, מזיכרונות ומתוכניות, הזכירה לנו עד כמה הכל פשוט, וכי המציאות בבסיסה נקיה וטהורה, נטולת פניות, פשוטה וזכה.
לא פשוט לשבת זמן בתנוחה אחת יציבה, כל מיני תחושות גוף מופיעות ויש חשק להגיב, אבל הידיעה שכל תנועה או תגובה תיצור שרשרת תחושות ותגובות חדשה ותחזק דפוסים קיימים מונעת מאיתנו לזוז ולהגיב ולשהישאר צופים, עדים בלבד. עדים למה? לדבר עצמו.
צורה אינה נבדלת מריקות,
ריקות אינה נבדלת מצורה.
זה אשר הינו צורה – ריק הוא,
זה אשר ריק - צורה.
כך נכון הדבר לגבי תחושות,
תפיסות, דחפים, ומודעות.
(מתוך סוטרת הלב)
ההליכה במעגל בצעדים מדודים וקשובים מגבירה את הריכוז בקבוצה, יש כוח אדיר לקבוצה הפועלת ונעה יחדיו ללא מילים, כשהקשב עולה החושים מתחדדים והמציאות מתבהרת.
צעד, צעד, חושו את מגע כף רגל ימין, חושו את מגע כף רגל שמאל, ושוב ימין, ושמאל. עקב נוגע, כף הרגל מעבירה משקל לכיוון הכריות ומשם אל האצבעות, מנתקת מגע .
מה מעניק לנו הזמן שבו אנחנו מתכנסים אל תוך החושים? במדיטציה אנחנו לומדים לפרום דפוסים והרגלים ולהניח לדעות וההשקפות שלנו. בזמן מדיטציה אנחנו מנטרלים את הדפוס המוכר של יצירת סיפורים ולומדים לחוש ולדעת בתום ללא דעות ומחשבות נלוות. אנו לומדים להשתחרר מהסיפור שלנו.
יצאנו קלים יותר לאחר התרגול, ותחושה זו ליוותה אותנו עוד מספר שעות וימים.
להיות כאן ועכשיו, לראות את שנראה, לשמוע את שנשמע, להרגיש את שמורגש. כמה פשוט וכל כך מסובך.
אום, ענת
לאתר שלי: יוגה סטודיו
