איך התאמנו פעם? מבט לחדר הכושר של הטיטאניק

ב- 15 באפריל בשנת 1912 התרחש אחד מהאסונות המפורסמים בהיסטוריה – טביעתה של אוניית הפאר הענקית הטיטאניק. מדובר בספינת ענק שהכול היו סבורים שהיא חסינה מפני טביעה. בספינה מפוארת זו נהנו נוסעי המחלקה הראשונה מלובי מפואר, סוויטות ומתקנים שכללו ספרייה, מגרש סקווש, בריכת שחייה, חדר כושר ואף מרחץ טורקי.
מעניינת העובדה שלפני כמעט 100 שנה הושם דגש על בניית חדר כושר באונייה מתוך מגמה של שמירה על בריאות הנוסעים במחלקה הראשונה. אגב, מגמה זו שכיחה גם כיום באוניות הנוסעים הגדולות המצוידות בחדרי כושר מפוארים וגדולים המשרתים את הנופשים.

צילום: רוברט וולש, מתוך אוסף תצלומי הטיטניק CC

לפי התמונה של חדר הכושר באוניית הטיטאניק ניתן להסיק שבאותה תקופה לא היה נהוג לצייד חדרי כושר באוניות פאר במשקולות ואביזרים כפי שנהוג כיום. המתקן עצמו נראה בגודל בינוני ולא גדול (לא מתאים להפעלה של כל הנוסעים בספינה אלא רק מחלקה אחת), מפואר, עם שעון קיר גדול, חיפויי עץ לקירות, עמודים מעוצבים וכדומה. מבחינת המיכשור – ניתן לראות מכשיר חתירה, מתקנים לביצוע תרגילים כנגד משקל גוף ועוד.

לפי התמונה המצורפת ניתן לראות מכונות אירוביות על כל סוגיהן מאותה שנה (1912), אופני כושר המעוצבים ברוח התקופה (ניתן לראות גם כיום אופניים מסוג דומה ברחובות תל-אביב). אלו לא אופניים ספורטיביות אך נוחות למדי לנסיעות עירוניות. מדובר באופני כושר מכניים שלא כוללים צגים, הישיבה עליהם גבוהה וכמובן הם כוללים גלגל תנופה, פדלים, כידון וכדומה. מבחינת מיכשור אירובי נוסף ניתן לראות מסילות נעות ומכשירים הגדולים בהרבה ממה שקיים וזאת בגלל הטכנולוגיה של אותה תקופה.

במרכז החדר, ניתן לראות מכשיר שנראה כמו מכשיר חתירה אירובי אך בעיצוב שלו הוא דומה יותר לחתירה בסירה ופחות למכשיר כושר. על פניו נראה שהעיצוב עדיין היה בשלב שבו הושם דגש על ביצוע פעילות אירובית שתהיה קרובה ככל שניתן לסוג הספורט האמיתי ופחות על נוחות, ארגונומיה או דגש על היכולת האירובית.
כמו כן, ניתן להבחין במכשירים אירוביים נוספים ובמכשירי כוח. למותר לציין, שלפי גודל חדר הכושר יחסית למספר הנוסעים באונייה מדובר באזור קטן יחסית וייתכן שהאימון בחדר הכושר ובמיוחד זה המתבצע באוניות פאר, לא היה מפותח דיו. חשוב לציין שחדר הכושר הוקצה לנוסעים שהתגוררו במחלקה הראשונה בלבד וככל הנראה – כסמל סטאטוס.

איך דוד פיתח שרירים?

ההיסטוריה של חדרי הכושר התחילה ככל הנראה ב-1850, 60 שנה לפני הטיטניק וזאת מתוך מגמה לאמן ספורטאים בענפי הספורט השונים. אותם מרכזים היו אזורים מקורים לאימון ספורט מגוון בדומה למה שקיים היום. בהמשך, עם התקדמות הטכנולוגיה הוחלפו מסלולי הריצה במסילות כושר ממונעות, משקלם של מתקני הכוח עלה וחדרי הכושר הפכו יותר נפוצים. הכנסת המכשירים השונים אפשרה למתאמנים רבים יותר להתאמן בחלל קטן יחסית, והפרידה בסופו של דבר בין ספורט קבוצתי לבין אימון אישי.

בעבר היה מקובל מאוד האימון באולמות גדולים, אימונים פונקציונליים, בהם הפעילות את כל שרירי הגוף עם משקל גוף ועם מיכשור בסיסי. בהמשך, סוגי אימונים אלו הצטמצמו וחדרי הכושר נהיו מסחריים יותר והתמקדו יותר במכונות כוח ומשקולות אישיות. אגב, אנו עדים כיום לתופעה בה מאמצים צורות אימונים שהיו מקובלות לפני 100 שנה ויותר (לדוגמה קטלבלס).

חשוב לציין שעל מנת להשיג באמצעות אימון גוף חטוב ואסתתטי ובריאות טובה ממש לא חובה לבצע אימוני משקולות בחדר הכושר. ניתן להשיג זאת גם בצורות אימון רבות אחרות. ניתן להביא לדוגמה תקופות של 1501-1504 אז פיסלו את הפסל דוד. רואים שאותה תקופה אופיינה בספורטאים ואנשים מאומנים עם מסת גוף מרשימה והרכב גוף המאופיין באחוזי שומן נמוכים מהממוצע.