איני מרבה לדבר על הפגמים שלי, בעיקר כי אני לא מאמינה שיש לי כאלה. אבל על הפגם הגנטי "הזה" שלי אחראית אמא שלי, שמשלבת בתוכה את הרוחניות ההודית (שם נולדה) ואת המוקפדות והדייקנות האנגלית שעל ברכיה צמחה.
הנבטים הראשוניים של הפגם הגנטי הופיעו עם הולדת שלוש בנותיה לפני כארבעים שנה, שם החלה התפיסה שלה לתפוס תאוצה ועם השנים להשתקע במוחן של כל אחת מהבנות, שהרי "נסיכות" על פי השקפתה צריכות להיות מנומסות, אדיבות, צייתניות ולא פחות חשוב - גבעוליות ודקיקות למראה. כך החלה מסורת הנפרסת על פני ארבעה עשורים וכוללת משפטים כמו: "תאכלי מעט ולא עד שובע", "שבי זקוף בזמן האכילה" ועוד.
כך שבאופן מוצהר אני נושאת בתוכי את הפגם הפיזיולוגי הזה המכונה בשפה המקצועית שלי "חשיבה רזה וקטנה". וכן, אני אדוקה מאוד בנושא הזה, כל כך אדוקה עד שלעיתים אני מדביקה אחרים. כי להיות במחיצתי משמע לשמור באדיקות על כמה כללי פנינה, שתורמים לאורך זמן לחשיבה נכונה ותוצאה בריאה.
thinkstockphotos
בשנים בהן התעמקתי ברזי הפילוסופיה הסינית והתמקצעתי בתחום הרפואה הסינית הקלאסית גיליתי לא מעט ממשקים בין התובנות עליהן גדלתי לפילוסופיה והרפואה הסינית. בעיקר הבנתי כמה דרך ההתנהלות שלנו סביב התזונה שלנו משמעותית עבור התוצאה הסופית עמה אנו חיים. עוד למדתי שזה לא קשה "לאמץ עשרת דברות לחשיבה קטנה ורזה" כי כל הרגל סופו להיות טבע.
ואלה עשרת הדברות שלי:
1. איכות המזון. חשוב להקפיד על מזון איכותי וטרי ולהימנע ממזון מעובד או משומר המכיל חומרים שאינם טבעיים שלרוב "זרים" לגופינו.
2. כמות מזון. ברור לכולנו כי כמות מזון גדולה מכבידה על מערכת העיכול שלנו. ככל שנעמיס מזון על מערכת העיכול שלנו, היא תאלץ להתאמץ בתהליך העיכול, והתועלת של המזון שאמור להיספג בגופינו ולבנות תהיה דלה ביחס לאנרגיה הרבה שהגוף מכלה בתהליך העיכול.
3. שבו זקופים והתרכזו באכילה. אנחנו נוטים לעשות מספר פעולות בזמן האכילה - לשוחח בטלפון, לצפות בטלוויזיה, לעמוד ולנוע. כל אלה מבלבלים את הגוף ומונעים ממנו מלהתרכז ולהפנות אנרגיה לעשייה אחת משמעותית שהיא פירוק וספיגת המזון.
4. אל תשתו בזמן האוכל. שתייה בזמן האכילה אינה מטיבה עם מערכת העיכול. בראייה הסינית אחד האלמנטים המשמעותיים בזמן הספיגה של המזון הוא "האש". האש מטרתה לפרק את המזון ולשנות את מצב הצבירה שלו. כך יתאפשר לנו פירוק נכון והרמוני של המזון. שתייה בזמן אכילה מכבה את האש הטבעית והפנימית במערכת העיכול שלנו, ומשבשת את התהליך הכל כך חשוב בגופינו.
5. אכלו בצלחות קטנות. אכילה בצלחות קטנות מבטיחה אכילה קטנה ומדויקת. כך נוהגים גם הסינים. הם אוכלים בקעריות קטנות מה שמונע העמסת מזון על הגוף, ובאמצעות מקלות אכילה מה שמבטיח אכילה במנות קטנות בכל ביס וביס. בשיטה זו מובטחת הנאה גדולה יותר מהמזון.
6. אל תתמלאו. השתדלו לא לאכול עד שובע ויותר. השאירו מקום לריק. הדחיסות של המזון במרכז הגוף אינה מטיבה איתנו. היא יוצרת כבדות ומלאות שמשפיעה על הגוף כולו. הימנעו מלאכול עם העיניים אלא עם ההבנה הגופנית שלכם.
7. תלעסו טוב. הנטייה שלנו היא לבלוע ולא ללעוס. בעיקר כי אנחנו חוטאים בכל שאר הדברים. היעדר לעיסה משמעותה אכילה תחת לחץ ומבלי להקדיש זמן ונכונות לפעולת האכילה. מטרת הלעיסה היא להוביל את המזון למערכת העיכול כשהוא מוכן כבר לפירוק, שינוי וספיגה. כשאנו בולעים אנו מדלגים על שלב חשוב בתהליך העיכול וכך מכבידים על מערכת העיכול בפירוק המזון.
8. הכינו את המזון שלכם לעצמכם. כל אחד מאיתנו יכול להיות שף. הכנת המזון על ידי האדם לעצמו משמעותה חשובה וכפולה. פעולת ההכנה רותמת את עצמנו לפעול למען עצמנו, ויש לכך חשיבות מאוד גדולה. כי אדם המזין עצמו, משקיע בעצמו דרך ההכנה והמזון. כשאנו מכינים לעצמנו את הכריך או הסלט, אנו מטביעים בתוכו את החותם האישי שלנו והעדפות האישיות שלנו. וכמו שאני נוהגת תמיד לומר – רק האדם עצמו יודע מה טוב ונכון לו.
9. אכלו ארוחות מסודרות. מי מאיתנו לא חווה בולמוס של אכילה? אנו מגיעים עייפים מעוד יום עבודה, נעמדים מול המקרר וטורפים את כל מה שפוגשים בדרך. זו התנהלות אכזרית למערכת העיכול שלנו. אנו מביאים אותה למצב של תשישות ונמיכות קומה, ואז מעמיסים עליה כמויות של מזון שמקשים עליה לבצע את תהליך העיכול כהלכה. זכרו תמיד שכשאתם לחוצים, עייפים ומוטרדים כך בדיוק חשה מערכת העיכול שלכם. אז אולי היא לא מדברת הקיבה שלנו, אך זה לא אומר שהיא לא מרגישה.
10. בלילה לא אוכלים. בלילה, וזה אומר אחרי 19:00, לכל היותר 20:00, לא אוכלים. אתם עייפים? כך גם מערכת העיכול. אתם סחוטים? כך גם המעיים. אתם רוצים להרים את הרגליים ולשקוע בתוך הספה? כך גם מיצי הקיבה. כל אכילה בשעות האלה מעמידה את הגוף שלנו, ובעיקר את מערכת העיכול, במבחן המציאות, והמציאות הזו לרוב לא תהיה נעימה, לא במהלך הלילה ולא למחרת.
